בית

בבל , , 19/1/2022

                           

 

רוברט ואלזר מכתב של אב לבנו

מתוך המעורר - כתב עת לספרות ואמנות המעורר 2


מכתב של אב אל בנו


אתה קובל, בני, על שאני מחנך אותך בדרך לקויה, למשל, שאני שולח אותך לסדר משהו בנידאו ומצווה עליך לרדת למרתף העצים ולבקע אותם. תהיה כן, אל תהיה רגשן, בני. אני הרי יודע היטב כי ההליכה בדרך העפר המלוהטת לנידאו, העיירה האפורה מזוקן, גורמת לך הנאה, ואתה אוהב לבקע עצים. אתה בא אלי בטענה, שהורדת אשפה וביקוע עצים אין בהם משום חינוך. דעתי שונה. עבודות עלובות, מלוכלכות וירודות, יש בהן ממיטב החינוך. למשל, כשאתה מוכרח לעבור ברחוב, סיר החלב בידך, משימה שאתה אולי מתבייש בה במקצת, מפני שאתה עלול לפגוש מכרים שיגידו, "עכשיו הוא כבר מוכרח ללכת להביא חלב" - הרי זה בעצם, גם אם לא למראית עין, חינוך מעולה, מפני שהוא מלמד אותך כניעות, ובכניעות יש משום חינוך מעולה. כך ובדומה לכך, בני היקר, אני מחנך אותך, ולדעתי אתה חייב לי תודה על כך. ובכן, נראה שאינך מוכן להודות לי, נראה שאתה לא מבין זאת. בעתיד תלמד להבין ולהעריך זאת.
ועוד בני, אולי הבחנת ברוב חריפותך, שאני רותם אותך לעיסוק מסוים דווקא בשעה שאני יודע, או שאתה רומז לי, שמתחשק לך להשתובב בחוץ עם חבריך הטובים, ביער או באגם. עד כדי כך מרושע אני, אתה סבור? ואם כן? כלום אבות מסכנים, עמוסי דאגות, רתומים בכל עת לדאגות הלחם היום-יומי אינם רשאים להשתעשע, לשם שינוי, במעשי רשעות קטנים, חמודים ומקסימים? חשוב על כך, חשוב כמה דאגות יש לי, והרשה לי בנדיבותך להקניט אותך מעת לעת באמירה: "עכשיו תואיל בטובך לבקע עצים, מבין?", ברגע שאני מבחין כי בדעתך לרחוץ באגם או להתרוצץ ברחובות. גם אבות יש להם חולשות, זכור.
אתה אומר לי דבר מוזר, מדהים למעשה, כאשר אתה טוען נגדי שגם אני קורא בימי א' אחר הצהריים, עם שתיית הקפה, רומנים קלוקלים - כאלה שאם אני תופס אותך בקריאתם, בבליעתם החשאית, אני מרשה לעצמי לזרוק אותם על ראשך. אבל אינך צודק, טענתך יש בה משום בכיינות. אני אמשיך לאסור עליך את קריאת הרומנים הקלוקלים, כשם שאמשיך, בצדק לדעתי, להתיר אותם לעצמי. היה מנומס, ואל תהיה עינך צרה בהנאתו של אדם מזדקן, רק מפני שהוא רואה חובה למנוע הנאה זו מבנו.
כללית, אני מוכן להודות בחפץ לב שאני מזניח במידת מה את החינוך שלך, אך אין זה מדאיג אותי. היה בטוח, אתה תמצא את דרכך בחיים, הרי יש דרכי חיים לעשרות, וכל דרך מוליכה ללא ספק אל שער הפלדה של אין-להשיב. בוודאי תרשה לי להתפלסף אתך קצת. היה פילוסוף, בני, משמע, פתח נחישות, ואז לא תהיה זקוק כל כך לחינוך, החיים יחנכו אותך די הצורך, אל דאגה. אם אני מניח לך לגדול קצת פרא, תהיה מוכשר יותר לחיים; אם אינני מעצב אותך, החיים ייטיבו לעצב אותך בעתיד, להחליק ולגהץ אותך; אם אניח לך להיות בלתי מהוקצע, תהיה מוכן יותר להקצעה ולליטוש על ידי החיים, הנהנים להקציע בבני אדם. העולם שתשב ותעמוד בו ישמש לך מחנך ויחנך אותך ביסודיות. גם על הזנחתי בחינוך שלך עתיד אתה להודות לי. זכור, בבקשה, את הדברים הבאים, ואחרי כן אנוח מכתיבתי ואסיים מכתב-של-אב זה.
נניח שהייתי נותן לך חינוך למופת, איזה משא של אחריות היה מעיק על ראשך ועל גבך. כידוע לך, חינוך למופת, מה שקרוי חינוך מזהיר, מחייב את המקבל להישגים מזהירים, מחייב קריירה מזהירה. שמח, בני, שתהיה רשאי לנשום בלי לחשוב כל רגע על התקדמות. החינוך שניתן לך אינו מחייב אותך לרוח הרפאים הקרוי היות למופת, החובה האיומה להצטיין מכל הבחינות. חופשי תהיה. איש הטבע תהיה, איש העולם. תהיה רשאי לנשום ולחיות. מי שחייו הם למופת אינו חי. ובכך מברך אותך מקרב לב, בתקווה שאמר לך דברים נכוחים,

אביך

מגרמנית: אברהם כרמל

ואלזר בשנת 1898 לערך


המעורר 2

הרמן מלוויל בארטלבי

הנובלה המפורסמת של מלוויל בתרגום דפנה לוי. התפרסמה לראשונה ב"המעורר" 2. >>>

ז'יל דלז בארטלבי או מטבע הלשון

ז''יל דלז על הנובלה "בארטלבי" מאת הרמן מלוויל. המאמר תורגם מצרפתית על ידי איה ברויר והופיע לראשונה ב"המעורר" 2. >>>

קארל צ'אפק הכתונת

סיפורו של קארל צ'אפק "הכתונת", מתוך הקובץ "סיפורים מביכים", תורגם מצ'כית על ידי רות בונדי והופיע בגליון 2 של המעורר. >>>

רוברט ואלזר ג'ין

סיפורו של רוברט ואלזר - ג'ין, בתרגומו של אברהם כרמל. >>>

 

יצחק לאור דברים שהשתיקה (לא) יפה להם

המשורר והסופר יצחק לאור ממשיך כאן את הפרויקט המסאי בו החל עם ספרו "אנו כותבים אותך מולדת". בשני תריסרי מסות הוא משרטט בחריפות את פניה המרובים של ההוויה הישראלית - החברתית, הפוליטית והאידיאולוגית. >>>

ז'אן בודריאר אמריקה

המסע של בודריאר מעביר את הקורא מהמרחבים הגדולים של אמריקה - מהשגב האנכי של ניו יורק, מהשגב האופקי של לוס אנג'לס ובעיקר מהמדבר, "שבו נס המכונית, הקרח והוויסקי מתרחש מדי יום" - לתובנות חודרות על מצבו של האדם המודרני ועל מצבה של המודרניות. >>>

צבי אלחייני "קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

נקודת היעלמות

למצוא מחדש את קסם האוטוסטרדה והמרחק, והאלכוהול הקפוא במדבר והמהירות, לחיות את כל זה מחדש בווידיאו בבית, בזמן אמת - לא למען העונג הפשוט של הזיכרון, של ההיזכרות, אלא מפני שההיקסמות מחזרתיות אווילית כבר נמצאת כאן, בהפשטה של המסע. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית