יהודה שנהב ויוסי דהאן על כישלון השוק והמצב האנושי

כלכלה בגרוש מספק חרך הצצה אל אנשי השירותים, החדרניות, נהגי המשאיות, הטבחים, פועלי הבניין, שוטפי הכלים ושאר המקצועות המשלמים שכר-מינימום. ארנרייך כותבת מן המטבחים של המסעדות השמנוניות, איזורי הזבל ושטיפת הכלים שלהם... >>>

פתח דבר: מתכוננת

רק זכרו, בעודי נופלת, כי המכשולים שבהם נתקלתי הם עדיין התרחיש הטוב ביותר האפשרי: אישה שכל יתרונות המוצא, ההשכלה, הבריאות והמוטיבציה פועלים לטובתה, שמנסה לשרוד במעמקיה החשוכים-יותר של הכלכלה. >>>

תן לי שקל

טלי שמיר, וואלה >>>

לקרוא לניצול בשמו

"הודות לספרה של ארנרייך כולנו יודעים, כולנו שותפים ולכן כולנו אשמים. גם בניצול וגם באובדן הבושה."
יובל אלבשן על ספרה של ברברה ארנרייך "כלכלה בגרוש", מוסף ספרים , הארץ >>>

העוקץ

אתר אישי ביקורתי בעריכת איציק ספורטא ויוסי דהאן על אי שיוויון כלכלי וחברתי, על דמוקרטיה בערבון מוגבל, תקשורת שבויית הון ושלטון. >>>

הקשת הדמוקרטית המזרחית

אתר הקשת הדמוקרטית המזרחית >>>

קופאית רושמת

"לא ציפיתי שהספר שלי יהיה כה רלוונטי בישראל", אומרת העיתונאית והמסאית האמריקאית ברברה ארנרייך, שעבדה כמלצרית, מנקה וזבנית, כדי לבחון את חייהם של עובדים עניים. בביקורה בארץ היא שמעה מפעילים חברתיים כיצד תרם ספרה למאבק לשיפור תנאי העבודה בסופר-פארם.
אורנה קזין, הארץ, גלריה. >>>

אל ארץ הפרולטריון העני, ובחזרה

"אי אפשר להפריז בחשיבות הופעתו בעברית של 'כלכלה בגרוש' מאת ברברה ארנרייך (הוצאת 'בבל', תרגום: אסף שור). חוטים רבים של דמיון נמתחים בין פועלי ופועלות העולם הגלובלי החדש, הנדרשים 'להסתדר בעצמם' בשכר נמוך ובלי ביטחון סוציאלי. לכן, הספר, העוסק בחברה האמריקנית, רלוונטי מאוד גם בישראל."
חדוה ישכר על ספרה של ברברה ארנרייך "כלכלה בגרוש", "חברה" גליון 12, יסו"ד >>>

להשתין בכוס בחדר אחורי ב"וול-מארט"

רשמים מהרצאה של ברברה ארנרייך, נטע אלכסנדר, אתר המאסף >>>

100 הספרים הגדולים של המאה ה-21 : 16 שנים בלבד חלפו במילניום הנוכחי, אבל לנו זה נראה כמו זמן ראוי להתחיל בגיבוש הקנון הספרותי ולסמן את הספרים החשובים ביותר שפורסמו במהלכו. ממילא לא נהיה כאן בסופה של המאה כדי לראות אם ההיסטוריה עשתה מאיתנו צחוק

מיה סלע ויובל אביבי בחרו עבור אתר MAKO מאה ספרים שיצאו במאה העשרים ואחת. כמה מהם ראו אור אצלנו:
לימונוב / עמנואל קארר, בבל, 2011
זה אמת או בדיה? יש בכלל דמות כזו, לימונוב, שלחם וזיין ושתה והרביץ וכתב והנהיג? יש בכלל דמות כזו כמו קארר? למי אכפת בכלל. ז׳אנר הביוגרפיה נולד מחדש (לצד גוד נייט ג׳רזי, ע״ע) והעולם לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
עץ עשן / דניס ג'ונסון, בבל, 2007
קרוב לוודאי שמעט מדי אמריקנים קראו את היצירה המסעירה הזו, שמצליחה למצק את מלחמת ויאטנם מעבר לטראומה, מעבר להיסטוריה, מעבר לתו התקן שהפכה להיות. ״הבן של ישו״ שלו אמנם נכתב לפני 2000, אבל וואו, אם אתם כבר בקטע - קנו שניים במסגרת מבצעי פוסט-חוק-הספרים.
כישוף למתחילים / קלי לינק, בבל, 2005
בניגוד למד״ב, הפנטזיה התקשתה להחדיר מרגלים לתוך המעגל הסגור של ״ספרות רצינית״. לינק מצליחה לחלץ את הפנטזיה מקשקושי הז׳אנר על גמדים וגרזנים.
וולף הול / הילארי מנטל, בבל, 2009
ספרות זה דבר רציני. במקום כל המניירות המגניבות, מנטל עשתה תחקיר היסטורי מעמיק כמו פעם, והחייתה תקופה ככה שרצינו להיכנס ולהתיישב בשולחן האבירים לצד תומס קרומוול.
כניעה / מישל וולבק, בבל, 2015
ייתכן שהספר הטוב האחרון שכתב וולבק היה "החלקיקים האלמנטריים", וגם במאה ה-21 "כניעה" אינו הכי טוב שלו, אבל אנחנו לא מזלזלים בחוש לייצור שערוריות, אפילו אם הן קצת בזויות.
השטן בעיר הלבנה / אריק לארסון, בבל, 2003
בלית ברירה, אם מכופפים לנו את היד, כי לרוב היינו מעקמים את אפינו המתנשא מול השוואות כאלה - היינו אומרים שיש מתחרה ראוי ל״בדם קר״ של טרומן קפוטה.
נו לוגו / נעמי קליין, בבל, 2000
הכוהנת הגדולה של האנטי-גלובליזציה כתבה את ספר הקודש של הדת הזו. קצת אחר כך היא כתבה את ״דוקטרינת ההלם״ המופתי כדי להסביר למה רובנו עדיין מסרב להיטבל כמהפכנים.
כלכלה בגרוש / ברברה אנרייך, בבל, 2001
תחשבו מחדש על עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, השומר בקניון. המרחק ביניכם הרבה פחות גדול משאתם חושבים. >>>

ברברה ארנרייך וארלי ראסל הוכשילד (עורכות) האישה הגלובלית

כלות וייטנאמיות בהזמנה בדואר, אומנות מקסיקניות בקליפורניה, מטפלות מסרי לנקה ביוון, מנקות פיליפיניות בהונג קונג, עובדות מין דומיניקניות בגרמניה - "האישה הגלובלית" הוא קובץ מאמרים המתעד מגוון הולך וגדל של תופעות הקשורות לגלובליזציה של תפקידי האישה. >>>

שולמית הראבן ימים רבים, אוטוביוגרפיה

הספר ימים רבים, אוטוביוגרפיה הוא רטרוספקטיבה של יצירות המספרות על חיי המחברת. האוטוביוגרפיה של הראבן היא מופת הן לחיים בלתי-שגרתיים והן למעשה אמנות. >>>

יורם פרי "זהו ניסיון לרצוח את המדינה"

ב-13 בספטמבר 1993, בשעת לילה מאוחרת מאוד, חש יצחק רבין בן ה-71 התרוממות רוח שהיתה זרה למדי לאיש הפרגמטי, היבש והמסוגר הזה. זה לא היה בגלל רום הנתיב, עשרת אלפים רגל מעל פני הים, שבו טס המטוס שעזב זה עתה את וושינגטון בדרכו למרוקו. >>>

נורית חג'אג' זהב לבן – עבודה שחורה

על סרטה של הבמאית טלי שמש. >>>

גירסה להדפסה