נאוה רוטברד, ללא כותרת, 1994

המקרית

אסטריד מצלמת שְׁחָרים בסוני הדיגיטלית שלה. התריס בחדר של מגנוס מוגף תמיד. הוא אף פעם לא מתרחץ, לא במקלחת ולא באמבטיה. >>>

עולם מלון

"כי עכשיו כשאני עומדת להיעלם, אני כאן יותר מתמיד. עכשיו כשאני אוויר ולא יותר, השאיפה היחידה שלי היא לנשום אותו. עכשיו, כשדממתי לעד, חה חה, בשבילי הכול מילים מילים מילים. עכשיו, כשכבר איני יכולה להושיט יד ולדעת, זה הרצון היחיד שלי, לגעת. >>>

מתת אל

סיפור קצר שראה אור לראשונה בעברית בגליון 13 של כתב העת "המעורר". >>>

עבר

אאאאאאאאאאאאה איזו נפילה איזו המראה איזו צלילה איזה זינוק אל החושך אל האור איזו נסיקה איזו גלישה חבטה התרסקות איזו הישמטות איזו תאוצה איזו סחיפה איזו בהלה איזו יבבה טרופה מהוסה איזו טיסה עיסה פיסה שבורה שסועה איזה לב בצניחה איזה סוף. >>>

איימי

שביל בגינה, גדר, שער. ירוק זה דשא. דלת כניסה אדומה, חתול שחור. מעל הבית, בדונג קורן, צהוב וסמיך, מחייכת השמש. >>>

הסופרת הכי מעניינת שתקראו השנה

"פגשתי את אלי סמית – סופרת נפלאה, באמת נפלאה – בקיימברידג', לשיחה שבאמת לא רציתי שתיגמר. הספרים של אלי סמית זוחלים באיטיות מענגת אל מתחת לעור. כמו מוזיקה מורכבת, שלפעמים נדמה שצלילה נפרעו במידה שמחייבת טלטלה גדולה בראש ובלב.היא מרשה לדמויות שלה לחרוק ולעלילה לצפצף ולכל התערובת הזו להפוך למשהו בלתי צפוי שגולש מגבולותיהן של תבניות ספרותיות מוכרות. סמית היא מספרת סיפורים מצוינת, ויצרנית סדרתית של כורים אטומיים מילוליים, זעירים ומטעים, שהיא מטמינה בין השורות, וממתינים שם לרגע שבו יפער בהם הקורא סדק ואי אפשר יהיה להתחמק מהקרינה."
דפנה לוי משוחחת עם אלי סמית מחברת "המקרית", "עולם מלון" ו"כמו", המדור לאיבוד קרובים >>>

גלעד אלבום אדון הסימפטום

סיפור פשוט: חייל משוחרר הולך לאוניברסיטה, לומד שפות, גומר תואר ראשון בבלשנות. אמא לוחצת להמשיך לתואר שני. הודו לא קוסמת לו, סמים הוא לא אוהב. יש לו חברה, יפה אבל נודניקית. מה עושים? הולכים לעבוד במרכז לבריאות הנפש, באמצע הדרך בין ירושלים לבית-שמש. >>>

ניצה קן סקסופון

"סקסופון" הוא סיפור אהבה בלשי בן המאה ה- 20 שחושף סודות הסטוריים מן המאה ה 18 :אורגיות אזוטריות, אישה משיחה ופרשיית אהבים סודית בינה ובין קזאנובה הנודע. שתי נשים, שתי תקופות ושתי ביוגרפיות שונות, אבל המהות זהה: חיפוש אחר היצירה והאהבה. >>>

אלכס יודזין אלכס יודזין - ללא כותרת

מתוך התערוכה I Hate You In June משכן לאמנות עין-חרוד. >>>

סמי ברדוגו שוק

כל יום שישי, בין ארבע לחמש אחר הצהריים, אני פותח לאמא שלי את החזייה. מרגע הפתיחה אני והיא נכנסים אל שבת המנוחה. בכל פעם שאני פותח לאמא שלי את החזייה אני יודע שאפשר להירגע. מרגע זה מפסיקים לעבוד, מפסיקים לנקות, מפסיקים לבשל ומקבלים את המלכה. >>>

גירסה להדפסה