מכונת קריאה

בבל , , 24/5/2012

הקדמה

מתוך ז'ורז' פרק חלל וכו' : מבחר מרחבים

ספר זה אינו עוסק בריק בדיוק, כי אם במה שסביבו או בתוכו. אבל, בסופו של דבר, בהתחלה אין הרבה, בעצם: לא כלום, לא-נתפס, לא-מוחשי כמעט: מרחבים, חוץ, מה שמחוץ לנו, הדבר שאנו נעים במרכזו, הסביבה, החלל הסובב.

החלל. לאו דווקא מרחבי האינסוף, שדממתם, בהתארכותה הרבה, מעוררת לבסוף משהו הדומה לפחד, ולא רק החללים הבין-שמימיים, הבינכוכביים או הבין-גלקטיים, שכבר כמעט מבויתים, כי אם סוגי חלל קרובים הרבה יותר, עקרונית, לכל הפחות: הערים, למשל, או אזורי הכפר1, או פרוזדורי הרכבת התחתית, או גן ציבורי.

אנחנו חיים במרחב, במרחבים אלה, בערים אלה, באזורי כפר אלה, בפרוזדורים אלה, בגנים אלה. זה מובן מאליו בעינינו. ואולי זה אכן צריך להיות מובן מאליו. אבל אין זה ברור, אין זה מובן מאליו. זה ממשי, כמובן, ומכאן, גם הגיוני מן הסתם. אפשר לגעת. אפשר גם לשקוע בחלומות. דבר אינו מונע מאיתנו, למשל, לתאר לעצמנו דברים, שאינם לא ערים ולא אזורי כפר (ולא פרברים), או לחילופין, פרוזדורים של רכבת תחתית שהם בעת ובעונה אחת גם גנים. וכן, דבר אינו מונע מאיתנו לראות בדמיוננו מטרו בלב אזור כפרי וכבר ראיתי פרסומת שהתבססה על הרעיון הזה. זה היה, איך לומר, "מסע פרסומי"). מכל מקום, מה שבטוח הוא, שבזמנים עברו, ללא ספק רחוקים מכדי שאיש מאיתנו יזכור אותם ולו במעומעם, לא היה אף אחד מאלה: לא פרוזדורים, לא גנים, לא ערים, ולא אזורי כפר. למעשה, הבעיה אינה כיצד הגענו למצב הזה, פשוט, יש להכיר בכך, שהגענו לזה, שאנחנו עומדים כאן: אין חלל אחד, חלל אחד יפה, סביבה אחת יפה, חלל אחד יפה סביבנו, יש קטעי חלל קטנים רבים, קטע אחד הוא פרוזדור של רכבת תחתית, וקטע אחר הוא גן ציבורי; קטע נוסף (וכאן, אנחנו נכנסים מייד לתחום של סוגי חלל מובחנים הרבה יותר), צנוע יותר בגודלו במקור, הגיע לממדים אדירים למדי והיה לעיר פאריז, בזמן שחלל שכן, לא בהכרח נחות ממנו במקור, פונטואז, נותר כשהיה לשביעות רצונו. חלל נוסף, גדול הרבה יותר, שצורתו הכללית משושה, הוקף בקו מרוסק עבה (סיבתם היחידה של אירועים רבים מספור, אחדים גורליים במיוחד, היתה שרטוטו של קו מקוטע זה), והוחלט שכל מה שנמצא בתוך הקו המקוטע ייצבע בצבע סגול ויכונה צרפת, ואילו כל מה שנמצא מחוץ לקו המקוטע ייצבע בצבע שונה (אבל מחוץ למשושה הנ"ל לא רצו כלל צבע אחיד: חלק זה של השטח רצה צבע משלו, וחלק זה, צבע אחר, ומכאן הבעיה הטופולוגית הנודעת של ארבעת הצבעים, שטרם נפתרה עד עצם היום הזה (ויכונה בשם אחר) למעשה, במשך שנים לא מעטות עמדו על צביעתן בסגול של פיסות מרחב, שלא היו שייכות למשושה הנ"ל, ובמקרים רבים אף היו מרוחקות מאוד ממנו, ועל כינוין, בהזדמנות זו, בשם צרפת, אבל לרוב, זה לא התקיים לאורך זמן.

בקיצור, המרחבים התרבו, התפצלו ולבשו צורות שונות. כיום, יש מרחבים בכל הגדלים ומכל המינים, לכל שימוש ולכל מטרה. לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש.

או, אם מעדיפים:

מערכה ראשונה

קול ברקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, לא-כלום.
במרכז, לא-כלום.
המסך יורד. סוף המערכה הראשונה.

מערכה שנייה

קול רקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, לא-כלום.
במרכז, אוהל.
המסך יורד. סוף המערכה השנייה.

מערכה שלישית ואחרונה

קול ברקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, כלום.
במרכז, אוהל,
ובפתח האוהל
רס"ר מצחצח זוג מגפיים
במשחת נעליים "ליון נואר"!
המסך יורד.

סוף המערכה השלישית והאחרונה.

חבר אלמוני, נלמד בסביבות
1947, עלה בזיכרון ב 1973

או, גם:

בפאריז יש רחוב;
ברחוב יש בית;
בבית יש מדרגות;
במדרגות יש חדר;
בחדר יש שולחן;
על השולחן יש מפה;
על המפה יש כלוב;
בתוך הכלוב יש קן;
בתוך הקן יש ביצה;
בתוך הביצה יש ציפור.

הציפור הפילה את הביצה;
הביצה הפילה את הקן;
הקן הפיל את הכלוב;
הכלוב הפיל את המפה;
המפה הפילה את השולחן;
השולחן הפיל את החדר;
החדר הפיל את המדרגות;
המדרגות הפילו את הבית;
הבית הפיל את הרחוב;
הרחוב הפיל את העיר פאריז.

שיר ילדים מדה-סוור, פול אלואר, שירה לא-רצונית ושירה מכוונת.

יניב חג'בי המדריך התימני לכתיבת אגדות

"וספר זה הוא בכורי פטר ידי וגם קרבן נדִבתי כמאמר המשורר ולד ימיר פר ופעוט שה תמורתו. והספר באר יבאר היטב את שלושים ושנים החלקים הם יסוד מלאכת האגדה וגם מביא משל לאגדה השלמה למען יבין הקורא את מלאכת הכתיבה דבורה על אופניה. >>>

ז'ורז' פרק החיים הוראות שימוש

בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו. >>>

ז'ורז' פרק איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

ז'ורז' פרק העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

גירסה להדפסה