בית

בבל , , 29/6/2017

                           

 

ז'ורז' פרק חלל וכו' : מבחר מרחבים : הקדמה

מתוך חלל וכו' : מבחר מרחבים


ספר זה אינו עוסק בריק בדיוק, כי אם במה שסביבו או בתוכו. אבל, בסופו של דבר, בהתחלה אין הרבה, בעצם: לא כלום, לא-נתפס, לא-מוחשי כמעט: מרחבים, חוץ, מה שמחוץ לנו, הדבר שאנו נעים במרכזו, הסביבה, החלל הסובב.

החלל. לאו דווקא מרחבי האינסוף, שדממתם, בהתארכותה הרבה, מעוררת לבסוף משהו הדומה לפחד, ולא רק החללים הבין-שמימיים, הבינכוכביים או הבין-גלקטיים, שכבר כמעט מבויתים, כי אם סוגי חלל קרובים הרבה יותר, עקרונית, לכל הפחות: הערים, למשל, או אזורי הכפר1, או פרוזדורי הרכבת התחתית, או גן ציבורי.

אנחנו חיים במרחב, במרחבים אלה, בערים אלה, באזורי כפר אלה, בפרוזדורים אלה, בגנים אלה. זה מובן מאליו בעינינו. ואולי זה אכן צריך להיות מובן מאליו. אבל אין זה ברור, אין זה מובן מאליו. זה ממשי, כמובן, ומכאן, גם הגיוני מן הסתם. אפשר לגעת. אפשר גם לשקוע בחלומות. דבר אינו מונע מאיתנו, למשל, לתאר לעצמנו דברים, שאינם לא ערים ולא אזורי כפר (ולא פרברים), או לחילופין, פרוזדורים של רכבת תחתית שהם בעת ובעונה אחת גם גנים. וכן, דבר אינו מונע מאיתנו לראות בדמיוננו מטרו בלב אזור כפרי וכבר ראיתי פרסומת שהתבססה על הרעיון הזה. זה היה, איך לומר, "מסע פרסומי"). מכל מקום, מה שבטוח הוא, שבזמנים עברו, ללא ספק רחוקים מכדי שאיש מאיתנו יזכור אותם ולו במעומעם, לא היה אף אחד מאלה: לא פרוזדורים, לא גנים, לא ערים, ולא אזורי כפר. למעשה, הבעיה אינה כיצד הגענו למצב הזה, פשוט, יש להכיר בכך, שהגענו לזה, שאנחנו עומדים כאן: אין חלל אחד, חלל אחד יפה, סביבה אחת יפה, חלל אחד יפה סביבנו, יש קטעי חלל קטנים רבים, קטע אחד הוא פרוזדור של רכבת תחתית, וקטע אחר הוא גן ציבורי; קטע נוסף (וכאן, אנחנו נכנסים מייד לתחום של סוגי חלל מובחנים הרבה יותר), צנוע יותר בגודלו במקור, הגיע לממדים אדירים למדי והיה לעיר פאריז, בזמן שחלל שכן, לא בהכרח נחות ממנו במקור, פונטואז, נותר כשהיה לשביעות רצונו. חלל נוסף, גדול הרבה יותר, שצורתו הכללית משושה, הוקף בקו מרוסק עבה (סיבתם היחידה של אירועים רבים מספור, אחדים גורליים במיוחד, היתה שרטוטו של קו מקוטע זה), והוחלט שכל מה שנמצא בתוך הקו המקוטע ייצבע בצבע סגול ויכונה צרפת, ואילו כל מה שנמצא מחוץ לקו המקוטע ייצבע בצבע שונה (אבל מחוץ למשושה הנ"ל לא רצו כלל צבע אחיד: חלק זה של השטח רצה צבע משלו, וחלק זה, צבע אחר, ומכאן הבעיה הטופולוגית הנודעת של ארבעת הצבעים, שטרם נפתרה עד עצם היום הזה (ויכונה בשם אחר) למעשה, במשך שנים לא מעטות עמדו על צביעתן בסגול של פיסות מרחב, שלא היו שייכות למשושה הנ"ל, ובמקרים רבים אף היו מרוחקות מאוד ממנו, ועל כינוין, בהזדמנות זו, בשם צרפת, אבל לרוב, זה לא התקיים לאורך זמן.

בקיצור, המרחבים התרבו, התפצלו ולבשו צורות שונות. כיום, יש מרחבים בכל הגדלים ומכל המינים, לכל שימוש ולכל מטרה. לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש.

או, אם מעדיפים:

מערכה ראשונה

קול ברקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, לא-כלום.
במרכז, לא-כלום.
המסך יורד. סוף המערכה הראשונה.

מערכה שנייה

קול רקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, לא-כלום.
במרכז, אוהל.
המסך יורד. סוף המערכה השנייה.

מערכה שלישית ואחרונה

קול ברקע: בצפון, לא-כלום. בדרום, לא-כלום. במזרח, לא-כלום.
במערב, כלום.
במרכז, אוהל,
ובפתח האוהל
רס"ר מצחצח זוג מגפיים
במשחת נעליים "ליון נואר"!
המסך יורד.

סוף המערכה השלישית והאחרונה.

חבר אלמוני, נלמד בסביבות
1947, עלה בזיכרון ב 1973

או, גם:

בפאריז יש רחוב;
ברחוב יש בית;
בבית יש מדרגות;
במדרגות יש חדר;
בחדר יש שולחן;
על השולחן יש מפה;
על המפה יש כלוב;
בתוך הכלוב יש קן;
בתוך הקן יש ביצה;
בתוך הביצה יש ציפור.

הציפור הפילה את הביצה;
הביצה הפילה את הקן;
הקן הפיל את הכלוב;
הכלוב הפיל את המפה;
המפה הפילה את השולחן;
השולחן הפיל את החדר;
החדר הפיל את המדרגות;
המדרגות הפילו את הבית;
הבית הפיל את הרחוב;
הרחוב הפיל את העיר פאריז.

שיר ילדים מדה-סוור, פול אלואר, שירה לא-רצונית ושירה מכוונת.




espece.jpg

החיים הוראות שימוש

בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו. >>>

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

 

הערות על מה שאני מחפש

"בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'." >>>

הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

 

ז'אן-פרנסואה וילאר זה תמיד האחרים שמתים

פריס ערב בחירות. צלם העיתונות ויקטור בלנוויל, שהוא (שילוב של מרלו ודני האדום), מגלה גופת אישה בתוך ויטרינה. העלילה לוקחת אותו למסע בין יצירותיו האניגמטיות של מרסל דושאן, מההאנגאובר של מהפכת הסטודנטים, לפריס ההזויה של הסוריאליסטים. >>>

המעורר - כתב עת לספרות ואמנות המעורר 1

גליון מספר 1 של המעורר מוקדש ליצירתו של הסופר הצרפתי יהודי ז'ורז' פרק. פרק נחשב לאחד הסופרים המקוריים והמעניינים ביותר במאה העשרים. בגיליון גם קטעים מיצירות יואל הופמן, פרימו לוי, רמון קנו ועוד. >>>

דוד אבידן שיחות ששוחחו את עצמן

"תהליך-היצירה מעולם לא היה זהה בעיניי עם עבודה פיסית, אלא צימצומה עד למינימום, עד כדי ביטולה המוחלט". דוד אבידן מתוך המבוא ל"הפסיכיאטור האלקטרוני שלי". >>>

אלי שי זכרונותיו של בנאי

ספרו האוטוביוגרפי של אליהו שלוש התפרסם לראשונה בראשית שנות השלושים, כשלוש שנים לפני מותו. הוא שב וראה אור בתחילת שנות השבעים, אך נותר ספון בהוצאה פרטית בלא שיגיע לתודעת הציבור הרחב. זהו חיבור מרגש. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית