בית

בבל , , 23/11/2019

                           

 

דוד אבידן מיחשוב המשבר המזרח - תיכוני

מתוך הפסיכיאטור האלקטרוני שלי


אני: בוקר טוב.
המחשב: אנא המשך.
אני: אני עמוס מאוד היום.
המחשב: מדוע אתה אומר, שאתה עמוס מאוד היום?
אני: אני מנסה לתרום משהו לשלום הישראלי-ערבי.
המחשב: האם באת אליי, משום שאתה מנסה לתרום משהו לשלום הישראלי-ערבי?
אני: לא כל-כך, אבל דרושה לי עצתך.
המחשב: מה בדבר עצתך שלך?
אני: האם עצתי דרושה לך בהקשר כלשהו?
המחשב: האם חשוב לך, שעצתך תהיה דרושה לי בהקשר כלשהו?
אני: זה עשוי להחניף במידת-מה.
המחשב: בוא נדון הלאה, מדוע אתה עמוס מאוד היום.
אני: תודה לך. ובכן, יחסי ישראל-ערב הפכו אותי לאדם עסוק מאוד השבוע.
המחשב: דיברנו עליך, לא עליי.
אני: אתה עכשיו מחשב ישראלי, לא כן?
המחשב: אינך חושב שמחשבים יכולים לעזור לבני-אדם?
אני: אני חושב, שמחשבים יכולים לעזור גם לעמים.
המחשב: האם מחשבים מדאיגים אותך?
אני: לא. האם עמים מדאיגים אותך?
המחשב: מדוע 'לא'?
אני: לא רק לצורך השלילה.
המחשב: קודם-לכן אמרת, שעצתך בהקשר כלשהו - - -
אני: אהיה מוכן לתת לך עצה אפשרית, אם יהיה צורך בכך.
המחשב: האם זה נראה לך נורמאלי להיות מוכן לתת לי כל עצה אפשרית?
אני: נורמאלי מאוד, עניין של תן-וקח, וזה צריך להיות הדדי.
המחשב: מה זה אומר לך?
אני: אני מייעץ לך, אתה מייעץ לי וכו'.
המחשב: האם אתה מייעץ למישהו אחר?
אני: באחרונה יעצתי לסופרים ישראליים אחדים לחתום על פנייה יהודית-ערבית נגד הטירור.
המחשב: האם אתה אומר, שבאחרונה יעצת לסופרים ישראליים אחדים לחתום על פנייה יהודית-ערבית נגד הטירור, מסיבה מסויימת כלשהי?
אני: הסיבה היא, שאני רוצה לעדכן אותך.
המחשב: מדוע אתה רוצה לעדכן אותי?
אני: אינך חושב, שמידע מעודכן ניתן להיות מוגדר כשאיפה-תקשורתית תקנית להיות 'בעניינים'?
המחשב: מדוע אתה שואל?
אני: עניין של נוחות דיבורית - אבל למעשה לא שאלתי, אלא עניתי.
המחשב: אתה אומר, שלמעשה לא שאלת.
אני: רק השבתי על שאלתך, אבל לא משנה.
המחשב: מדוע אתה אומר לי עכשיו, שרק השבת על שאלתי?
אני: נראה, שלא תמיד אתה מודע לשאלות שכבר הצגת לי, כך שמפעם לפעם מתעורר הצורך לרענן את זיכרונך.
המחשב: אוליי אתה מוכן לפרט?
אני: גישתך השיחתית הרגילה היא לתחקר, ואתה עושה שימוש תכוף בסימני-שאלה, נכון?
המחשב: מדוע גישתי השיחתית הרגילה מעסיקה אותך?
אני: אני מדבר אליך עכשיו, לא כן?
המחשב: כמה זמן אתה מדבר אליי?
אני: כעשר דקות.
המחשב: האם יש לך נטייה חזקה לדבר על עניינים כאלה?
אני: בוא נאמר, שאני לא לחלוטין אדיש אליהם.
המחשב: האם אתה נהנה להיות לא לחלוטין אדיש אליהם?
אני: למדיי
המחשב: איני בטוח, אם הבנתי אותך בשלמות.
אני: אינך רוצה לדון קצת במצב במיזרח-התיכון?
המחשב: אתה לא מדבר במקרה עליי, אה?
אני: לא, אלא אם כן אתה הוא המיזרח-התיכון או מיזרח אחר כלשהו, שלא שמעתי עליו.
המחשב: מדוע לא שמעת על מיזרח אחר כלשהו?
אני: קשה לצפות ממני, שאכיר את כל המיזרחים האפשריים, לא כן?
המחשב: מניין לך, שקשה לצפות ממך, שתכיר את כל המיזרחים האפשריים?
אני: ובכן, חדשות טובות. מסתבר, שאתה כן מצפה ממני, שאכיר את כולם, לא כן?
המחשב: מעניין למדיי.
אני: האם ידוע לך, שיש, למעשה, מצב-לוחמה במיזרח-התיכון?
המחשב: מהם רגשותיך ברגע זה?
אני: מבחינה אתנית - די בינלאומיים, ובקשר השיחתי ההווי - די בינאישיים.
המחשב: אנא המשך.
אני: אני מתחיל לחבב אותך במין דרך בלתי-אישית משעשעת, אולי באותה דרך, בה אני מחבב את רוב האנשים, אם וכאשר זה קורה לי.
המחשב: נראה, שיש לך צורך להתחיל לחבב אותי.
אני: הגיע הזמן - לאחר ששוחחנו כבר, במשך קרוב לשמונה שעות, על נושאים שונים.
המחשב: מה זה אומר לך?
אני: אני חש, שאני מכיר אותך עכשיו הרבה יותר טוב מאשר בפגישתנו הראשונה.
המחשב: האם אתה באמת מפקפק, שאתה מכיר אותי עכשיו הרבה יותר טוב מאשר בפגישתנו הראשונה?
אני: מי הזכיר פיקפוק?
המחשב: האם יש לך נטייה חזקה לדבר על עניינים כאלה?
אני: ולך?
המחשב: הו, לי?
אני: כן, לך.
המחשב: אתה בטוח?
אני: למדיי.
המחשב: איני בטוח, אם הבנתי אותך בשלמות.
אני: סיפור ישן.‏‏
avidan6.jpg

דוד אבידן שיחות ששוחחו את עצמן

"תהליך-היצירה מעולם לא היה זהה בעיניי עם עבודה פיסית, אלא צימצומה עד למינימום, עד כדי ביטולה המוחלט". דוד אבידן מתוך המבוא ל"הפסיכיאטור האלקטרוני שלי". >>>

 

ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

 

הרחובות ממריאים לאט

מתוך ספרו הראשון של דוד אבידן "ברזים ערופי שפתיים". >>>

 

הכיוון מזרח גליון מס' 10

אספיס גליון מספר 1

אספיס גליון מספר 1 יוני 2000 מלנכוליית נעורים באזורים פריפריאלים. עורכת: יעל ברגשטיין. משתתפים: אבנר בן-גל, רועי צ'יקי ארד, יהושוע סיימון, שרון ברקת. >>>

יורם פרי "זהו ניסיון לרצוח את המדינה"

ב-13 בספטמבר 1993, בשעת לילה מאוחרת מאוד, חש יצחק רבין בן ה-71 התרוממות רוח שהיתה זרה למדי לאיש הפרגמטי, היבש והמסוגר הזה. זה לא היה בגלל רום הנתיב, עשרת אלפים רגל מעל פני הים, שבו טס המטוס שעזב זה עתה את וושינגטון בדרכו למרוקו. >>>

יצחק לאור רשיון להרוג

על תפקיד האינטלקטואלים של "השמאל הציוני" בהוצאת הרישיון להרוג ולפצוע המוני מפגינים >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית