מכונת קריאה - איך להגיע למוסקווה

בבל , , 24/5/2012

איך להגיע למוסקווה

מתוך ג'יימס הוז מרצדס לבנה עם סנפירים

בריידי רצה אקדח אמיתי, הוא התעקש על אקדח אמיתי, הראש הגדול והבשרני שלו קפץ למעלה והוא דפק על השולחן עם הידיים הגדולות והבשרניות שלו ושאג שהוא מחוץ לתכנית אם הוא לא מקבל אקדח אמיתי מזוין. אז קפצתי גם אני, מפיל את הכסא שלי אחורה בטעות מכוונת ותקעתי את כל פרקי האצבעות שלי על השולחן כמו בבון והצבתי את הראש שלי במרחק נגיחה משלו וצרחתי בחזרה:
- סתום ת'פה ותקשיב לתכנית!
- אתה לא יכול לשדוד בנק עם אקדח קפצונים מזוין מפלסטיק!
- מה לעזאזל אתה יודע על לשדוד בנקים מזוינים?
- אני יודע שאתה לא שודד בנקים מזוינים עם אקדחי קפצונים מזוינים מפלסטיק! יופי של תכנית!
זה היה רציני. נתתי לעצמי להיכנס למלחמת מילים מזוינת עם בריידי, ועכשיו היה תורי שוב, וכבר היינו קרובים למצות את זה.
- פלסטיק נחמד גדול כבד, צ'יקו אומר. - תראה!
- לא מענין ת'זין שלי כמה הוא גדול )בריידי התפתה, העיניים שלו רטטו, הוא דחף את האקדח, הוא נראה כמו לובסטר על ספיד עכשיו( ולא מענין ת'זין שלי התכנית המזדיינת, אני לא שודד את הבנק הפרטי המזוין של מייקל ווינר* המזדיין עם אקדח קפצונים מזוין מפלסטיק!

ידעתי.
)2( ידעתי שלא הייתי צריך להגיד לבריידי שזה הבנק הפרטי של מייקל ווינר. האמת היא שהוא לא, רק אמרתי את זה כדי לפלפל קצת את הענינים למען השם, כל דבר חייב להתקבל כפשוטו? עכשיו בריידי בטוח שהשומר של הבנק יהיה צ'ארלס ברונסון, הוא פשוט יודע שלכולם יהיו שקיות דם ונפצים להדמיית יריות וזה.
בריידי הוא פריק של כלבי אשמורת, יעזור לו האל, הוא חושב שהסטייל זה להתלבש כמו הארווי קייטל, אם קוונטין טאראנטינו היה מפליץ בתוך דלי, בריידי היה עומד בתור בשביל הקלטת-וידאו הפיראטית, הוא שם על עצמו את תלבושת הכלבים המפורסמת ונוסע ברכבת התחתית בסירקל-ליין עם חבורה של חברים עצובים, זה הסיפור של החיים שלו. יש רק דרך אחת להתעסק עם פסיכופת עם מנוי כמו בריידי, אז חטפתי את האקדח-קפצונים מפלסטיק ודחפתי את הקנה האדום לתוך האף הגדול והשבור שלו:
- אתה לא הקשבת לאף מילה מזוינת, אה? יא בן-זונה מזדיין אידיוט, כל הנקודה המזוינת היא שברור שזה לא אקדח אמיתי מזוין, כל בן-זונה עם חצי מוח מזוין יכול לראות את זה, אתה מבין אותי יא חתיכת בן-זונה מזוין מזדיין דפוק!
זהו.
זיינתי אותו. מיצוי מוחלט. אפילו בריידי היה צריך לקחת אוויר לעכל את כל זה. זמן להתקיף:
- תראה, בסדר, בסדר, אמרתי. - אתה יכול ללבוש את הבגדים של כלבי-אשמורת.
- כן? הוא אומר, מסמיק בתקווה ובושה.

תקווה ובושה.
אני חייב לציין לזכותו של בריידי, הוא לא גאה בפריקיות שלו. הוא מתבייש בה, חוץ מהקטעים שהוא ממש בתוך הענין ומסתובב עם הכלבים שלו. הוא לא רוצה לעשות את זה, הוא פשוט חייב, אבל כשהוא חוזר הביתה ומוריד את הבגדים הוא מתבייש. )3( זה טוב, זה הדבר האחד הטוב אצל בריידי, החבר הכי ותיק שלי.
הבושה שלו מוכיחה שהוא טעם מעץ הדעת ויכול להבדיל בין טוב וחרא.
זה מראה שהוא קצת דפוק בראש אבל לא מקרה חסר תקווה, שזו הסיבה שאני אוהב אותו, אני מניח. בכל מקרה, אני יודע שהוא לא יכול לעמוד בפיתוי של אשכרה לשדוד בנק, או לפחות להיות חלק מאשכרה שוד בנק, כשהוא לבוש בתלבושת כלבי האשמורת שלו.
- כן, אני אומר, אתה יכול ללבוש את החליפה, כאילו שזו הקרבה גדולה בשבילי כדי שנישאר חברים. האמת היא שבריידי וכלבי האשמורת שלו הם חלק מהתכנית, אבל אני שומר את הפרט הזה במלאי כי אני יודע שבריידי יעשה צרות בקשר למשהו, הוא תמיד עושה, הוא פשוט אוהב לעשות צרות, הוא אחד מהטמבלים האלה שיגיד לך אחרי שלוש בירות:
- אוקיי, אז אתה מחפה עלי כשהשלושה האלה שם יתחילו איתי?
ואתה מסובב את הראש ורואה שלושה גלוחי ראש או משהו, מורידים קוקטיילים זולים של בירה וסיידר, מלאים בצחקוקים קופיים של ילדים דפוקים, באמת, ונראים באופן כללי כאילו שהם לא שמעו את השעון המעורר בבוקר שבו חילקו את הגנים, אבל בעקרון מתעסקים בענינים שלהם, ואתה עונה:
- מי, הם? הם לא מתחילים כלום.
- הם יתחילו.
טמבל מהסוג הזה.

- כולל המשקפי שמש? אומר בריידי.
- אוקיי, אני פורש את הידיים. גם המשקפי שמש.
- אוקיי, אומר בריידי, והוא מותח את הידיים הארוכות שלו לפני הגוף שלו, כאילו שמעולם לא היתה איזו בעיה. )4( - אוקיי, היי, בסדר גמור, אני אשתמש באקדח קפצונים.
- ואני? אומר צ'יקו.
- היי תן לי צ'אנס, אני אומר. - הכל בתכנית.
אבל זה בסדר, הוא לא עושה צרות.

צ'יקו אף פעם לא עושה צרות.
פעם אחת הוא כמעט נהיה ממש ים-תיכוני חם-מזג איתי, זה היה כשנפרדתי מאחותו פילאר )שהמשמעות של זה היא מצבה, שם מצחיק לבחורה כשחושבים על זה(, אבל עכשיו הוא יודע שזה היה עדיף, עכשיו היא נשואה לאופה פורטוגזי ליד פורטבלו רוד, הם אופים מאפים מתוקים ממיסי שיניים ומאובקים באבקת סוכר, יש להם את המכונה הזו שמוציאה גושים מסוכרים בצורת כוכב היישר לתוך שמן רותח, כמו פלסטלינה מהגיהינום, בשביל הצ'ורוס שיוכנסו לכוסות של שוקולד מומס. הם אופים את מה שפרד המאבטח הראשי קורא להם קרויסאנטים, ממולאים בעוד שוקולד, ויש להם שניצלים שמנוניים וחריפים של חזיר בפירורי לחם ודברים כאלה. אין פלא שצ'יקו כל-כך שמן, אבל זה גם בסדר, בגלל שבאופן טבעי הוא גדול ושמן וקול, הוא מסוג הגברים שזה נראה עליהם טבעי להיות שמנים, אם אתם יודעים למה אני מתכוון, לא טפשי, אלא גבר חלומות של חובבות שמנמנים, וממילא לא מענין את התחת שלו כלום חוץ מהאושר של אחותו והמסעדה של אחיו החורג בסאראגוסה, שלפי הסיפורים היא מהאגדות עם אח בוערת, שלשניהם הוא דואג עמוקות.
בכל מה שקשור לפילאר הוא בסדר עכשיו, כי הוא מבין שהיא הרבה יותר מאושרת עם האופה הפורטוגזי הזה מאשר כשהיא מחכה ללוזר עצוב שחי בבקתה מהוללת )אני(, אבל בכל מה שקשור למסעדה עם האח הבוערת הוא קצת מבואס כרגע, כי הוא חייב לקנות בה חצי בעלות עכשיו, או לעולם לא.
)5( - כל מה שאתה צריך לעשות זה לצעוק הרבה בספרדית ולגרור קצת את סוזי ולג'עג'ע משהו למשטרה, אני אומר.
- לג'עג'ע? אומר צ'יקו. - לג'עג'ע? מה זה?
- להפוטהמאדרהקאברונדיוסמיו! אומרת סוזי האלמנה השחורה.
- זה ג'עג'וע? אה, זה קל לי, אומר צ'יקו.
- חשבתי שאני הנהגת, אומרת סוזי האלמנה השחורה.
- את הנהגת, אני אומר )אני מתחרפן מתשוקה, אומרות העיניים שלי, יופי, אומרות שלה(. - אבל בתכנית את אמורה לצרוח וזה וצ'יקו צריך לגרור אותך קצת גם כן.
- זה קל בשבילי, צ'יקו מבטיח לה.
- הו איזו מלודרמטיות נוראית יקירי, אומרת סוזי במבטא מעמד עליון בולע שקדים מושלם שאנחנו צריכים, קומפלט עם פה קפוץ חסר סנטר וידיים רפויות.
- מעולה, אני אומר.
- קל בשביל סוזי, אומר צ'יקו בהערכה.
- אלוהים, כמו איזו כלבה עם מעיל פרווה בלי תחתונים! צוחק בריידי.
- אבל אני כן נוהגת אחרי זה? היא מתעקשת, בקול הרגיל שלה, שהוא במבטא של דאנדי, ועם הפרצוף הרגיל שלה, כולו גלגלי עיניים וסקוטיות, והמחוות הרגילות שלה, שהן ישרות ובאצבעות מונפות.
- בגלל זה את בפנים. בשביל הנהיגה והטלפונים. הצרחות ולהיסחב החוצה זה אקסטרה.
- מה אני נוהגת?
- מה שמיסטר שירות-מופלא ישיג לנו. ביקשתי ממנו משהו צעקני במיוחד, איזה טנק-דיסקו, מרצדס טורבו לבנה עם גלגלים גדולים וסנפירים או משהו, משהו שערבי ראוותן ייסע בו, משהו שכולם יזכרו במרחק מאתיים מטר, אבל עם מקום לשלושה אנשים ושק אשפה מלא. )6(
- והיא חייבת להיות אוטומטית, היא מזכירה לי.
- סמכי עלי, אני אומר, ועושה לה עיניים שוב, ולרגע אני כמעט מסתחרר כי יש לי חזיון מלא רגשות, אם יכול להיות דבר כזה, של היד שלי מגהצת באיטיות את מורד הבטן השטוחה שלה אל תוך ה501- השחורות שלה.
כמו אתמול.

סוזי האלמנה השחורה לא רק עושה מבטא מושלם של המעמד העליון, היא גם הנהגת הגדולה ביותר שאנחנו מכירים. צ'יקו היה איתה פעם כשהם חזרו מסאראגוסה עם אחותו פילאר )שהיא חברה מצוינת שלה( עושה 120 )מיילים לשעה, לא קילומטרים( מסביב לפריפריק בפאריס, שזה כמו שילוב של כביש מספר אחת עם קיר המוות, היא פשוט חרכה את כל הצרפתים תוך כדי שהיא מגלגלת ג'וינט ביד אחת מההתחלה ועד הסוף. היא נוהגת כאילו גם היא נושמת דרך הקרבורטור, לנסוע איתה זה כמו לראות איזה ילד מתחכם טוחן שלבים במשחק וידאו, זו פשוט שליטה מוחלטת. בחיים לא היתה לה תאונה מאיזה סוג שהוא, היא הבנאדם היחידי בעולם שיכול להרשות לעצמו לבטח מרצדס לבנה טורבו עם גלגלים גדולים בגלל שיש לה בונוס כזה ענק על אי-תביעות, רק שהיא חייבת להיות אוטומטית, היא לא יכולה לנהוג עם קלאץ', היא אומרת שקלאץ' זו חתיכת חרא של מאצ'ואים, אם אלוהים היתה רוצה שננהג עם שלושה דוושות היא היתה נותנת לנו שלוש רגליים, עדיף שיהיו שתי ידיים על ההגה כדי שתוכלי פשוט לכוון ולירות, אומרת סוזי. מצחיק איך כל הגברים הדפוקים שחולמים בהקיץ על מכוניות נוצצות וגבריות הם גם אלה שמשוכנעים שלמכוניות האלו חייבים להיות מוטות הילוכים קצרים ועבים שיוכלו לשחק איתם, זה כאילו מסגיר, היא אומרת, הלא כן?
)7(
- ובכן, אני מודה. - למעשה יש בעיה עם המכונית.

אני רואה את כולם חושבים את אותו הדבר:
בטח בטח בטח
ידענו
יש בעיה
תמיד יש
היה רעיון נחמד אבל מה לעשות

- אנחנו צריכים חמש מאות על החשבון לפני שמיסטר שירות-מופלא אפילו יתייחס אלינו ברצינות.
וכולנו מסתכלים על השולחן, איפה שהפקדנו את כל הכסף שהצלחנו להניח עליו את הידיים שלנו.
סוזי מתחילה לספור אותו בסקוטיות, אבל אנחנו כבר יודעים שזה לא חמש מאות. אנחנו מסתכלים עליה בתקווה בלתי אפשרית. כשהיא באמצע הספירה, וכשאנחנו כבר יכולים לראות, שלא לדבר על לדעת, שזה לא הולך להתקרב לסכום, בריידי מכה:
- מה לא בסדר איתנו? מה יש לגנב השחור המזוין הזה נגדנו? צורח בריידי.
- אין לנו עבר, אני צורח בחזרה. - זאת כל הנקודה הדפוקה )אני מתחמק בזהירות מלהיכנס למלחמת מילים נוספת מהשורש ז.י.נ(. - זה מה שניסיתי להסביר. אתם מוכנים להקשיב לרגע? אוקיי? זו כל הנקודה של התכנית. תראו: אף אחד מאיתנו לא היה עצור על שום דבר, אין לנו אף גליון הרשעות, אוקיי, אז
א( אין לנו קשר למשטרה, נכון? זה אומר שיש לנו פי מאה סיכוי לצאת מזה בלי פגע. ואנחנו לא חיים יחד, אף פעם לא חיינו יחד, אנחנו לא קרובים או משהו כזה אז
ב( אנחנו לא קשורים אחד לשני, נכון? וזה אומר שאפילו אם הכל מתחרבן ביום עצמו, כל עוד נדבק בגרסאות שלנו, מה שהן לא יהיו, אף אחד מאיתנו, לבדו, לא עשה שום דבר פלילי. )8( בגלל זה זו תכנית כל-כך טובה, כן? אף אחד מאיתנו לא צריך לעשות משהו שווה במיוחד עד שהכל עובד. אתה )הצבעתי על בריידי( לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלשתות עם החברים שלך עד שאנחנו יוצאים לדרך המילוט, ואתה רק תקבל קנס, או מקסימום שלושה חודשים, על זה שתכסח את המקום ותפחיד אנשים. אפילו אם הם קולטים אותנו וסוגרים על שלושתנו בתוך הבנק, אז מה? אם נדבוק בסיפור על הסיפור של סוזי הם לא יוכלו להאשים אותנו בכלום חוץ מאותי על הונאה בדמי-אבטלה ואת סוזי וצ'יקו על רמאות.
- אני גבר ספרדי טיפש שמנוצל על-ידי בחורה סקוטית חכמה, אומר צ'יקו. - זה קל בשבילי, והוא עושה את אחד הנפנופים הים-תיכוניים הקולים האלה שאני אף פעם לא מצליח לעשות, כאילו שהוא קוטל זבוב בהילוך איטי. - כמו כלום.
- נכון אני אומר. הם אפילו לא יכולים להוכיח קנוניה. אפילו אם אנחנו דופקים את העסק.
- חכה רגע, אומרת סוזי. - עדיין לא אמרת לנו כלום למעשה. כלומר, מה זה כל הקטע הזה על המשטרה שתעזור לנו לסגור את הבנק? אתה לא חושב שכדאי שתשתף אותנו?
- אני לא מספר לכם עד שאתם מאמינים בתכנית.
- איך אנחנו יכולים להאמין בתכנית המזוינת אם אנחנו לא יודעים מהי? אומר בריידי.
- זה קשה לנו, אומר צ'יקו.
- אתם חייבים להאמין בתכנית כתכנית, זו רק סדרה של מהלכים, זה הכל. ג' בא אחרי ב' שבא אחרי א'. אבל אנחנו חייבים לסגור עם א' לפני שאנחנו ממשיכים לב'. עזבו את ג', אני לא מספר לכם את ג' עד שהשאר לא מתחיל לרוץ, כשהמכונית תהיה מסודרת וכשאארגן את פרד ואת ג'ימי החבר של דאי, אז אנחנו ממשיכים לג' ואני מתקשר לסמי. אם אני אספר לכם על ג' עכשיו, תברחו קילומטר. תראו, זה כמו לצנוח או משהו, )9( אתם צריכים לתרגל עד שזה יעבוד כמו שעון, אתם חייבים להאמין שזה יקרה כמו שאתם מאמינים שיום שלישי בא אחרי יום שני לפני שאיזה בן-זונה זורק אתכם מהמטוס, אחרת תיכנסו לפניקה ותסתבכו עם החוטים ותימרחו, נכון?
- תימרחו? אומר צ'יקו. - מה זה תימרחו?
- טהטהטהטהטהטהטהטה! אומר בריידי, מחקה מישהו מקבל כמה צרורות של מכונת יריה בבטן באחד הסרטים שלו.
- אה, אומר צ'יקו. - זה מאוד רע לנו.
- אוקיי, אוקיי, אומרת סוזי, יורה בי מבט משונה כאילו שהיא נותנת לי צ'אנס, וצ'יקו ובריידי מהנהנים גם הם. עכשיו יש לנו אוירה יותר כבדה+מפחידה, שזו האוירה הנכונה בהתחשב בתנאים, אז אני ממשיך, אבל מוצא את עצמי מעורער על-ידי העיניים של סוזי.
- טוב. אמ, שיט, איפה הייתי?
- הקטע שבו כבר יצאנו מהבנק, אומרת סוזי, מסדרת את השטרות האחרונים. - הקטע שבריידי צריך להיכנס. האקדח פלסטיק?
- אה כן. טוב, אז כשבריידי רואה אותנו יוצאים החוצה, זה די סביר שגם המשטרה תראה אותנו יוצאים. עכשיו, אולי הם עדיין יקנו את הסיפור, הם יהיו כל-כך מבולבלים בשלב הזה, אולי הם יתנו לנו לעבור בכל מקרה. אבל זה קטע בעייתי כי עכשיו כבר יש לנו את הכסף, עכשיו זה רציני. אז מה קורה ברגע שאנחנו יוצאים מהבנק?
- הכלבים מתחילים להפגין מורת רוח בפיצה אקספרס, אומר בריידי, והוא מסובב את אקדח הפלסטיק שהוא שנא כל-כך לפני שתי דקות מסביב לאצבע האמצעית שלו הגדולה שלו, והוא שר בקול הגדול והמגעיל שלו: - אני מת על הצליל של זכוכית נשברת.
- בדיוק. מבריק. ומה בריידי מקבל?
- הפרעה לסדר הציבורי והתנגדות למעצר, אומרת סוזי.
- קנס של כמה מאות על רבע מיליון! אומר בריידי בתשוקה.
- ולמה רק קנס קטן? אני מתעקש.
)10( - כן, כן, כן, בגלל שזה רק אקדח פלסטיק מחורבן וכל אידיוט יכול לראות את זה וכולם במילא יודעים שאני כלב אשמורת וכל מה שעשיתי היה לשבור חלון של פיצריה ולירות כמה קפצונים ולהעיף כמה בקבוקי סול ברחוב באו.
- נכון. תדבק בסיפור ואנחנו בסדר.
- היי, אבל מה אם הם עדיין תופסים את שלושתיכם במכונית? שואל בריידי, כאילו שהוא בדיוק גילה בעיה גדולה.
- אתה לא מכיר אותנו ואנחנו לא מאשימים אותך.
- אני לא מתכוון רק אלי, הוא אומר, נעלב. - מה אם הם עוצרים אתכם ותופסים אתכם, ביחד, במכונית, עם הכסף?
- היי, מי נוהגת? אומרת סוזי.
- זה קל לסוזי, אומר צ'יקו.
ואז כולנו צוחקים, זה טוב מאוד, הייתי גאה בנו, וגאה בתכנית.

זה מצחיק, אני לא גאה בתכנית כאילו שהיא משהו ששייך לי, אני פשוט אוהב אותה כאילו שהיא משהו מושלם, כמו יהלום קטן או משהו, שכולו שם וכולו בדיוק כמו שהוא צריך להיות. אני לא גאה בה, אני פשוט גאה ושמח שהיא שם. מוזר. נראה שיש לה חיים עצמאיים משלה עכשיו.

- אבל יש לנו רק 417 פאונד, אומרת סוזי, והיא מפילה את הבוכטה בחזרה לשולחן, ואותנו בחזרה למציאות.
עצוב אבל נכון.
מדהים אבל נכון!
פשוט אין לנו 500 פאונד בינינו! איזו מאה זו? אבל הרי זו הסיבה שנכנסנו לזה ממילא: אנחנו מנסים להציל את החיים שלנו. לונדון היא מכונה טוחנת, שאנשים נכנסים בצד אחד שלה וכסף יוצא בצד השני, ואנחנו בצד הלא נכון שלה, אנחנו נכנסים פנימה, פנימה, פנימה.
)11( רק שעכשיו האלוהים הגדול של העבודות הזמניות הראה לי את הדרך.
אני הולך להציל את החיים שלנו אפילו אם זה יהרוג אותי.
אנחנו הולכים לזחול החוצה מהמטחנה, ולהתחיל לחיות.
יש למעשה רק שלושה שבטי-על בלונדון: אלה שלעולם לא יצליחו להשיג משכנתות, אלה שחיים ומתים לפי תעריף המשכנתא, ואלה שלא צריכים משכנתות. אלה מעמדות העבדות והחירות, השאר זה רק שאלה של דרגה.
צ'יקו רוצה חצי מהמסעדה בסאראגוסה.
בריידי רוצה פאב בקאסלבאר, מחוז קאיו, אירלנד.
אני רוצה דירה עם חלונות גבוהים וגינה.
אלו לא חזיונות של חיי גן-עדן על כסא נדנדה על מרפסת, אלו לא פנטזיות מלאות חרא על התנתקות מוחלטת וצ'יל-אאוט נצחי, אלה החלומות שלנו על אדני זינוק לנסיון הוגן להתחיל לחיות.
כל אחד לעצמו, אומר אני.
אף אחד לא ידע מה סוזי רצתה.

אבל היא צדקה בקשר לדבר אחד: הייתי צריך להשיג לנו עוד מאה פאונד מיידית, בזמן שעדיין היינו משוכנעים שזה יכול לקרות, זו היתה התכנית שלי, זה היה תלוי בי להדליק את הכל ולירות אותנו אל שביל הבריחה, כי אם לא כל הענין יישאר רק עוד רעיון גדול, כמו שאר הרעיונות מצילי החיים ורווי הבירה שעלו בשבת שעברה בפאב:

בריידי עמד לעשות סדרת טלויזיה שתיקרא הרוצח הסדרתי הגרוע בהסטוריה, על בחור אחד שהוא באמת הכי גרוע, אני מתכוון לגמרי חרא בזה, הוא אף פעם לא מצליח להרוג אף אחד, הוא כל הזמן כורה בורות וממלא בריכות חומצה ודברים כאלה ותמיד בסוף גומר בלעשות לאנשים טובות בטעות. )12(

צ'יקו עמד להעניק זיכיונות לדוכני מיסטר צ'וריסו בכל רחבי לונדון, כדי שאחרי שנה שנתיים הוא יוכל לחזור לספרד ולשבת לשחק קלפים ולהשמין אפילו יותר ולשכור מישהו אחר שיסתובב ברחבי לונדון ויאסוף את הכסף שלו בשבילו פעם בחודש. הוא חשב עלי כמועמד לתפקיד, הבן-זונה.

אני עמדתי ללמוד ללמד אנגלית ולעשות 25,000 פאונד בשנה בערב-הסעודית למשך ארבע שנים ואז לקנות דירה בשפארדס-בוש ולהיות מומחה לעניני המזרח התיכון. חשבתי אולי גם להתאסלם כדי להרים את המעמד שלי. זה בדיוק כמו להיות פרסביטריאני* למעשה, רק בלי הבגדים.

אז עוד לא ידעתי מה סוזי תיכננה בשבת שעברה.

ובאופן טבעי, כל מה שקרה היה שכולנו קמנו ביום ראשון במיטות שלנו ופשוט קראנו את העיתונים והסתכלנו על התמונות ועל הכתבות על האנשים העשירים+המפורסמים.
אבל השבוע נגלתה בפני הדרך.
עמדתי להפוך את הסיפור הזה לאמיתי.
הדבר הראשון לעשות הוא הדבר הראשון.
איך מגיעים למוסקווה?
על-ידי נסיעה למוסקווה.

אז הנהנתי לסוזי וקמנו והשארנו את צ'יקו ובריידי ישובים כמו שני ינשופים גדולים על המיטה שלי, בבקתה שלי.
פרטים על הבקתה שלי מאוחר יותר.
בזמן שהלכנו בגינה ודרך השער האחורי הטלתי לעברה את בקבוק האצטון הקטן שלי ואת הפחית הקטנה של לכה מאט ואת המכחול הקטן שלי.
)13( פרטים עליהם בעוד רגע.
היא קלטה אותם בלי לשאול. נחמד.
ויצאנו לדרכנו לשחרר קצת מזומנים.
פרטים על זה עכשיו.

--------------------------------
*
מייקל ווינר - מפיק סרטים הידוע בדעותיו הימניות ובחיבתו לנערות צעירות. הפיק את סדרת "משאלת מוות" עם צ'ארלס ברונסון.
פרסביטריאני - זרם מסוים בנצרות

ג'אנט ווינטרסון ספר הכוח

ספר הכוח הוא ספר של המאה העשרים ואחת, המתרחש בלילה - בעבר, בהווה ובעתיד. הסיפור ממציא עצמו תוך כדי מסעות, אגדות, מיתולוגיות עכשוויות ותרבות פופולרית, כדי לספר סיפור על אהבה מפוארת שנכשלה. >>>

ג'ף נון וורט

מנצ'סטר של העתיד הקרוב צבועה בוורוד. נוצת הוורט שנמכרת בכל פינה היא הסם האולטימטיבי, והיא אפילו חוקית. סקריבל וחבורה של בני-כלאיים יוצא לאודיסאה קלאסית בעקבות אחותו האבודה. בדרך יעבור בכמה מהעולמות המקבילים שמציע הוורט. >>>

גיא עד ילידת שישים ושבע

"לא שמעת על מין?", מין מה?" "יחסי מין. כשבחור ובחורה נפגשים ומשהו בריח מושך אותם אחד אל השני והם רוצים לנגוע, להתנשק, להתחבק,להתלקק". צחקתי. >>>

דרור בורשטיין קניון מלחה

רק בישראל כל מי שנכנס לקניון, מקום שאמורים להוציא בו כסף, לבלות, עובר טקס צבאי: שומר חמוש עוצר אותו, תא המטען נפתח. חיפוש. טקס המעבר הביזארי הזה ממחנה צבאי לעולם הצריכה, הוא קיצור ההיסטוריה של הישראליות בעשורים האחרונים. >>>

גירסה להדפסה