בית

בבל , , 16/11/2018

                           

 

ולטר בנימין פתיחה

מתוך היסטוריה קטנה של הצילום

הערפל שחג מעל התחלותיו של הצילום איננו כה סמיך כמו זה הרובץ מעל ראשית הדפוס; בהשוואה לדפוס, אולי גלוי יותר לעיניים ששעתה של ההמצאה [של הצילום] הגיעה ושלא אחד בלבד חש בה; אנשים שללא תלות זה בזה חתרו לאותה מטרה: לקבע את התמונות שנוצרו בתוך הקמרה אובסקורה, אשר היו ידועות לכל המאוחר מאז ליאונרדו. כאשר הדבר עלה בעת ובעונה אחת בידיהם של נייפס ודאגר, בתום מאמצים שנמשכו כחמש שנים, נטלה המדינה את העניין בידיה, כשהיא בעמדה עדיפה, בשל קשיים משפטיים ברישום הפטנטים שבהם נתקלו הממציאים, ובלי לגרום לו נזק, הפכה אותו לעניין המשותף. כך נוצרו התנאים להתפתחות מואצת מתמדת, שבמשך זמן רב סיכלה כל מבט לאחור. וכך השאלות ההיסטוריות, ואם נרצה הפילוסופיות, המתלוות לעלייתו ולנפילתו של הצילום, נותרו במשך עשרות שנים ללא כל תשומת לב. ואם כיום הן מתחילות לחדור להכרה, יש לכך סיבה ברורה. הספרות העדכנית ביותר מתחברת לעובדה הבולטת, שפריחתו של הצילום – ההשפעות של היל וקמרון, של הוגו ונאדאר - חלה בעשורו הראשון. אך זהו הרי העשור שקודם לתיעושו. אמנם כבר בזמן מוקדם זה מן הנמנע היה שרוכלים ושרלטנים ישתלטו על הטכניקה החדשה לצורך הפקת רווחים; הם אכן עשו זאת ואפילו בקנה מידה המוני. אבל יותר מאשר לתעשייה, דמה הדבר לאומנויות היריד, שבו הצילום הרי חש עצמו עד היום כבן-בית. הצילום לא כבש את מקומו אלא עם כרטיסי הביקור המצולמים, שיצרנם הראשון, ראוי לציין, נהיה מיליונר. לא יהיה בכך כדי לעורר השתוממות, אם יימצא שפרקטיקות הצילום, שהיום מסבות לראשונה את תשומת לבנו לאותה תקופה של פריחה קדם-תעשייתית, מצויות ברצף תת-קרקעי עם הזדעזעות התעשייה הקפיטליסטית. ברם, בשל כך אין דבר קל יותר מאשר להשתמש בקסמן של התמונות - המוצגות לעינינו בפרסומים היפים של צילום נושן שהופיעו לאחרונה - כדי לרכוש תובנות ממשיות על מהות הצילום. המאמצים להשתלט על הצילום באופן תיאורטי היו עד כה ראשוניים ביותר. ואין זה משנה עד כמה רבות הן המחלוקות שנוהלו לגביו במאה שעברה, שכן ביסודו של דבר כולן, בלי יוצא מהכלל, לא השתחררו מהסכימה התמוהה שעלון שוביניסטי קטן, 'המודיע של לייפציג', האמין שבאמצעותה עליו להתייצב מבעוד מועד כנגד אמנות השטן הצרפתית. "הרצון לקבע תמונות ראי חטופות", נכתב שם, "איננו רק משהו בלתי-אפשרי, כפי שהסתבר ממחקר גרמני יסודי, אלא אפילו המשאלה לרצות בכך, היא לבדה בגדר חילול השם. האדם נברא בצלם האלוהים וצלם האלוהים אינו יכול להיות מונצח באמצעות מכונה אנושית כלשהי. לכל היותר, האמן האלוהי, משולהב מההשראה השמימית, רשאי, על-פי הפקודה הגבוהה יותר של גאוניותו, להעז לשחזר את התכונות האלוהיות האנושיות, ברגע ההסמכה, ללא כל עזרה מכנית". כאן מופיע, במלוא איוולותו, המושג של הבור ועם הארץ ב"אמנות", מושג שכל שיקול טכני זר לו ואשר חש כמי שסופו מגיע עם הופעתה המתגרה של הטכניקה החדשה. מבלי משים, במשך מאה שנים כמעט התמודדו התיאורטיקנים של הצילום דווקא עם המושג הפטישיסטי והאנטי-טכני ביסודו של אמנות, כמובן מבלי להגיע אפילו לתוצאה המזערית ביותר. משום שהם לא עשו דבר, בסופו של דבר, פרט לאישור מהימנותו של הצלם לפני אותו כס-משפט ממש שאותו הוא הפיל [משלטונו]. ברם, משב אוויר שונה לגמרי נושב בגילוי-הדעת שאותו הציג הפיסיקאי אראגו בפני לשכת הצירים ב3- ביולי 1839, כמליץ יושר של ההמצאה של דאגר. יופיו של נאום זה נעוץ באופן שבו הוא מתחבר לכל ההיבטים של הפעילות האנושית. הפנורמה שהוא משרטט רחבה דיה על-מנת להפוך לחסרת-חשיבות את ההצדקה של הצילום בפני כס-המשפט של הציור, מהלך שאינו נעדר גם מהנאום; ליתר דיוק, הנאום מקיף דיו ומאפשר לעמוד על ההשלכות האמיתיות של ההמצאה. "כאשר ממציאיו של מכשיר חדש", אומר אראגו, "מייעדים אותו לתצפית בטבע, אזי מה שהם קיוו ממנו הוא תמיד דבר-מה פעוט בהשוואה לסדרת הגילויים העוקבים שהוא היה מקורם". נאום זה מקיף בקשת רחבה את פני התחום של הטכניקה החדשה, מאסטרופיסיקה ועד פילולוגיה: לצד התחזית על צילום הכוכבים ניצב הרעיון להעמיד קורפוס של תצלומי הירוגליפים מצריים.

היסטוריה קטנה של הצילום

אריאלה אזולאי תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

 

כך נראה בהכרח מלאך ההיסטוריה

"מה שלנו נדמה כשרשרת של מאורעות, נראה בעיניו כקטסטרופה יחידה"
התזה התשיעית מתוך המסה 'על מושג ההיסטוריה' >>>

פורקים ספרייה

"אנא הצטרפו עמי אל אי־הסדר הזה של ארגזים שנקרעו לרווחה, האוויר רווי אבק שבבים, הרצפה מכוסה קרעי נייר, ללכת עמי בין ערימות הכרכים הרואים שוב אור יום לאחר שתי שנות חשכה. >>>

 

גלריה לימבוס טבולה ראסה

יצירה משותפת של 4 אמניות: דפנה איכילוב, מרגרט אנדרטון, ג'וליה דוגרה-ברזל וברנדה מיו. בתערוכה יוצגו עבודות צילום, רישום, סאונד, 8 מ"מ, ומיצבים שתוכננו לחלל הגלריה - מקלט. התערוכה תפלרטט עם ארכיטקטורת המקלט. >>>

חנה ארנדט אייכמן בירושלים

בספר "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע" מכונסות רשימותיה של ארנדט ממשפט אייכמן, שאותו סיקרה כשליחה מטעם ה"ניו יורקר". >>>

מיקי קרצמן גופה 3

דליה אמוץ בקעה

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית