בית

בבל , , 21/7/2018

                           

 

מחמוד דרוויש כלכלת בית

מתוך ערש הנוכרייה


כמה אני?
בבוקר, הלכתי לשוק יום
החמישי. קניתי את מצרכינו הביתיים,
ובחרתי לי אורכידיה, ושלחתי מכתבים.
גשם הרטיב אותי, ובניחוח התפוז נמלאתי.
אמרת לי פעם שאני דקלה הרה?
או שמא דימיתי לי זאת? אם לא תמצאני
מעליך ארחף, אל תירא מחולשת האויר,
ונום, אהובי, תנומה מתוקה.

כמה אני?
בצהרים, צחצחתי את כל מראותי. הכנתי
את עצמי לחג שמח. ושדי, שני גוזלי
יוני לילותיך, מתמלאים בתשוקת אתמול.
ואת חלב המלים המתירניות אני רואה בעורקי השיש
זורם וצועק במשוררים -
כתבוני, כדברי ריתסוס. לאן
נעלמת, ומתשוקתי, העלמת את גלותי?
איני רואה את תמונתי במראות גם לא תמונת
אשה מנשות אתונה, שמנהלת כמוני
את ענייני הרגש כאן.

כמה אני?
בערב, הלכתי לקולנוע
עם אחת החברות. ההודים
הקדמונים נהגו לעוף בעתות שלום ומלחמה
כמרעומים עתיקים, כמוני וכמוך.
הסתכלתי על ציפור וראיתי את כנפיך
עוטות את כנפי בעצי האוקליפטוס.
הננו ניצלים כנצול האבק מן
הנהר. ומי מאתנו שהיה הקורבן ­ שיחלום לו עתה
בקרבנו, יותר מהשאר.

כמה אני?
לאחר חצות, זרחה
השמש בדמנו
כמה אני אתה, חברי
כמה אני! מי אני!
dar.jpg

יגאל נזרי (עריכה) חזות מזרחית / שפת אם

יהיו מי שיאמרו כי ישראל של ימינו הפכה למעין מילה נרדפת למזרחים, עד כי נדמה שאין מרחב שאין בו נוכחות מזרחית, הגם אם זו רק גודשת את רוחב העין או מוזמנת לייצוב דופן התרבות. >>>

אלי סמית כמו

איימי ואש, שתי נשים צעירות שהמשיכה ביניהן, כמו המשיכה בין קרח לאש, מרקיעה אל מעבר לגבולות החבויים בין תרבויות, ארצות, משפחות, חברויות ואהבות. סמית שוברת ציפיות בקשר לניגוד בין דמיון למציאות, ומפתה את הקוראים לבחור את משמעות החיים כסיפור משכר של אהבה. >>>

ליה נירגד שיעור

דוגמא - דוגמית ממש - לדברים הקשים שמוכנים לעשות בשם הרומנטיקה. >>>

אלכס יודזין אלכס יודזין - ללא כותרת

מתוך התערוכה I Hate You In June משכן לאמנות עין-חרוד. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית