בית

בבל , , 27/10/2020

                           

 

גי דבור ארגון הטריטוריה

מתוך חברת הראווה


 
"ומי שייעשה שליט בעיר הרגילה לחיי דרור, ואינו מחריב אותה, עליו לצפות שהעיר היא שתחריב אותו, כי תמיד תימצא סיבה למרד בשם החירות ובשם החוק הישן, אשר גם במרוצת הדורות, גם אחרי רוב-טובות שתתקבלנה, אינם נשכחים מלב. יעשה הכובש החדש כל שיעשה, יסדיר כל שיסדיר, אם לא יחדיר פירוד בין אוכלוסי המקום ויפזר אותם, הם לא ישכחו את שמם ואת חוקיהם."
מקיאוולי, הנסיך (1)


 
165
 
היצר הקפיטליסטי איחד את המרחב. שאינו תָּחוּם עוד על-ידי חברות חיצוניות. איחוד זה הוא תהליך של בנאליזציה, הפועל כלפי חוץ וכלפי פנים בעת ובעונה אחת. הצטברות הסחורות המיוצרות בסדרות עבור המרחב המופשט של השוק – כשם שנדרשה לפרוץ את כל הגבולות האיזוריים והחוקיים ואת כל ההגבלים התאגידותיים של ימי-הביניים, ששימרו את האיכות של הייצור האוּמנותי, נדרשה גם לפורר את האוטונומיה ואת האיכות הייחודית של כל מקום ומקום. עוצמה זו של הומוגניזציה היא הארטילריה הכבדה שהפילה את כל החומות הסיניות.
 
 
166
 
כדי להיעשות יותר ויותר זהה לעצמו, כדי להתקרב כמה שיותר לחדגוניות הנייחת, המרחב החופשי של הסחורה משתנה ונבנה בכל רגע מחדש.
 
 
167
 
חברה זו, המבטלת את המרחק הגיאוגרפי, מקבלת-מחדש את המרחק בתוכה, כהפרדה ראוותנית.
 
 
168
 
התיירות – תוצר-לוואי של מחזור הסחורות, התנועה האנושית הנחשבת כצרכנות – מתמצית ביסודה בבילוי שעניינו הנהירה לראות את מה שנעשה בנאלי. הארגון הכלכלי של פקידת האתרים השונים הוא כבר כשלעצמו ערובה לשוויון-הערך שלהם. אותה מודרניזציה שסילקה מן המסע את הזמן, סילקה ממנו גם את הממשות של המרחב.
 
 
169
 
החברה המעצבת את כל הסובב אותה, פיתחה טכניקה מיוחדת לעיבוד הבסיס המוחשי של מכלול המשימות הזה: הטריטוריה שלה-עצמה. האורבניזם הוא אותה תפיסת בעלות על הסביבה הטבעית והאנושית על-ידי הקפיטליזם, שבעודו מתפתח באופן הגיוני לכלל שלטון אבסולוטי, עשוי ומוכרח עתה להפוך את המרחב כולו לתפאורתו.
 
 
170
 
הצורך הקפיטליסטי המוצא את סיפוקו באורבניזם, כהקפאה חזותית של החיים, עשוי לבוא לידי ביטוי – אם נשתמש במונחים הגליאניים – בהעדפה מוחלטת של "הקיום השליו, דבר בצד דבר, של המרחב" על פני "מצב ההתהוות חסר המנוחה הכרוך בהשתלשלות המתמדת של הזמן".
 
 
171
 
אם יש להבין את כל הכוחות הטכניים של הכלכלה הקפיטליסטית כמחוללי הפרדות, במקרה של האורבניזם יש לנו עסק עם ציוד התשתית שלהם, עם הטיפול בקרקע לשם התאמתה להתפרשׂותם, עם הטכניקה של ההפרדה עצמה.
 
 
172
 
האורבניזם הוא ההשלמה המודרנית של המשימה המתמשכת להבטיח את השלטון המעמדי: שימור האטומיזציה של העובדים, שקובצו באורח מסוכן כתוצאה מתנאי הייצור העירוניים. המאבק המתמיד נגד כל היבטיה של אפשרות המפגש הזאת מוצא באורבניזם שדה מועדף. מאמציהם של כל הכוחות הממוסדים, מאז הנסיונות של המהפכה הצרפתית, לשכלל את האמצעים לשמירת הסדר ברחוב, מגיעים לשיאם בביטולו של הרחוב. "עם הנהגתה של תקשורת ההמונים המגמדת מרחקים, בידודה של האוכלוסיה התברר כאמצעי פיקוח יעיל עוד יותר", טוען לואיס ממפורד (Mumford) בספרו העיר לאורך ההיסטוריה, בתארו "עולם שהוא מעתה חד-סטרי". אבל מגמת הבידוד הכללית, שהיא-היא המציאות של האורבניזם, חייבת לאפשר מידה מבוקרת של אינטגרציה בין העובדים, שתהלום את צרכי הייצור והצריכה המתוכננים. האינטגרציה המערכתית מחייבת לשוב ולתפוס את האינדיווידואלים המבודדים כאינדיווידואלים המבודדים ביחד: בתי החרושת בדומה לבתי התרבות, כפרי הנופש בדומה לשיכוני הענק, מאורגנים במיוחד למטרותיה של אותה פסוודו-שיתופיות, המלווה את האינדיווידואל המבודד גם בתוככי התא המשפחתי: השימוש המקיף בקולטנים של מסרי ראווה גורם לכך שבידודו מאוכלס בדימויים השליטים – דימויים שרק מתוך הבידוד הזה שואבים את עוצמתם המלאה.
 
 
173
 
לראשונה בהיסטוריה, ארכיטקטורה חדשה – שבכל התקופות הקודמות יוחדה לסיפוקם של המעמדות השליטים – מיועדת במישרין לעניים. העליבות הצורנית וההתפשטות המפלצתית של חווית המגורים החדשה הזאת, נובעות שתיהן מאופיה ההמוני, המובלע הן בקהל היעד שלה והן בתנאי הבנייה המודרניים. החלטה סמכותנית, המארגנת את הטריטוריה באופן מופשט כטריטוריה של הפשטה, טמונה כמובן במרכזם של תנאי הבנייה המודרניים הללו. אותה ארכיטקטורה צצה בכל מקום שבו מתחיל התיעוש של ארצות נחשלות בתחום זה, המהוות קרקע פורייה לפיתוח זן חדש של קיום חברתי שמעוניינים לשתול בהן. הסף שנחצה כתוצאה מן הגידול בכוחה החומרי של החברה, לצד האיחור בהשתלטות המודעת על הכוח הזה, נפרשׂים לעינינו באורבניזם באותה בהירות שבה הם נפרשׂים לעינינו בסוגיות של חימוש גרעיני או של פיקוח על הילודה, שם כבר הגענו עד כדי אפשרות של מניפולציה על התורשה.
 
 
174
 
ההווה הוא כבר רגע ההרס-העצמי של הסביבה העירונית. התפזרותן של הערים לעבר האזורים הכפריים, ההולכים ומתכסים ב"מאסות חסרות צורה של שיירים עירוניים" [ממפורד], נשלטת במישרין על ידי צווי הצריכה. הדיקטטורה של המכונית, מוצר-הדגל של שלב השפע המסחרי הראשון, הוטבעה בפני הקרקע בדמות ההשתלטות של הכביש המהיר, המבתר את המרכזים העירוניים הישנים ומשליט פיזור הולך ומואץ. בה-בעת, שלבים לא מוגמרים בארגונה המחודש של הרקמה העירונית מתנקזים באורח ארעי סביב "בתי חרושת להפצה" – הסופרמרקטים הענקיים שהוקמו על קרקע עירומה, על כני הפארקינג. מקדשים אלה של צריכה מואצת נסחפים בעצמם באותה תנועה צנטריפוגלית, שפוגעת גם בהם ברגע שהפכו בתורם למרכזי-משנה עמוסים יתר על המידה, משום שהביאו רק באופן חלקי לארגונם המחודש של הגושים העירוניים.
אבל הארגון הטכני של הצריכה הוא רק המישור הקדמי של ההתפרקות הכללית, שגרמה לעיר לצרוך את עצמה.
 
 
175
 
ההיסטוריה הכלכלית, שהתפתחה ככלל סביב האופוזיציה עיר/כפר, הגיעה לשלב הצלחה שמבטל את שני המונחים כאחד. השיתוק הנוכחי של ההתפתחות ההיסטורית הכולית לטובת הרדיפה אחר התנועה העצמאית של הכלכלה, נושא את הרגע שבו מתחילים העיר והכפר להיעלם – לא אל חריגה מהפיצול ביניהם, אלא אל קריסתם הבו-זמנית. השחיקה ההדדית של העיר והכפר כתוצאה מקוצר ידו של המהלך ההיסטורי שהיה אמור להביא להיחלצות מן המציאות העירונית הקיימת, באה לידי ביטוי בערבוביה האקלקטית הזאת של מרכיביהם המפורקים, המכסה את האזורים המתקדמים ביותר בדרגת תיעושם.
 
 
176
 
ההיסטוריה האוניברסאלית נולדה בערים, ונעשתה מרכזית ברגע הניצחון המכריע של העיר על הכפר. על פי מרקס, אחת מסגולותיה המהפכניות הגדולות של הבורגנות היא הצלחתה ב"כפיפתו של הכפר למרותה של העיר", שאווירתה משחררת. אבל אם ההיסטוריה של העיר היא ההיסטוריה של החירות, הרי שהיא גם היסטוריה של העריצות, של המינהל המדינתי המפקח על הכפר ועל העיר עצמה. העיר ההיסטורית היתה רק זירת המאבק על החירות ההיסטורית, ולא חותם הבעלות עליה. העיר היא הסביבה של ההיסטוריה משום שהיא בעת ובעונה אחת גם מקום ריכוז של הכוח החברתי המאפשר את המפעל ההיסטורי, וגם מקומה של תודעת העבר. המגמה העכשווית לחיסולה של העיר היא רק ביטוי נוסף לאיחור בהכפפתה של הכלכלה לתודעה ההיסטורית ובאיחודה של החברה תוך השתלטות מחודשת על הכוחות שניתקו ממנה.
 
 
177
 
"העיר היא כבר בגדר ריכוז האוכלוסין ומכשירי הייצור, הקפיטל, ההנאות, הצרכים – והיפוכם בכפר: הניתוק והבידוד." [האידיאולוגיה הגרמנית, (2)]
האורבניזם שהורס את העיר מכונן פסוודו-כפר, החסר לא רק את היחסים הטבעיים של הכפר הקדום אלא גם את היחסים החברתיים הישירים והמאותגרים תדיר של העיר ההיסטורית. מעמד איכרים חדש ומלאכותי הוא שנוצר, כתוצאה מתנאי המגורים והפיקוח הראווניים, ב"טריטוריה המאורגנת" העכשווית; הפיזור במרחב וצרות האופקים, שמאז ומעולם מנעו ממעמד האיכרים לקחת יוזמה או לנקוט פעולה עצמאית ולממש את עצמו ככוח היסטורי יוצר, מאפיינים הפעם את היצרנים: תנועתו של העולם שהם מייצרים במו-ידיהם, נשארת בשלמותה מחוץ להישג ידם – כפי שהיה המקצב הטבעי של עבודות האדמה עבור החברה האגרארית. אבל כאשר מעמד האיכרים הזה (שהיה הבסיס הבלתי מעורער של "העריצות המזרחית", המעמד שהתפוררותו היא שהזמינה את הריכוזיות הביורוקרטית) שב ועולה על במת ההיסטוריה כתוצאה מהתפשטותה של הביורוקרטיזציה המדינתית המודרנית – את האפאתיה שלו כבר צריך לייצר ולתחזק באופן היסטורי; הבערות הטבעית פינתה את מקומה לראווה המאורגנת של השגיאה. "הערים החדשות" של הפסוודו-איכרוּת הטכנולוגית מטביעות בבהירות בפני הקרקע את הנתק מהזמן-ההיסטורי שעליו נבנו; סיסמתן עשויה להיות: "במקום זה דבר לא יקרה לעולם, ודבר מעולם לא קרה". ומכיוון שההיסטוריה, שהיתה אמורה למצוא את גאולתה בערים, טרם נגאלה – הרי שהכוחות של העדר ההיסטוריה החלו להרכיב בה את הנוף האקסקלוסיבי שלהם.
 
 
178
 
ההיסטוריה, המאיימת על עולם הדמדומים הזה, היא גם הכוח שעשוי להכפיף את המרחב לזמן החיים. המהפכה הפרולטרית היא אותה ביקורת הגיאוגרפיה האנושית, שבאמצעותה אמורים אינדיווידואלים וקהילות לתכנן אתרים ואירועים שיהוו מסגרת הולמת לא רק לניכוסה של עבודתם, אלא גם לניכוס ההיסטוריה הכולית שלהם. בתוך המרחב הגועש הזה של משחק ושל וריאציות חופשיות על כללי המשחק, עשויה לשוב ולהימצא האוטונומיה של המקום בלי להידרש להיאחזות בלעדית בקרקע, ומנקודה זו אפשר להשיב על מכונה את הממשות של המסע ושל החיים המובָנים כמסע המכיל בתוכו את כל משמעותו.
 
 
179
 
הרעיון המהפכני הגדול ביותר ביחס לאורבניזם אינו כשלעצמו אורבניסטי, טכנולוגי או אסתטי. זו החלטה לבנות-מחדש את הטריטוריה בכללותה בהתאם לצרכים של מועצת העובדים, של הדיקטטורה האנטי-מדינתית של הפרולטריון, של הדיאלוג הביצועי. וכוחן של המועצות, שאינו בא לידי ביטוי אלא כאשר הוא משנה את המצבים הקיימים בכוליותם, לא יוכל לקחת על עצמו משימה פחותה מזו אם ברצונו לזכות בהכרה ולהכיר את עצמו בתוך עולמו.
 
 
 
הערות:

(1) ניקולו מקיאוולי, "הנסיך", תרגם מאיטלקית: גאיו שילוני, זמורה-ביתן, 1988, עמ' 27
(2) קארל מרקס, מתוך "האידיאולוגיה הגרמנית", כתבי שחרות, תרגם מגרמנית והוסיף הערות: שלמה אבינרי, ספריית הפועלים, 1965, עמ' 255
 




תרגום מצרפתית: דפנה רז

 

Guy Debord, La Societe du spectacle, 1973

מתוך הסרט "חברת הראווה" של גי דבור, 1973

גי דבור ההפרדה הכוללת

"הראווה אינה מכלול של דימויים, אלא יחס חברתי בין אנשים בתיווכם של דימויים."
כמה תזות ראשונות. >>>

 

הגדרות סיטואציוניסטיות

סיטואציה, סחף, היסט, פסיכוגיאוגרפיה, תרבות.
הגדרות קצרות של מונחי התנועה הסיטואציוניסטית.
מתוך גליון מס' 1 של Internationale situationniste. >>>

תיאוריית הסחף

"בין השיטות הסיטואציוניסטיות, הסחף הוא טכניקה של מעבר מואץ דרך סביבות מגוונות. מושג הסחף קשור באופן הדוק להכרה בתוצאים בעלי אופי פסיכוגיאוגרפי, ובהפגנת התנהגות משחקית-קונסטרוקטיבית, מה שמנוגד למושגים הקלאסיים של המסע ושל הטיול. >>>

תכנית לשיפורים רציונליים של פאריז

לחבר מפסקים לפנסי הרחוב, לבטל את בתי הקברות, להחליף את שמות הרחובות. פרוטוקול מישיבה של התנועה הלטריסטית מספטמבר 1955. >>>

 

רוברט ונטורי, דניז סקוט בראון, סטיבן אייזנאוור ללמוד מלאס וגאס

ב־1968 יצאו רוברט ונטורי, דניז סקוט בראון וסטיבן אייזנאוור, שלושה מרצים מאוניברסיטת ייל, מלווים ב־13 סטודנטים, לסיור לימודי בלאס וגאס. >>>

יודית שחר זו אני מדברת

שֵרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת
כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר,
מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר
לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת, >>>

איבן שצ׳גלוב (ז׳יל איבן) מרשם לאורבניזם חדש

״כל אחד יתגורר ב״קתדרלה״ האישית שלו. שיהיו בה חדרים שיעוררו חלומות חזקים יותר מכל סם ובתים שאי אפשר יהיה לעשות בהם דבר מלבד לאהוב.״
"מרשם לאורבניזם חדש", נכתב ב-1953 והתפרסם בגליון הראשון של כתב העת של התנועה הסיטואציוניסטית ב- 1958. >>>

ארז צפדיה מרחב עירוני ופוליטיקה לאומית: ממדים של שליטה והתנגדות בכתיבה עכשווית על העיר

על שלושה ספרים העוסקים בעיר בישראל ובשטחים: "עיר לבנה, עיר שחורה" מאת שרון רוטברד, "כשהדרור הפסיק לשיר: רמאללה במצור – יומן" מאת רג'א שחאדה ו"קהילת יפו הערבית ומסגד חסן בכ: גיבוש זהות קולקטיבית, העצמה עצמית והתנגדות" מאת נמרוד לוז. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית