פשעי האהבה

"...מוטב כי יחדלו לייחס לי את הרומן של ז'… : מעולם לא כתבתי יצירות כאלה, ובטוחני כי לעולם גם לא אכתוב שכמותן; רק טיפשים או רשעים יכולים לחשוד בי, או להוסיף ולהאשים אותי, חרף אמינות הכחשותי, שאני הוא מחברן... >>>

מחשבות על הרומן

"...לעולם לא אצייר את הפשע, אלא בצבעיו של הגיהינום; ברצוני כי יתגלה במערומיו, שיפחדו מפניו, שיתעבו אותו, ואיני מכיר כל דרך אחרת להגיע לכדי כך, אלא להציג אותו על כל הזוועה המאפיינת אותו. >>>

ההתחלה

גולת הכותרת של הפילוסופיה תהיה היצירה אשר תגלה מהי התכלית שייעדה ההשגחה לאדם, ותתווה על- פיה כמה כללים שידריכו יצור דו-רגלי אומלל זה במסלול החתחתים של חייו, כדי להזהירו מפני גחמותיו של הגורל, שכבר ניתנו לו עשרים שמות ועדיין אין יודעים מהו וכיצד להגדירו. >>>

"...יש לי רק צורך אחד: לראות אותך ולאהוב אותך. זה הצורך היחיד שאני רוצה לספק, ואני מציע לאלוהים לשלם על הרגעים בשנות חיים, אם צריך..."

פירסום ראשון של מכתב אהבה ששלח המרקיז דה סאד לאשתו רנה-פלגי מכלא וונסן. סאד כתב את המכתב למחרת פגישה איתה, הראשונה מזה ארבע שנים וחמישה חודשים. היתה זו חמותו של סאד שאירגנה את כליאתו - לאחר שנתגלה כי ניהל פרשיית אהבה גם עם גיסתו, אן-פרוספר דה לוניי.
מתוך אסופת מכתבים של סאד שעומדת לראות אור בצרפת.
לה פיגרו >>>

ייסוריה של המידה הטובה

"משופע בתיאורים קסומים שהושמו בפיה של ז'וסטין ועוסקים ברובם במעללים מיניים, אך אלה הם כאין וכאפס לעומת נפתולי העלילה, אשר בה, כמובן, כל הפושעים מקודמים במעלה החברה, והנערות הישרות מתנודדות ונופלות מדחי אל דחי. המרקיז דה סאד הוא קודם כול אדם היודע לספר. רק לאחר מכן הוא גם סוטה חריג מן המניין."
יהודה בלו על ספרו של ד.א.פ. דה סאד "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה", רשימות מן התיבה הלבנה, אתר רשימות >>>

גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות

יצירת המופת הפורנוגרפית של המשורר גיום אפולינר מ- 1907 מגוללת בווירטואוזיות, בהומור ובקלילות את מעלליו המיניים של מוני וִיבֶּסְקוּ, נסיך רומני מזויף וחרמן אמיתי. >>>

ז'ורז' פרק הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

גדעון עפרת ההחטאה הפילוסופית והסיכוי הרליגיוזי

על האמנות - מסה לסוף מילניום וראשיתו. >>>

פרננדו פסואה מתוך "ספר האי-נחת" אשר חובר על-ידי "ברנרדו סוארש"

אני מקנא‎‎ אך אינני יודע אם אני מקנא באלה שעליהם אפשר לכתוב ביוגרפיה, או שמסוגלים לכתוב את הביוגרפיה שלהם. ברשמים אלו נטולי הקשר, ואינני מעוניין בקשר ביניהם, אני מגולל באדישות את האוטוביוגרפיה שלי נטולת העובדות, את ההיסטוריה שלי נטולת החיים. >>>

גירסה להדפסה