בית

בבל , , 23/5/2017

                           

 

ז'ורז' פרק העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

מתוך הדברים


העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר. הקירות יהיו ארונות קיר מעץ בהיר, שפירזולי הנחושת שלהם יבהיקו. שלושה תחריטים, האחד של ת'נדרברד, הסוס שניצח באפסום, השני של ספינת הגלגלים ויל-דה-מונטרו והשלישי של קטר סטיבנסן, יובילו לווילון עור,תלוי על טבעות גדולות של עץ שחור מעורק, שדי בתנועה פשוטה להסיטו. השטיח יפנה אז מקום לרצפת פרקט צהובה, ששלושה מרבדים בצבעים דהים יכסוה חלקית.
זה יהיה חדר הסבה, כשבעה מטרים אורכו, שלושה רוחבו. משמאל, במעין גומחה, ספה גדולה מעור שחור מרופט ומשני צידיה כונניות מעץ דובדבן חיוור שספרים ייערמו בהם בעירבוביה. מעל לספה, מפה ימית תשתרע לכל אורך הלוח. מעבר לשולחן נמוך קטן, מתחת לשטיח תפילה עשוי משי, צמוד אל הקיר באמצעות שלושה מסמרי נחושת גדולי ראש, שיהווה בן-זוג לווילון העור, ספה אחרת, ניצבת לראשונה, מחופה קטיפה חומה בהירה, תוליך למין רהיט קטן וגבוה הניצב על רגליים, מצופה לקה בגוון אדום כהה, שעל שלושת מדפיו שכיות חמדה: אבני אכטיס וביצי אבן, קופסאות של טבק הרחה, צלוחיות של סוכריות, מאפרות איחד, קונכית צדף, שעון כיס עשוי כסף, כוס מגולפת, פירמידת בדולח, מיניאטורה במסגרת סגלגלה. רחוק יותר, אחרי דלת מרופדת, אצטבאות חופפות, המהוות את הפינה, יכילו תיבות ותקליטים, בצד פטפון סגור שלא ייראו בו אלא ארבעה כפתורים מפלדה מחורצת, ושמעליו תחריט המראה את המצעד הגדול בחגיגות של 1662 . מהחלון, המעוטר בוילונות לבנים וחומים כדוגמת הבדים של ז'ואי, יתגלו כמה עצים, פארק זעיר, קטע של רחוב. מכתבה עם תריס גלילה, עמוסה ניירות, עטים, תלווה בכורסת קנים קטנה. על חלקו המוגבה של ספסל אתונאי יהיו מונחים טלפון, יומן-שנה מעור, בלוק מכתבים. ואז, מעבר לדלת נוספת, אחרי כוננית ספרים מסתובבת, נמוכה ורבועה, שעליה ניצב אגרטל גלילי מקושט בכחול, מלא ורדים צהובים, וראי מוארך נתון במסגרת עץ אנקרדיון תלוי מעליו, שולחן צר, ולידו שני ספסלים מחופים בד משובץ, יובילו חזרה אל וילון העור.
הכל יהיה חום, אוכרה, כרכום, צהוב: יקום של צבעים קצת נושנים, שגוניו מהולים בתשומת-לב, כמעט בקפידה, ובתוכם יפתיעו את העין כמה כתמים בהירים יותר, כתום רועש כמעט של כרית, כמה כרכים ססגוניים אבודים בכריכותיהם. ביום, באור השמש הזורם פנימה, ייראה החדר עצוב קצת, למרות הוורדים. זה יהיה חדר של ערב. ואילו בחורף, בוווילונות סגורים, בעזרת כמהנקודות תאורה - פינת כונניות הספרים, אוסף התקליטים, המכתבה, השולחן הנמוך בין שתי הספות, הנצנוצים המעורפלים בראי -ואיזורי הצללים הגדולים שבהם יזהרו כל הדברים, העץ הממורט, המשי הכבד והעשיר, הבדולח המגולף, העור המרוכך, יהיה זה חוף מבטחים, ארץ של אושר.


הדלת הראשונה תיפתח לחדר, שרצפתו מכוסה שטיח בהיר. מיטה אנגלית גדולה תשתרע בירכתי החדר לכל רוחבו. מימין, בשני צידי החלון, שתי כונניות צרות וגבוהות יכילו כמה ספרים שלא מתייגעים מלחזור ולדפדף בהם, אלבומים, חפיסות קלפים, צנצנות, מחרוזות, מיני סדקית. משמאל, ארון ישן מאלון ושני מתלים עשויים עץ ונחושת יוצבו מול כורסא קטנה ונמוכה מחופה משי אפור עם פסים דקים ושולחן איפור. דלת פתוחה למחצה, המובילה אל חדר האמבטיה, תגלה חלוקי רחצה עבים, ברזי נחושת בצורת צווארי ברבור, ראי גדול שאפשר להטותו, צמד תערים אנגליים ונרתיקי העור הירוקים שלהם, בקבוקונים, מברשות עם ידית קרן, ספוגים. קירות החדר יהיו מצופים אריגי-כותנה מודפסים; המיטה תהיה מכוסה בשמיכת צמר סקוטית. למראשותיה שולחן לילה קטן, מוקף משלושה צדדים פס נחושת מחורר, ועליו נברשת כסף עם אהיל משי אפור בהיר מאוד, שעון מלבני, ורד בתוך גביע, ועל המדף התחתון שלו עיתונים מקופלים, כתבי-עת אחדים. רחוק יותר, למרגלות המיטה, יהיה פוף גדול מעור טבעי. בחלונות, וילונות הטול יחליקו על פסי נחושת; הוילונות הכפולים, אפורים, מצמר עבה, יהיו מוסטים למחצה. גם בחצי צל, יהיה החדר בהיר. על הקיר, מעל למיטה המוצעת, בין שתי מנורות אלזסיות קטנות, התצלום המדהים, בשחור לבן, צר וארוך, של ציפור בלב השמיים, יפתיע בשלמותו הפורמלית מעט.

הדלת השניה תגלה חדר עבודה. הקירות, מלמעלה עד למטה, יהיו מכוסים ספרים וכתבי עת, ורק פה ושם, כדי לשבור את רצף הכריכות והעטיפות, כמה תחריטים, רישומים, תצלומים - הירונימוס הקדוש של אנטונלו איש מסינה, פרט מתוך נצחונו של ג'ורג' הקדוש, בית סוהר של פיראנזי, דיוקן של אנגר, רישום-עט של נוף מאת פול קלה, תצלום כהה מרוב שנים של רנאן בחדר העבודה שלו בקולז' דה פראנס, חנות גדולה של שטיינברג, מלאנכתון של קראנאך - קבועים על לוחות עץ ומשובצים בין המדפים. מעט שמאלה מהחלון וקצת באלכסון, שולחן כתיבה ארוך יהיה מכוסה נייר סופג אדום. קעריות עץ, קלמרים, צנצנות מכל הסוגים יכילו עפרונות, מהדקי נייר, סיכות, נעצים. לבנת זכוכית תשמש כמאפרה. קופסה עגולה, מעור שחור, מעוטרת ערבסקות בזהב דק, תהיה מלאה סיגריות. האור יבוא ממנורה משרדית, שאפשר רק בקושי להטותה, עם אהיל אופאלין ירוק בצורת מצחיה. משני צידי השולחן, כמעט מקבילות זו לזו, תעמודנה שתי כורסאות גבוהות מסעד, עשויות עץ ועור. עוד שמאלה משם, לאורך הקיר, שולחן צר יכרע תחת נטל הספרים. כורסת מועדון מעור בצבע ירוק-בקבוק תוביל לקלאסרים מתכתים אפורים, לכרטסות מעץ בהיר. על שולחן שלישי, קטן עוד יותר, יעמדו מנורה שבדית ומכונת כתיבה עם כיסוי בד שעוונית. לגמרי בקצה תעמוד מיטה צרה, מחופה קטיפה תכולה, ועליה כריות בכל הצבעים. תלת-רגל מעץ צבוע, כמעט במרכז החדר, ישמש כן לגלובוס מניקל ועיסת-קרטון, מצויר בסגנון נאיבי, כמו עתיק. מאחורי המזרד, מוסתר למחצה על ידי הוילון האדום של החלון, שרפרף מעץ מדונג יוכל להחליק לאורך מסילת נחושת שתקיף את החדר.
החיים, שם, יהיו קלים, יהיו פשוטים. לכל ההתחיבויות, לכל הבעיות הכרוכות בחיים חומריים, יימצא פתרון טבעי. עוזרת בית תהיה שם כל בוקר. מדי שבועיים שליח יביא את היין, השמן, הסוכר. יהיה בדירה מטבח רחב ידיים ומואר, עם אריחים כחולים מעוטרים בסמלי אצולה, שלוש צלחות פ'אנצה מקושטות בערבסקות צהובות, בוהקות בבוהק מתכתי, לוחות עץ בכל מקום, שולחן עץ לבן במרכז, שרפרפים, ספסלים. יהיה נעים לבוא ולשבת שם, מדי בוקר, אחרי מקלחת, כמעט בלי בגדים. על השולחן יהיו כלי חמאה גדול מאבן, צנצנות מרמלדה, דבש, פרוסות לחם קלוי, חצאי אשכוליות. תהיה זו שעת בוקר מוקדמת. תהיה זו תחילתו של יום מאי ארוך.


הם יוציאו את מכתביהם מהמעטפות, יפתחו את העיתונים. ידליקו את הסיגריה הראשונה. יצאו את הבית. העבודה לא תעסיק אותם אלא שעות אחדות, בבוקר. הם ייפגשו שוב לארוחת צהריים, סנדוויץ' או סטייק, לפי המצב-רוח שלהם; ישתו קפה במרפסת של בית קפה, וישובו אחר כך לביתם, ברגל, לאט.
דירתם לא תהיה מסודרת אלא לעיתים רחוקות אבל אי הסדר שלה, בו עצמו יהיה טמון קיסמה הרב. הם כמעט שלא יתעסקו בדירה: הם יחיו בה. הנוחות שתאפוף אותם תיראה בעיניהם עניין שבעובדה, נתון ראשוני, משהו שהוא מעצם טבעם. תשומת לבם תהיה מופנה לדברים אחרים: לספר שיפתחו, לטקסט שיכתבו, לתקליט שישמעו, לדיאלוג שייקשר ביניהם מחדש מדי יום. הם יעבדו שעות ארוכות. אחר כך יאכלו ארוחת ערב או ייצאו למסעדה; יפגשו את ידידיהם; יטיילו יחד ברחוב.
לפעמים ידמה בעיניהם שאפשר שחיים שלמים יזרמו בלא צרימה בין הקירות האלה המכוסים ספרים, בין החפצים האלה המבוייתים באורח כה מושלם עד שלבסוף יאמינו כי מאז ומעולם לא נועדו אלא לשימושם שלהם, בין הדברים היפים והפשוטים האלה, המתוקים, המוארים. אבל הם לא יחושו את עצמם כבולים למקום; יהיו ימים שבהם ייצאו להרפתקאות. אין תוכנית שלא תהיה בגדר האפשר עבורם. הם לא ידעו טינה, מרירות או קנאה. שכן אמצעיהם ותשוקותיהם יתאימו אלה לאלה בכל עניין ובכל זמן. הם יכנו את האיזון הזה בשם אושר וידעו - באמצעות חירותם, באמצעות תבונתם, באמצעות תרבותם - לשמר ולגלות אותו בכל רגע ורגע של חייהם המשותפים.

תרגום מצרפתית: דן דאור

 

les-choses.jpg

החיים הוראות שימוש

בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו. >>>

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים

"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה, אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו". >>>

 

הערות על מה שאני מחפש

"בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'." >>>

הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים : הקדמה

לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

 

הארי מאת'יוס חיי בְסי-איי-אי

בעקבות שרשרת של צירופי מקרים ואי-הבנות, הסתובבה בפריז בתחילת שנות השבעים שמועה עיקשת שהסופר והמשורר האמריקאי הארי מאת'יוס, שחי אז בעיר, הוא סוכן סי-איי-אי. >>>

דרור פויר צדוק בנפתולי התשוקה

"צדוק בנפתולי התשוקה" הוא לקט מתוך יצירתו המגוונת של צדוק; מאמרים, שירים ומיני-פרוזה פרי עטו, ראיונות שקיים, נאומים שנשא, וכמובן - הקריוקי, או מה שצדוק מכנה "הקריוקי הפנימי". הדקו את חגורות הבטיחות, ליידיז אנד ג'נטלמן, זו הולכת להיות טלטלה רצינית. >>>

אנדי וורהול כלכלה

אנשים עשירים לא מחזיקים את הכסף שלהם בארנקים או בכל מיני גוצ'י או ולנטינו. הם מחזיקים את הכסף שלהם במעטפות של בנקים. מעטפות צרות כאלה. וכל העשיריות כרוכות בסרט נייר, וכך גם כל החמישיות וכל השטרות של עשרים דולר. והכסף בדרך כלל חדש. >>>

אליס שרקי "הו גופי, עשני תמיד אדם שואל!" - על פרנץ פאנון ו"מקוללים עלי אדמות"

אליס שרקי, פסיכיאטרית יהודיה אלג'ירית, שעבדה לצידו של פרנץ פאנון בבתי חולים פסיכיאטריים באלג'יריה ובתוניסיה, ושהיתה גם היא פעילה ב-NFL, בהקדמה למהדורת 2002 של ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות" (1961). >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית