בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

מחמוד דרוויש כלכלת בית

מתוך ערש הנוכרייה


כמה אני?
בבוקר, הלכתי לשוק יום
החמישי. קניתי את מצרכינו הביתיים,
ובחרתי לי אורכידיה, ושלחתי מכתבים.
גשם הרטיב אותי, ובניחוח התפוז נמלאתי.
אמרת לי פעם שאני דקלה הרה?
או שמא דימיתי לי זאת? אם לא תמצאני
מעליך ארחף, אל תירא מחולשת האויר,
ונום, אהובי, תנומה מתוקה.

כמה אני?
בצהרים, צחצחתי את כל מראותי. הכנתי
את עצמי לחג שמח. ושדי, שני גוזלי
יוני לילותיך, מתמלאים בתשוקת אתמול.
ואת חלב המלים המתירניות אני רואה בעורקי השיש
זורם וצועק במשוררים -
כתבוני, כדברי ריתסוס. לאן
נעלמת, ומתשוקתי, העלמת את גלותי?
איני רואה את תמונתי במראות גם לא תמונת
אשה מנשות אתונה, שמנהלת כמוני
את ענייני הרגש כאן.

כמה אני?
בערב, הלכתי לקולנוע
עם אחת החברות. ההודים
הקדמונים נהגו לעוף בעתות שלום ומלחמה
כמרעומים עתיקים, כמוני וכמוך.
הסתכלתי על ציפור וראיתי את כנפיך
עוטות את כנפי בעצי האוקליפטוס.
הננו ניצלים כנצול האבק מן
הנהר. ומי מאתנו שהיה הקורבן ­ שיחלום לו עתה
בקרבנו, יותר מהשאר.

כמה אני?
לאחר חצות, זרחה
השמש בדמנו
כמה אני אתה, חברי
כמה אני! מי אני!
dar.jpg

מחברים לא ידועים לילות ערב

אי שם בנבכי הזמן, מלך ממלכי סאסאן אשר מלך על הודו ועל סין, שָהְרִיָאר שמו, גילה כי אשתו בוגדת בו. כרת המלך את ראשה והחל לנהוג מנהג חדש - לקחת לו נערה בתולה מדי לילה, לקטוף את בתוליה ולהרוג אותה בו בלילה. >>>

איימי בלום האהבה ממציאה אותנו

זהו סיפורם של אשה אחת, אליזבת טאוב ושל שני גברים, מקס והאדי והיחסים בינהם הנפרשים על פני 30 שנה. הזמן זורם במעגלים שהולכים ומתרחבים, ובתחנותיו הגבורים נפגשים, נפרדים, עוזבים, אובדים ונפגשים שוב. >>>

דוד אבידן הרחובות ממריאים לאט

מתוך ספרו הראשון של דוד אבידן "ברזים ערופי שפתיים". >>>

ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה - פרק ראשון

אמו, שמתה בשעה שילדה אותו, ואביו, שנהרג במסופוטמיה, יכולים היו להיות מבחינת שְרִירַאם דמויות מן האגדות. מכל מקום, לקיומה של אמו היתה לו ראיה מוחשית בדמות תצלום נתון במסגרת, שבמשך שנים התנוסס על הקיר במקום גבוה מדי, כך שנבצר ממנו לראותו. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית