בית

בבל , , 10/12/2018

                           

 

אלפרידה ילינק המאהבות
lovers.jpg

כריכת המהדורה הראשונה של הספר / תמיר להב רדלמסר

 

© 1975,Rowohlt Verlag Gmbh, Reinbek bei
© בבל, 1996
דאנאקוד: 7-81013
שם מקורי: Die Liebhaberinnen
מס' עמודים: 179
מחיר קטלוגי: 50
תרגום: גיא בן-ארי
עיצוב עטיפה: נדב שלו

 

הפסנתרנית

האמא הזקנה של אריקה קוהוט רצתה בת פסנתרנית דגולה אבל קיבלה מורה לפסנתר. גם עכשיו, כשאריקה כבר בת 36 הן ישנות באותה המיטה. אריקה היא שפחה של אמה ושל המוסיקה, ובזמנה הפנוי היא משתעבדת לצרכנות של פורנו קשה. >>>

 

"מה שקורה כאן לשנינו, אומרת בריגיטה, חדש ומפחיד יותר מכל דבר אחר שקרה לנו עד כה, חדש ואפילו מפחיד יותר מהתאונה שארעה במפעל בשנה שעברה, שבמהלכה איבד מישהו יד: זוהי האהבה".

"המאהבות" ספרה הראשון של כלת פרס נובל לספרות 2004 אלפרידה ילינק, יצא לאור ב- 1975. השילוב הקטלני של פמיניזם מיזנטרופי, התפכחות מכאיבה מהנס הכלכלי ופארודיה על ז'נרים גרמניים מסורתיים הפך את הרומן לספר חובה בעיני דור שלם.

 

הקדמה והתחלה

מכירים אתם את חבל הארץ היפה הזה על עמקיו ועל גבעותיו?במרחקים מתווים הרים יפהפיים את גבולותיו. יש לו אופק, מה שאין לחבלי ארץ רבים אחרים. >>>

 

המלצה לקריאה: ג'וליה פרמנטו מתאהבת מחדש

"אמפתיה וחינחונים ספרותיים למינהן לא תמצאו ברומן 'המאהבות'. ילינק כותבת בשפה כלכלית ונוקבת כמו מחט מכונת התפירה, וכמוה היא ממשיכה לדקור בשיטתיות ובדייקנות."
ג'וליה פרמנטו על ספרה של אלפרידה ילינק "המאהבות", YNET >>>

מגדל של ספרים: לכבוד חגיגות ה-20 של בבל

אלונה קמחי על "אפשרות של אי", אילנה ברנשטיין על "המצב העברי", אסף שור על "דברים מוזרים קורים", אסף גברון על "אנחנו", לאה איני על "המאהבות", דרור בורשטיין על "עיר לבנה, עיר שחורה".
סופרים ממליצים על כותרים בלתי נשכחים מקטלוג בבל. >>>

 

עזמי בשארה כיסופים בארץ המחסומים

"היום עצמו עשוי לכלות את זמנו בהמתנה מול המחסום. הזמן עצמו מחכה שם במקום."

בשעה שהזמן מחכה במחסום, רק המחשבות חופשיות להמשיך ולנדוד הלאה.
בשעה שהזמן מחכה במחסום מתרחשות דרמות קטועות, עולים חלקי שיחות, צפים הרהורים ושברי התבוננות אירוניים ופיוטיים. >>>

נעמי קליין בלי לוגו

השלכותיה של הגלובליזציה התאגידית על כל תחומי חיינו, השקרים מאחורי ההבטחות הגדולות של עידן המידע, תנועת המחאה החדשה. >>>

תומס ברנהרד הטובע (ההתחלה)

גם גלן גולד, ידידנו וגדול הווירטואוזים בנגינה בפסנתר במאה הזאת, הגיע רק לגיל חמישים ואחת, חשבתי כשנכנסתי לפונדק.
אבל הוא, שלא כמו ורטהיימר, לא התאבד, אלא מת מוות טבעי, כמו שאומרים. >>>

תומס ברנהרד לעולם אין לגמור דבר

נכבדי, אנו עומדים לדון באזור עלום, אזור שאיננו חיים בו; אזור שאנו אומדים אותו ומתקיימים בו בצביעות, במין התנגשות חזיתית; באי-הבנה פטאלית של הטבע, שנהפכת תדיר לקטלנית; אזור שבו אפילו המדע אינו יכול >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית