|
|
בבל , , 24/5/2012 |
|
|
|
מחמוד דרוויש
כלכלת בית
מתוך ערש הנוכרייה כמה אני? בבוקר, הלכתי לשוק יום החמישי. קניתי את מצרכינו הביתיים, ובחרתי לי אורכידיה, ושלחתי מכתבים. גשם הרטיב אותי, ובניחוח התפוז נמלאתי. אמרת לי פעם שאני דקלה הרה? או שמא דימיתי לי זאת? אם לא תמצאני מעליך ארחף, אל תירא מחולשת האויר, ונום, אהובי, תנומה מתוקה. כמה אני? בצהרים, צחצחתי את כל מראותי. הכנתי את עצמי לחג שמח. ושדי, שני גוזלי יוני לילותיך, מתמלאים בתשוקת אתמול. ואת חלב המלים המתירניות אני רואה בעורקי השיש זורם וצועק במשוררים - כתבוני, כדברי ריתסוס. לאן נעלמת, ומתשוקתי, העלמת את גלותי? איני רואה את תמונתי במראות גם לא תמונת אשה מנשות אתונה, שמנהלת כמוני את ענייני הרגש כאן. כמה אני? בערב, הלכתי לקולנוע עם אחת החברות. ההודים הקדמונים נהגו לעוף בעתות שלום ומלחמה כמרעומים עתיקים, כמוני וכמוך. הסתכלתי על ציפור וראיתי את כנפיך עוטות את כנפי בעצי האוקליפטוס. הננו ניצלים כנצול האבק מן הנהר. ומי מאתנו שהיה הקורבן שיחלום לו עתה בקרבנו, יותר מהשאר. כמה אני? לאחר חצות, זרחה השמש בדמנו כמה אני אתה, חברי כמה אני! מי אני! |
ג'אנט ווינטרסון תפוזים הם לא הפרי היחיד "… תפוזים הם לא הפרי היחיד הוא רומאן מנחם. הגיבורה שלו היא מישהי שנמצאת בצד החיוני של החיים. היא ענייה, היא ממעמד הפועלים אבל היא צריכה להתמודד עם השאלות הגדולות שחוצות מעמד, תרבות וצבע. >>> "כתוב על הגוף" הוא סיפור על אהבה ומחלה הכתוב בגוף ראשון. מיהו המספר? אנחנו יודעים שהוא חי לבדו בלונדון, מתרגם מרוסית לאנגלית, פעם אהב גברים והיום אהבתו נתונה לנשים, אך האם הוא גבר או אשה? הספר תואר כשילוב נדיר של סיפור אהבה והתבוננות פילוסופית בגוף. >>> מתוך סדרת עבודות, 1992-1993 >>> יהושע סימון ועזמי בשארה מחסום, כתיבה "...דרך סיפורים קצרים, פרגמנטים, סצינות ורעיונות, בשארה מתעכב בספרו על המצב האנושי במציאות המחסומים. עובדים, חולים, טרנזיטים, חיילים, חביות, בטוֹנדוֹת, רוכלים, ילדים, שקיות ניילון, שעמום, השפלה-דמוּמה, זעם כבוש... >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved