בית

בבל , , 21/9/2019

                           

 

יקי מנשנפרוינד עירם של הפילוסופים הגדולים

מתוך הכובש והכלב

...המולה רבה שררה בקרב הקהל האתונאי שהתאסף מחוץ לשערי העיר כשניגש העלם בן העשרים אל האדון הזקן, שהיה שרוע בנחת בתוך חבית החימר הגדולה שלו, ואמר בקול רך אך נחוש:
"אני הוא אלכסנדר, המלך הרם."
הזקן, שחייך בפניו הכעורות למול האורח הנעלה, לא זז ממקומו והשיב:
"אני הוא דיוגנס הכלב."
ההמון הרב דמם, מצפה באימה לזעמו של הכובש הנורא, והחיילים שלפו את חרבותיהם מנדנן, ערוכים לשפוך את דמו של הזקן.
"יש משהו שאוכל לעשות למענך?" שאל אלכסנדר ובת צחוק מרחפת בקולו.
"תוכל לזוז הצידה," השיב דיוגנס, כשהוא בוחן במבטו את העלם, "אתה מסתיר לי את השמש."

"השאירו אותנו לבדינו," ציווה אלכסנדר, והחיילים המאקדוניים החלו לפנות את ההמון המהופנט בחזרה אל תוך שערי העיר. כעבור מספר דקות לא נותר עוד איש ברחבה לבד משני הגברים.
"שמעתי את שמך זה לא מכבר," אמר אלכסנדר, "וברצוני לשוחח איתך מעט, אם תוכל לפנות לי מזמנך, כמובן."
דיוגנס הטיב את מושבו בחבית.
"בבקשה," אמר, "שב בצל קורתי."
אלכסנדר ישב על הקרקע המאובקת, שלף מאמתחתו בקבוק והושיט אותו לפילוסוף הקשיש.
"קח," אמר, "זהו יין משובח, לא מהול, שקיבלתי מאחד מהארכונים הגדולים של תבּאי, מעט לפני ששיספתי את גרונו והשלכתי את גופתו מאכל לכלבים. הבאתי אותו במיוחד בשבילך."
דיוגנס פתח את הבקבוק וריחרח את תוכנו.
"ברצון," אמר, והוציא ספל מתוך ארנק עור גדול, ומזג לתוכו את היין. אחר-כך לגם לגימה הגונה מן הנוזל האדמדם.
"היין הטוב ביותר הוא היין שקיבלת בחינם."
אלכסנדר צחק.
"מעולם לא נפגשנו קודם לכן. מנין לך שאינני מנסה להרעיל אותך?"
"והרי אינך מכיר אותי כלל," תמה דיוגנס, "זוהי הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. ומדוע שתעניק לי חסד כזה?"

צללי עצי הזית התארכו; השמש החלה לשקוע מעבר למפרץ פיראוס, טובלת אט אט בים האגאי האפל כדם.
"שמך הולך לפניך," אמר אלכסנדר. "אתה הוא דיוגנס, שהיוונים מכנים 'קיניקן' - הכלבי. אומרים שמצאת את הדרך לאמת, ושאתה מורה אותה חינם אין כסף."
"בעד הדרך שאני מורה," אמר דיוגנס, "אינני דורש כסף, אבל היא אינה ניתנת חינם. האמת יקרת ערך היא מאין כמותה, ואין זה משנה אם המדובר הוא בעלוב שבקבצנים, או בשליטהּ של תבל ומלואה. אין אדם שהאמת זולה עבודו."
"באתי כדי ללמוד," אמר אלכסנדר.
"אם כך, אלמד אותך."

דיוגנס לגם עוד לגימה אחת מן היין והציע את הבקבוק לאלכסנדר.
"לא תודה," אמר העלם, "אינני רוצה לשתות."
"אם ברצונך ללמוד," אמר דיוגנס, "שתה!"
אלכסנדר לקח את הבקבוק ולגם משקה מלוא-פיו.
"יפה!" אמר הפילוסוף, "אני מבין שאין צורך ללמדך צייתנות."
"אבי, פיליפוס, המלך הדגול, לימדני היטב."
"אל דאגה. בסופו של דבר תשכח את כל מה שלימדוך."
אלכסנדר בחן בעיניו את הזקן שלמולו. הוא דמה לסילנוס, מורהו השמן והשיכור-תמיד של האל דיוניסוס. לא היה דבר בדמותו שרמז על חכמה עילאית או על ידיעת האמת. הוא היה מכוער למדי, גבותיו עבות ולבנות, ואפו גדול ואדמדם. לגופו לבש רק אזור-חלציים מטונף שהיה קרוע כל-כך, עד שזכרותו היתה מציצה ומתגלה מדי פעם מבעד לחור כשהיה משנה את תנוחתו. איבר-מינו היה, ככל הנראה, קטן מאוד. ואדם זה יורה לי את הדרך הנכונה? אמר אלכסנדר בליבו. אבל הוא החריש וציפה למוצא פיו של הישיש, משום שחש שיש לו דבר-מה מעניין לומר.
"האמת דבר נפלא היא. אם תלמד אותה לשמה, היא תועיל לך יותר מכל הזהב שבעולם. אבל אם תלמד אותה על מנת להפיק ממנה תועלת, היא תוביל אותך לכיליון. האמת היא אישה, ויש לדעת כיצד לנהוג בה."
"אינני ילד. אני יודע כיצד לנהוג בנשים."
"לא באישה זאת. אתה הורגלת לנשים בנות-תמותה, אבל אלתיאה היא בת-אלמוות. אמנם אתה גבר, צעיר וחזק, אבל אל תשכח: האמת היא גברת רבת-עצמה, ואין לנהוג בה בקלות-דעת."
"אהיה לה מאהב עדין ומתחשב."

"אתה אוהב כלבים?" שאל דיוגנס.
"לא במיוחד," אמר אלכסנדר, "הם צייתנים וכנועים מדי לטעמי. אני מעדיף את האריה או את הברדלס. אלו הן חיות הראויות להערצה. לעולם לא תקנה לך חזקה על חתול-פרא, כל כמה שתאכיל או תשקה אותו. לעולם יישאר בלתי-מאולף, גם אם תגדלהו מינקות, גם אם תמנע ממנו את נוכחותם של בני-מינו, תמיד יהיה נאמן לרצונותיו."
"ואילו אני," אמר דיוגנס, "אוהב את הכלב אהבה עזה. חיה נהדרת, ללא כל ספק. וגם עכברים אני אוהב, וגם שממיות. כל מה שראוי ללמדו, תוכל ללמוד מן הכלב, העכבר והשממית. אה, כן! וגם את חתולי רחוב אני אוהב. ואת המקקים."
הכובש והכלב

אקדמיה - נפילתה של האימפריה האחרונה

סאטירה שחורה העוסקת באוניברסיטה מנקודת מבט ביקורתית, יצרית ומשועשעת. האוניברסיטה מתוארת כאימפריה רבת כוח, שוקקת פרברסיות, משחקי כוח ושקרים. יותר משהיא מעודדת מחשבה חופשית ויצירתיות אינטלקטואלית היא חונקת אותן, ומקבלת רק את מי שאינו מערער על סמכותה. >>>

 

פובוס

סיפורי מדע-בדיוני הם ענין למומחים. הסטטיסטיקה מראה כי מי שהחל את הקריירה הספרותית בכתיבת סיפור מדע-בדיוני, ימשיך ויכתוב סיפורים ממן זה גם להבא. זהו ז'אנר תובעני, שהן כותביו והן קוראיו מתייחסים אליו ברצינות יתרה. באשר לי - אחרתי את הרכבת. >>>

 

מישל פוקו סדר השיח

"אני מניח שבכל חברה וחברה ייצור השיח עובר פיקוח, ובעת ובעונה אחת גם נברר, מאורגן ומופץ – וזאת באמצעות מספר מסוים של הליכים שתפקידם למשול בכוחותיו ובסכנותיו, לשלוט במאורע האקראי של השיח ולחמוק מחומריותו הכבדה והאימתנית". >>>

דוד אבידן ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

פרננדו פסואה מתוך "ספר האי-נחת" אשר חובר על-ידי "ברנרדו סוארש"

אני מקנא‎‎ אך אינני יודע אם אני מקנא באלה שעליהם אפשר לכתוב ביוגרפיה, או שמסוגלים לכתוב את הביוגרפיה שלהם. ברשמים אלו נטולי הקשר, ואינני מעוניין בקשר ביניהם, אני מגולל באדישות את האוטוביוגרפיה שלי נטולת העובדות, את ההיסטוריה שלי נטולת החיים. >>>

גדעון עפרת ההחטאה הפילוסופית והסיכוי הרליגיוזי

על האמנות - מסה לסוף מילניום וראשיתו. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית