בית

בבל , , 10/12/2018

                           

 

אז למה נדמה לך שאת בהריון?

מתוך ויקי יוביין מדריך הבנות להריון ולידה

לא אחת מספק לנו הטבע רמזים פיזיים שעשויים לגרום לנו לחשוד שאנחנו בהריון, עוד לפני שהמדע נותן לכך אישור רשמי. בדרך-כלל כשנודע לך שאת אכן בהריון, את טופחת על מצחך בהארת-פתאום, "אהה! בגלל זה..." (השלימי את הסימפטום החסר: "כואבים לי הציצים!" "הלכה לי השלפוחית!" "בעלי משגע אותי!"). במהלך הריונך תזהי בדרך-כלל, במבט לאחור, שלל שינויים פיזיים שהעידו חד-משמעית על תחילתו. לכן אני מגחכת תמיד למקרא אותם סיפורים על נשים שעברו תשעה חודשים של הריון בלי לחשוד במאום, והנה לפתע נפלטו להן תינוקות בשירותים של מטוס. נו, באמת... מה הן חושבות -- שעשו אותנו באצבע? שעשו אותן באצבע? או שמא הן פשוט לא ממש קשובות לגופן? הרי עובר בן שמונה חודשים בועט ומתגלגל בפראות שכזאת, שאת רואה כיצד הופך עיגול כרסך לריבוע כמעט. ומה בדבר העלייה הלא-נמנעת במשקל?
יש שפע שינויים נוספים אשר, כמכלול, עשויים לעורר בך חשד שאת בהריון הרבה לפני שבדיקת הריון תראה שצדקת. לפנייך רשימה של הנפוצים בסימני האזהרה המוקדמים.

השדיים
אחד השינויים הנפוצים ביותר אצל האישה ההרה מתרחש בשדיה. לאישה בתחילת הריונה יש לעתים קרובות אותם שדיים נפוחים שיש לה במהלך הווסת, אלא שהפעם, פוסקות הבנות פה-אחד, הם הרבה יותר רגישים. עד כדי כך, שמקלחת עם הפנים לזרם הופכת לעינוי, שינה על הבטן נהיית בלתי-נסבלת, ואם בעלך נוגע בטעות בשדייך, ברור לך מיד שזכותך המלאה לחבוט בו במנורת הקריאה. השדיים לא רק רגישים וכואבים, הם גם תופחים מיום ליום. והרי החדשות הטובות, בייחוד למי מאיתנו שכמהה תמיד בסתר-ליבה לנוכחות שופעת: הם ימשיכו לגדול, ובסופו של דבר גם יפסיקו לכאוב. תוך כחודש תזכו את ובעלך בצמד צעצועים חדש נאה.

השתנה
סימן נוסף שנתנו הבנות בהריון המוקדם הוא הצורך להשתין כמויות. את, שנהגת לישון כל הלילה בלי אף פיפס משלפוחיתך, עלולה למצוא את עצמך קמה להשתין פעמיים ושלוש או יותר. חוכמת-סבתות אחת גורסת שכל הקימות האלה הן דרכו של הטבע להכין אותך לאמהוּת המוקדמת, שנוהל ה"קום-פול" הלילי בה דומה להפליא. לדעתי הן טועות כאן, הסבתות: בשלב מאוחר יותר של הריונך תוכלי לשוב לישון כמו בן-אדם, והרי ברור לכל שאי-אפשר לצפות מאישה בסוף הריונה לזכור מה שלמדה חצי שנה קודם לכן. בינינו, אין סיכוי שתזכור אפילו מה קרה אתמול.

עוד סממן מוקדם של הריון הוא התשישות, ולכן תלמדי מן הסתם לתעב את הקטיעות האלה של שנתך היקרה מפז. אבל כפי שמעידות רוב הבנות, בדרך כלל השד אינו נורא כל כך: אפשר לצאת מהמיטה, ללכת לשירותים, להשתין, לנגב, לחזור למיטה ולזחול פנימה, וכל זאת בלי לפקוח עיניים אפילו פעם אחת; כמה מאיתנו גם מצליחות לשתות ככה מים. אגב, אני עצמי תמיד הייתי רעבה בלילה, ולעתים קרובות הייתי מתגלגלת לאחר השתנה לילית למטבח, ושם דווקא הייתי מתעוררת -- אם לא מהמסע עצמו, אז מהאור במקרר.

תשישות
העייפות של תחילת הריון היא כעין תחושת כבדות, או השפעה מתמשכת של דקסמולים למיניהם. אחת הבנות, חברתי בקי, סוכנת נדל"ן, היתה תמיד כל כך עייפה שהיתה נרדמת במכונית כל פעם שנסעה לבתיהם של לקוחות פוטנציאליים. למזלה, יש לה שותף, ולרוב היה הוא זה שנהג. ככלל, אישה עובדת בתחילת הריונה עלולה לגלות שמחשבה אחת ויחידה דוחקת ממוחה את כל האחרות: "אני חייבת לנוח!" חברתי רוזמרי היתה נועלת כל יום את דלת משרדה ומנמנמת כמה דקות על הספה. בנות המזל בינינו שזוכות לחטוף תנומה ישנות כמו בול עץ, ומתעוררות עם קמטי שמיכה על הפרצוף, לחיים אדומות ושיער סתור -- ובדרך כלל לא הרבה יותר רעננות משהיו.

כדאי שתשכחי מלשכור וידיאו ללילה ביתי עם הבעל: עד שתיגמר האזהרה שלא להעתיק את הקלטת ולא לעשות בה שימוש מסחרי, את כבר תנחרי לך. בגלל התשישות הזאת ייתכן שגם לא תוכלי להישאר ערה די זמן בשביל קצת סקס. זהו הרגע להעביר את הספר לידי בעלך.

שים לב, בעלה של אישה בתחילת הריונה:
אל תיפָגע אם אשתך מעדיפה לשכב לישון במקום לשכב איתך! זה פשוט לא בשליטתה, וזה לא מעיד דבר וחצי דבר על גברותך או על מידת אהבתה אליך. נסה שוב מחר בבוקר, אחרי שהיא נחה קצת (אלא אם כן, כמובן, היא סובלת מבחילות בוקר. במקרה זה, נסה את הערוץ של פלייבוי.)

התכווצויות
עוד סימן להריון הוא כאבים דמויי וסת. מעולם לא היו רבות כל כך מחברותי משוכנעות כל כך שאוטוטו מתחילה להן הווסת, כמו בשעה שהיו בהריון. להריון ולתסמונת קדם-וסתית רצינית (היא תמיד רצינית) יש מאפיינים משותפים -- לחץ בגב התחתון ותחושת עווית קלה. עלי רבצה תמיד אימה גדולה שמא אפיל (אגב, זה מעולם לא קרה, תודה לאל), ולכן תיעבתי ממש את התחושה שהנה מתחילה לי וסת. אין-ספור פעמים הרגשתי טפטוף, עזבתי הכל וטסתי לשירותים לראות אם כך קרה. כפי שעוד תגלי, בזמן ההריון תטפטפי המון, שכן גופך מתחיל לעבוד שעות נוספות באגף ההפרשות הווגינאליות.
בתחילתם של כל ארבעת הריונותי היה לי דימום כלשהו. אמנם הדבר לא נפוץ, אבל עלול בהחלט לקרות לך. ככלל, אם הדם חום-אדמדם, אין בו קרישים, והוא לא ממלא יותר מתחבושת היגיינית או שתיים, כנראה הכל בסדר. אם הדם אדום בוהק או שיש בו קרישים, פני מיד לרופא שלך. אם בנוסף לדימום יש לך גם כאב עוויתי, פני מיד לרופא שלך ותשאלי איפה הוא מעדיף לפגוש אותך -- אצלו במרפאה או בבית-החולים הכי קרוב.
תאמיני לי, אני יודעת איזו היסטריה יכול לעורר בך מראה של דם בתחתונייך כשאת בהריון. אולי תתעודדי לשמוע שבכל ארבעת המקרים היה דמי-שלי אדום בוהק (אם כי לא מלווה בכאבים), והרופא בסך-הכל הורה לי לנוח כמה ימים עם רגליים למעלה עד שזה עובר. אחר כך לא היתה שום בעיה בהריונות שלי. כמובן, טבעי לגמרי שתצלצלי לרופא שלך כדי שירגיע אותך, אבל לא כל צלצול הוא בהכרח אזעקה.

סחרחורת
לא מעט מחברותי סיפרו שהיתה להן סחרחורת בתחילת ההריון. כשקמו מהר מדי מהמיטה הסתחרר כל החדר, והן ראו כוכבים. כשהתכופפו לקשור את השרוכים נאלצו לפעמים לשכב על הריצפה עד שהצבע חזר אל פניהן. מילת אזהרה אחת: יש סחרחורת ויש סחרחורת. לא מעט נשים נכנסו להריון לאחר ששתו יותר מדי, ולפעמים קשה להבדיל בין הריון להנג-אובר. ככלל, כל הנג-אובר שנמשך יותר מיומיים עשוי להיות הריון, ואולי כדאי לך להפסיק לחגוג עד שתבדקי מה המצב לאשורו. כמובן, גם אם הנג-אובר נמשך יותר מיומיים ואת לא בהריון, אולי בכל זאת כדאי לך להפסיק לחגוג.
בדרך כלל הסחרחורת עצמה היא לא סיבה לדאגה, אבל את עלולה להתעלף ולחטוף, למשל, מכה בראש. לכן כדאי לך לנוע לאט ולאפשר ללחץ-הדם שלך להסתגל לקצבו החדש, האיטי יותר.

בחילות
הבחילה היא חוויה ששוברת המון נשים בתחילת הריונן. היא עלולה להכות בכל רגע -- בדרך כלל בתחילת החודש השני. יש מי שתבלע כל מה שבהישג-ידה בניסיון להתגבר על התחושה; אחרות ישתנקו לעצם המחשבה על מזונות מסוימים. אולי נדמה לך שאישה עם בחילות לא מסוגלת להביא אף פירור של מזון אל פיה. זה פשוט לא נכון. רבות מהבנות חוו שילוב מופלא, כמעט בו-בזמן, של הקאות ורעב טורפני. ההריון עלול ליצור תחושה של אי-נוחות כוססת בחלל הבטן, שדומה מאוד למחלת-ים. בשני המקרים, רק מזון עשוי לייצב את בטנך, אבל, לרוע המזל, לא כל מזון ידידותי למשתמשת. תתפלאי עד כמה עצם המחשבה על חביבייך משכבר הימים -- עוף, דגים, גבינה או ברוקולי -- תגרום לבטנך לגאות בפראות. האתגר הוא למצוא את אותו מזון שיסלק את תחושת הבחילה.

מוכות-הגורל בקרב חברותי סבלו מבחילות כה קשות, שהיו משתנקות באמצע המשפט ממש. בחילת הבוקר של חברתי מריאן היתה נבזית במיוחד: האומללה היתה מקיאה פתאום, ללא כל סימני אזהרה כמו גל בחילה או פה מלא ברוק. רגע אחד היתה מפטפטת איתנו, וכעבור שנייה מצאנו את עצמנו בסצינת מרק האפונה מתוך "מגרש-השדים". אחר כך היתה מריאן יושבת בשקט-בשקט, בפה קפוץ בכוח, מנסה למזער את הנזק. לעומת זאת, המון בנות לא חוו אף שמץ של בחילה במהלך הריונן. הגיוון הזה הוא רק דוגמה אחת מני רבות לדרכו של הטבע לכפות עלינו חוסר-ודאות מתמיד, ולא לתת לנו אף רגע של מנוחה מוחלטת. זה הכיף שלו.

את מתה על סוג מזון א' ונגעלת מסוג מזון ב'? אל תחפשי שיטה בשיגעון. אולי את דומה לסונדרה חברתי, שבתקופת ההריון השתוקקה לכל דבר חריף. את הבוקר היתה פותחת באוכל מקסיקני מוצף ברוטב סלסה. בשעת הצהריים כבר היתה מפצירה בנו שנלך איתה לסושי-בר. לא הדג הנא הוא שמשך אותה, חלילה, אלא החרדל הירוק. אולי את דומה לשאנון חברתי, שנמשכה בחבלי קסם לאוכל "מרגיע" -- פירה, דייסות וטוסט מלחם לבן. חברתי קורקי הלכה על פירות; חייה לא היו חיים בלי תות-שדה ונקטרינות, עם שוקולדים פה ושם לגיוון.

כמובן, רצוי לאכול מכל חמשת אבות המזון -- אם לא בכל ארוחה, אז לפחות אחת ליום. אבל, אל תיכנסי לפאניקה אם בחודשים הראשונים להריונך לא תצליחי לאכול מדי יום ארוחות מאוזנות כנדרש! אל תיבהלי מכל ספרי ההריון האחרים, הטוענים בלהט שדרושים לך 247 גרם חלבון, ארבע כוסות חלב, ושלושה ארגזי פטרוזיליה וחסה ליום. עשי כמיטב יכולתך, ודברי כל הזמן עם הרופא שלך. אולי ירשום לך ויטמינים שיעזרו לך לעבור את תקופת הבחילות ולהגיע לשליש השני, שבו תתנפלי בשקיקה על כל מה שיונח לפנייך. אולי גם תגלי שגלולת סידן יעילה לא פחות מכוס חלב, ונבלעת בהרבה פחות יסורים.

רגישות לריחות
עבור נשים רבות, ואני בתוכן, הסימן הכי-הכי מוקדם של הריון הוא שהעולם כולו מקבל פתאום ריח מוזר. ריחות נפוצים מתעצמים, לפעמים עד כדי גועל-נפש. חברתי מינדי פיתחה תיעוב שכזה לריחם של מוצרי חלב, שלא היתה נכנסת למכולת או למעדנייה מחשש שתריח גבינה ותקיא במעבר. בוקר אחד ראתה אותי שמה שמנת בקפה, והתחילה להפיק קולות של חתול שמנסה לפלוט כדור פרווה. אפרופו חתולים, חברתי לין נאלצה להוריש לבעלה את מלאכת ההאכלה של חתולם, כי המשב הדק שעלה משימורי הוויסקאס ברגע פתיחת הקופסה גרם לה לדהור לאסלה. אגב, אם אכן יש לך חתול ואת אכן בהריון, כדאי לך להפקיד את בעלך גם על מלאכת החלפת החול. בקקי של חתולים יש לפעמים וירוס שעלול להדביק נשים הרות (בקשי פרטים מהרופא שלך), אז תתרחקי משם! (אני ממש צריכה לגרור אותך בכוח, אה?)
בהריוני הראשון הייתי כל כך בטוחה שהפּוּך והכרים במיטתנו מוכים עובש, שארזתי אותם בניילון של זבל וזרקתי אותם. ללא כל שהיות (ולדברי בעלי, ללא כל היגיון), קניתי במקומם פוך וכרים חדשים -- ובאותו לילה, כשזחלתי לתוך המיטה, התברר לי שיש להם אותו ריח בדיוק!

טירוף
בתחילת ההריון את עלולה להרגיש כאילו את יורדת מהפסים, או לכל הפחות מאבדת כל שליטה שהיא ברגשותייך -- מין תחושה של תסמונת קדם-וסתית אדירת-ממדים. את המידע הבא אני חולקת איתך לא בגאווה, אך ורק מתוך ידידות: בשני מקרים נפרדים, לא גיניקולוגים הם אלה שבישרו לי שהריתי, אלא פסיכולוגים. באחד המקרים הכניס אותי בעלי בשלווה למכונית ולקח אותי למטפל שלו, מיד אחרי שהשלכתי עליו ספר מעברו השני של החדר בניסיון לערוף את ראשו. (תאמינו לי, התנהגות כזאת זרה לי לגמרי, ובהחלט לא מקובלת על בעלי.) בפעם השנייה ניסיתי לסובב את ההגה בעוד בעלי יושב במושב הנהג, מפני שלא נסע במסלול שהצעתי אני ברוב נדיבות. לאחר-מכן מצאתי את עצמי מתייפחת על ספת הפסיכולוג מפחד שגיל המעבר קפץ עלי מוקדם מהצפוי -- עובדה, לא היכרתי את עצמי ולא קיבלתי וסת. ה"מעבר" ההוא, כך התברר, היה אל בתי ג'סיקה -- אפשרות שלא עלתה בכלל בדעתי.
אם את לא נוטה להתפרצויות אלימות, ייתכן שהטירוף ההורמונלי של תקופת ההריון יתבטא אצלך בנטייה לבכות, או בהיעדר מוחלט של הומור. קחו לדוגמה את איימי חברתי. איפה הבלונדינית-הקטנטונת-המתוקונת שהיכרנו , ואיפה איימי -עופו-לי-מהעיניים! -של-ההריון... ניגודי ההתנהגות אצלה היו כה חריפים, שזה היה פשוט מצחיק -- כמו תינוק שמקלל.

בתקופה הזו של טלטלות אמוציונליות קשות, עלייך לשקול בכובד-ראש דבר חשוב מאוד (מלבד את דחיית מועד הניקוי של אקדחי הבית): את האפשרות המאוד סבירה שאת עצמך לגמרי לא מודעת להתנהגותך המוזרה. אם רק יעזו בעלך וחברותייך לרמוז לך שאינך כתמול שלשום, תרגישי בלי ספק שהם תוקפים ושופטים אותך בחוסר הגינות (ותתחילי לתכנן איך להרעיל אותם). ובכן, את טועה. משוכנעת ככל שתהיי שאת בסדר ושכל השאר הם המשוגעים, את באמת לא לגמרי נורמלית, ועלייך פשוט לקבל את המצב ולהשלים איתו. במילים אחרות, זה לא הרגע לא לבקש גט, לא להחליף מקצוע, לא לקנות בית, ובוודאי שלא להסתפר.

היעדר הווסת
אולי נדמה לך שהפסקת הווסת היא הסימן המהימן ביותר שיש לך משהו בתנור. יש, כמובן, מיליוני נשים עם מחזורים מושלמים של 28 יום, שיודעות לחזות בדיוק נמרץ לא רק את היום שבו תתחיל הווסת, אלא גם אם זה יקרה לפני ארוחת הבוקר או אחרי ארוחת הערב. אצלי, לעומת זאת, המצב שונה. ראשית, המחזורים שלי לא סדירים; שנית, דעתי מוסחת תמיד בעסקי החיים, כך שבאמת אין לי צל של מושג מתי היום המיועד. (בינינו, קשה לי אפילו לזכור למלא דלק במכונית, אף על פי שמד-הדלק תקין לחלוטין.)
היתרון בפיזור-הדעת הזה הוא שחייך מפתיעים תמיד: יום אחד את מתעוררת בציפייה לשיגרה הקבועה, והנה נודע לך שאת עומדת ללדת! החיסרון בפיזור-הדעת הזה הוא שכאשר תדעי בוודאות שאת אכן בהריון, ישאל רופאך מן הסתם מה היה תאריך הווסת האחרונה שלך. או-אז תיאלצי לשקר (כמוני), או לענות תשובה מתחמקת -- למשל, "נדמה לי שזה היה בסיינפלד, בדיוק כשקרמר שיגע את ג'ורג' " (לא שזה מצמצם את האפשרויות).

חברתי מינדי פסחה פעמיים על וסת לפני שהתחילה לחשוד שאולי היא בהריון. נראה לי שכמו רבות מאיתנו, גם היא לא הצטערה להחמיץ שבועיים של טמפונים וכאבי בטן, וכך קיבלה את היעדר הווסת כפשוטו: מתנה משמים! עם זה, מניסיוני למדתי שבכל זאת כדאי לך להתוודע קצת אל המחזור שלך, כי בדיקות ההריון בימינו רגישות כל כך, שלעתים קרובות תוכלי לדעת אם את אכן בהריון כבר 12 עד 14 יום לאחר המעשה. או-אז תוכלי להקדים ולהתנזר מעישון, משתייה ו/או מפרוזק , ולהגן על הריונך כמעט מן הרגע הראשון.

האינטואיציה
הרמז האחרון להריון אפשרי שיידון כאן הוא ה"אינטואיציה". אנו הנשים מפורסמות באינטואיציה שלנו. אמנם אני עצמי לא זכיתי, אבל יש לי כמה חברות מהימנות ורציונליות לחלוטין, שנשבעו לי שידעו שהן בהריון כבר מהרגע הראשון. משהו, לדבריהן, עבר אותן -- מין רעד, מין הבנה מיידית שההתהוללות המסוימת הזאת היא לא ככל האחרות; משהו עצום קרה. בדרכי המדעית (או הצינית), שאלתי אותן אם אי-פעם חוו את אותה תחושה מיסטית כשלא היו בהריון, ופשוט לא דיברו על זה? אולי, תהיתי לתומי, תרמה לתחושתן גם העובדה שידעו שהן מקיימות יחסים ביום הארבעה-עשר במחזור של עשרים ושמונה יום, ללא כל אמצעי מניעה? (לא צריך קשרים באגודת הידעונים כדי לדעת שפעם בחמש פגישות של זרע וביצית נוצר תינוק). אבל לא, חברותי התעקשו בלהט שמרגע אותו שיא והלאה, הרגישו אחרת, פיזית ונפשית. את יודעת מה? אני לא מבינה את העניין, ולא יודעת מה לחשוב על זה -- אבל אני מאמינה להן.
אם אין לך אף אחד מהסממנים שהוזכרו כאן, לחוד או בקבוצות, ואם את לא בטוחה שאת אכן בהריון, אז למה, לכל הרוחות, את קוראת את הספר הזה? אל תדאגי, אני צוחקת. מן הסתם יש לך סיבה טובה לחשוב שמסתמן בעתידך תינוק. לכן כדאי שתיצרי קשר עם רופא-מיילד טוב, ותתחילי כבר עכשיו לטפל כמו שצריך בתינוק ובך.
‏‏
מדריך הבנות להריון ולידה

ג'. פ. דונליווי הגברת שאהבה בתי שימוש נקיים

ג'וסלין ג'ונס היא בת 43 וחיה בשולי הכרך הניו-יורקי. בעלה עזב אותה. ילדיה וחבריה מתנכרים לה. הבית המפואר והכסף יורדים לטמיון. אכזבה רודפת אכזבה. לגברת גו'נס לא נשאר כלום, חוץ מחינוך טוב, אהבה לאמנות וקצת כבוד עצמי: אם לעשות פיפי, אז רק בבתי שימוש נקיים. >>>

אלפרידה ילינק המאהבות

"מה שקורה כאן לשנינו, אומרת בריגיטה, חדש ומפחיד יותר מכל דבר אחר שקרה לנו עד כה, חדש ואפילו מפחיד יותר מהתאונה שארעה במפעל בשנה שעברה, שבמהלכה איבד מישהו יד: זוהי האהבה".

"המאהבות" ספרה הראשון של כלת פרס נובל לספרות 2004 אלפרידה ילינק, יצא לאור ב- 1975. >>>

לורי מור נותנת

בסרט האחרון שלה המצלמה התעכבה על האגן, אגן הירכיים החשוף, ולמרות שזה לא היה האגן שלה, יצא לה שם של אחת שנותנת.
"יש לך את הגוף לזה," אמרו לה מנהלי הסטודיו בארוחת צהריים בצ'ייסנס. היא הפנתה את מבטה. "הביאס קורפוס," אמרה, בלי לחייך. >>>

אדם רבינוביץ הלב 2

"הלב" (לגיל) 2000 דמותו של מרקו מתוך סדרת טלוויזיה, אנימציה יפאנית, המבוססת על "הלב" של ד''אמיציס. מתוך סטודיו - גליון 119 >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית