בית

בבל , , 13/12/2017

                           

 

סואזיג אהרון הלא של קלרה
462-190.jpg

פרט מתצלום תדמית / ג'ורג' הונינגן-היון

 

© Maurice Nadeau 2002
© בבל, 2005
דאנאקוד: 462-190
שם מקורי: Le non de Clara
מס' עמודים: 171
מחיר קטלוגי: 84
bad credit_type "publisher": אחותי

 

יולי 1945. לאחר 29 חודשים באושוויץ ושיטוט בין הריסות אירופה, קלרה חוזרת לפאריס, שם מחכים לה שרידי משפחתה: בתה הפעוטה, אנג'ליקה חברתה וגיסתה ואלבן, בעלה של אנג'ליקה.
פאריס היא התחנה האירופית האחרונה של קלרה, ממנה היא נוסעת אל מעבר לים.
קלרה מסרבת להשתתף במשחק הגורל וההיסטוריה. היא לא מוכנה לקבל את התפקיד שאושוויץ הועיד לה: "להיות יהודיה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה".
קלרה מחליטה לומר לא לכל מה שהיו חייה. היא אומרת לא לגרמניה, לא לצרפת, לא לאירופה ולא לכל השפות שנבחו במחנות. היא אומרת לא לבעלה המת, לא לאנג'ליקה ולאלבן ולא לבתה הקטנה.
במשך חודש אחד בקיץ 1945, אנג'ליקה מתעמתת עם עמדתה הרדיקלית של קלרה גיסתה, עמדה שהולכת ומתבהרת מרסיסי הדברים שקלרה מספרת. את מחשבותיה ורגשותיה מתעדת אנג'ליקה בצורה של יומן אישי. היושר והפשטות של היומן הופכים את "הלא של קלרה" לספר יוצא דופן המאתגר את הדיון על השואה ולקחיה.

"הלא של קלרה" זכה במלגת גונקור לרומן ראשון, בפרס אמנסטי לספרות 2003 ובפרס INTER-CE 2003.

 

יום ראשון 29 ביולי 45

קלרה חזרה. הנה, זה כתוב. עלי לכתוב זאת כדי שזה יהיה אמיתי יותר וכדי להאמין. כבר שלושה ימים אני לא בטוחה בדבר. קלרה חזרה. מחברת זו על דפיה הגסים היא כמו נס משמים... אם לא, הכול ישקע, אני אשקע. >>>

 

למה היא מתכוונת?

מיטל שרון על הלא של קלרה, נענע >>>

תקינות פוליטית בגיהנום

לנה שילוני על הלא של קלרה, הארץ, תרבות וספרות >>>

קלרה הקלושה

יובל אביבי על ספרה של סואזיג אהרון, וואלה >>>

 

גידי רשף הסביב - מילניום - פרלוד

טקסט טרגי אקספרימנטלי הפועל על אפקטים מוזיקליים וויזואליים של הכתוב. משוואות מתמטיות, תווים, תוכנות מחשב, צלבי קרס, ניאולוגיזמים, שפות שונות, קטעי שירה ופרוזה, והרבה שואה ברקע. >>>

ז'ורז' פרק הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

צבי אלחייני יד לילד ביד ושם

אתר יד ושם הופך כעת לאגרוף קפוץ של פונדמנטליזם, במקום שביקש פעם, לפני השקיעה, להתריע מפניו. צבי אלחייני ב"סטודיו" על אדריכלות השואה של משה ספדי. >>>

שולמית הראבן אני לבנטינית

לבנטיניות היא תכונה הנקנית לאט. לא כל מה שהוא מזרח-תיכוני, הוא לבנטיני. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית