בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

דוד הד זהירות - אמנות !

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 116

על החיץ בין הצופה לאמנות בעבודות של מונה חאטום


שמותיהן של יצירות אמנות, במיוחד אם הם ניתנים על ידי האמן עצמו, משמעותיים לפירושן ולהבנתן. אבל האם גם שלטי אזהרה הנלווים לכותרות היצירות הם בעלי משמעות שכזאת, למשל, כתובות המבקשות מהצופים לא לפגוע ביצירה או מזהירות אותו עצמו מסכנתה? יש ללא ספק להתייחס ברצינות לכותרות של שלוש העבודות הגדולות-מימדים של מונה חאטום, שהוכנו במיוחד עבור גלריה טייט בלונדון באביב 2000, תוך ניצול מרבי של חלל המבוא הגדול של המבנה: "מקצצת ז'וליין" [""Mouli-Julienne x21], "נדידת יבשות" ["Continental Drift"] ו"הביתה" ["Homebound"]. אדוארד סעיד, שכתב כבר בעבר על מונה חאטום, ואחת משתי אוצרות התערוכה, שינה וואגסטאף [[Wagstaff, מנתחים בקטלוג התערוכה את משמעותם של שמות היצירות. ואולם דבר לא נאמר על שלטי הבקשה/אזהרה המפתיעים המלווים את הכותרות.
העבודה הראשונה היא הגדלה ענקית (פי 21) של מקצצת ירקות ידנית ישנה, שהאמנית מצאה בבית אמה, ולצדה שלוש דיסקיות באותו קנה מידה לחיתוך הירקות בצורות שונות. אלה פסלי פלדה (mild steel) מונומנטליים המאיימים בכובד משקלם, בטקסטורה המוצקה שלהם ובקונוטציה האלימה הנלווית לתפקידה של המקצצה. העבודה השנייה היא עיגול ועליו מפוסלות בזכוכית לבנה יבשות העולם כבאטלס, כשהמצע שעליו הן מונחות הוא נסורת ברזל שחורה. מחוג מגנטי סובב הלוך ושוב בין היבשות, חותר תחת אושיותיהן, ובאופן כמעט סמוי מפר את יציבותן. העבודה השלישית היא פנים-בית המתוחם בשתי גדרות חשמליות. כל הרהיטים וכלי הבית למיניהם עשויים מתכת ומחוברים זה לזה במערכת מסועפת של כבלי חשמל. נורות החבויות בתוך חפצי הבית הללו נדלקות ונכבות בסדר אקראי על פי תוכנית מחשב, המפעילה גם קולות זמזום מטריד של הזרם החשמלי המלווה את הבהובן של הנורות. לתחושת האיום של העבודה הראשונה והאי-יציבות של השנייה, נוספת כאן הרגשת סכנה של ממש.
רבות נכתב על המימד הפוליטי של יצירתה של חאטום, אמנית שנולדה ב1952- בביירות להורים שנעקרו מפלסטין והיגרה לבריטניה עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון ב1975-. הטיפול במקום, באי-יציבות, בגעגוע לעבר שחלף לבלי שוב, ובעיקר במוטיב הבית כמחוז ערגה ואיום כאחד, הוא אכן מרכזי לכל יצירתה של חאטום ולשלושת הפסלים/מיצגים, שהיא מציגה בטייט. מקצצת הירקות הידנית, מכשיר ביתי חביב המעורר זיכרונות ילדות, הופך למפלצת המאיימת לכתוש בני אדם במקום ירקות - פסל ענק המשדר עוצמה כוחנית המזכירה את אלימותם של פסלי ריצ'רד סרה יותר מאשר את חביבותם של פסלי קלאס אולדנבורג. האדם הקוצץ השולט בקלות במכשיר הביתי הופך לקורבן פוטנציאלי של תוקפנות קטלנית מתכתית וחדה. כפי שהעירו פרשני היצירה בקטלוג, ה"תוף" של המקצצה מתאים בממדיו לשכיבת אדם בתנוחת עובר, אסוציאציה המתחזקת עם קריאת הפסל כגוף אשה פשוקת רגליים, שלתוכה חודרת הידית הפאלית. טחינתו עד דק היא באופן מקברי אופן לידתו של "עובר" דמיוני זה.
תנועת היבשות מזכירה את שבריריותו של הבסיס הגיאוגרפי, של המקום (כל מקום), שאותו אנו מניחים כמובן מאליו גם בחיינו האישיים וגם במאבקים הטריטוריאליים בין עמים. נקודת המבט הגיאולוגית מאירה באופן אירוני את כל המאמץ האנושי להגדיר מקום ולתחמו. המקום עצמו, לא רק הגבולות שאנו קובעים בו, נמצא בתזוזה מתמדת, תנועה החותרת תחת עצם אפשרותו כמקום.
הכותרת "Homebound" מרמזת הן לתנועה הביתה והן לכבלים הקושרים אדם (או במיוחד אשה) לבית. הבית הוא מושא לגעגועים אבל גם כלא. בהיותו מוקף גדר מחושמלת, לא ניתן להיכנס לתוכו וגם לא לצאת ממנו. הפליט הוא מי שאינו יכול לחזור לביתו - מצד אחד, אבל גם מי שאינו יכול להשתחרר מאובססיית החיפוש אחר הבית - מצד שני.
כותרות היצירות הן אמירה המכוננת חלקית את פשר היצירות. לעומת זאת, שלטי האזהרה הנלווים לכותרות הם אמירה מסדר שני על טיבו של היחס בין הצופה לאמנות, ולדעתי, יש בהם משום מפתח חשוב להבנת היצירות. בשלטים אלה דומה שמונה חאטום מבקשת מאתנו לבחון יחס זה כהתמודדות, או אפילו כמאבק כוח של ממש, בין האמנות לבין צרכניה.
מתחת לכותרת "מקצצת ז'וליין" על הקיר תלוי שלט המבקש מן הצופים "לא לגעת ביצירות בתערוכה זו". מתחת ל"נדידת היבשות" מופיעה הודעה או בקשה מפורשת יותר: "יצירה זו שברירית במיוחד. נא לא לגעת". מתחת לכותרת היצירה השלישית, "הביתה", מופיעה באותיות גדולות ההתראה: "זהירות. מתח גבוה". רק במקרה של "נדידת היבשות" דומה שהבקשה מבוססת על המציאות: היצירה אכן מורכבת מחלקי ברזל עדינים הרגישים לכל מגע קל, בדומה ליבשות תבל החשופות לכוחות ענק גיאולוגיים. לעומת זאת, האיסור לגעת במקצצת הירקות ובדיסקיות הוא אבסורדי בעליל. אלה חפצי מתכת מוצקים, כבדים, ענקיים, שרק מנוף יכול להזיזם. מעבר לסקרנות הטבעית למגעו של כלי מטבח פשוט המוגדל פי 21, הסקרנות הטקטילית מועצמת מעצם האיסור בנגיעה: היש באמת סיבה לאיסור זה? היש דרך אחרת לבחון את רצינותו של האיסור אלא לנסות ולגעת ביצירה, כלומר להפר את האיסור?
בניגוד לבקשה "לא לגעת" (שכל מבקר במוזיאון מורגל לה), האזהרה מפני נגיעה ב"הביתה" היא חריגה ועל כן מפחידה ממש. במבט ראשון, לא רק החפצים הפזורים על הרצפה ועל השולחנות מחושמלים, גם הגדר המפרידה בינם לבין הצופה נראית בפירוש מחושמלת: מערכת תלי מתכת מקבילים מעוררת באופן מיידי אסוציאציה של מחנה ריכוז, בית סוהר, או "גדר מערכת" בגבול בין מדינות אויבות. אבל בדיוק כמו במקצצת הירקות, האזהרה היא אירונית, נטולת בסיס במציאות. הגדר אינה "באמת" מחושמלת. אלא שבניגוד לנגיעה החטופה במקצצה, שהצופים מגניבים מתחת לעינו החצי-פקוחה של שומר המוזיאון, הניסיון לגעת בתלי החשמל של "הביתה" כרוך במבחן אומץ רציני יותר, שרוב הצופים נרתעים ממנו. רק לאחר ששם נפשו בכפו והעז לרפרף קלות בתיל החשמלי, נוכח הצופה לדעת שאין הוא מחושמל, שהאמנית היתלה בו, שהיא (והמוזיאון) לא היו מעזים לסכן כך את חייו.
מעבר למשחק של סיכול הציפיות של הצופה, מהי משמעותם של שלטי בקשה ואזהרה אלה? אני מבקש לטעון שהם מכוונים אותנו למימד העמוק של היחס בין הצופה ליצירת האמנות, יחס שעל פי חאטום הוא מתוח בטבעו, מסוכן - הן לצופה והן לאמנות. כשם שהצפייה הלא זהירה והלא רגישה ביצירה עלולה לפגוע בה עד כדי הריסתה (גם במובן הפיזי וגם במובן של המבע האותנטי הגלום בה), כך יש ליצירה גם פוטנציאל של פגיעה בצופה, ערעור בטחונו באופן ראיית המציאות.
שאלת החיץ אינה רק שאלה טריטוריאלית עבור מונה חאטום, אלא שאלת היסוד של מעמדה של האמנות בכלל, וזו הפוליטית בפרט. על פי חאטום, אמנות שאינה נחצבת ישירות מסיטואציה אנושית (כולל זו של הצופה), אינה בעלת משמעות, אבל אמנות המבטלת כל מרחק מן הצופה וחייו הריאליים עלולה להרוס הן את עצמה והן את המתבוננים בה. "נדידת יבשות" קובעת את החיץ הלכה למעשה: היא היצירה היחידה בתערוכה המוקפת בגדר חבלים קטנה החוסמת את קירבת היתר "המסוכנת" הן ליצירה העדינה והן לאשליה של הצופה הסקרן לגבי "מנגנון הפעולה" שלה. היא היחידה המותירה את הצופה בעמדת הריחוק המסורתית של האמנות האשלייתית, אף כי, כפי שראינו, היא מסבה את תשומת לבו להקבלה הסוגסטיבית בין שבריריותה של יצירת הזכוכית ואבקת הברזל הממוגנטת לבין פגיעותו של העולם/מקום, שעליו אנו חיים.
שתי היצירות האחרות כופות על הצופה לבחון את שאלת החיץ באופן אקטיבי ומודע, בדרך של ניסוי ותעייה, שראשיתה חשש או מתן כבוד לכללים של התנהגות מוזיאלית, וסופה בצחוק מהול בתחושת הקלה, כאשר מסתבר לצופה שאיננו יכול לפגוע פיזית ביצירה (במקרה המקצצה) מצד אחד, ואין היא יכולה לפגוע בו (במקרה הגדר החשמלית) מצד שני. ואולם היחס בין הצופה ליצירה נותר מתוח כפי שהיה, שכן תחושת הפגיעות ההדדית עוברת טרנספורמציה למישור התודעתי. במפגש בין הצופה ליצירת האמנות יש תמיד משום הימור: אמנות (בוודאי פוליטית) עשויה להוביל את הצופה לריגוש חזק, לשינוי לא צפוי במצב תודעתו - זעם מוסרי, בושה, חמלה, אובדן ביטחון. צופה בלתי רגיש או כזה המנסה לגייס את האמנות לצרכיו (האידיאולוגיים, למשל) עלול להרוס את היצירה על ידי סילופה או הפיכתה לאמצעי. מה שטעון ב"מתח גבוה" אינם רק כלי הבית, הזיכרונות האישיים של האמנית, הנסיבות ההיסטוריות-פוליטיות שגזרו עליה פליטוּת וזהות בלתי יציבה, אלא הזיקה ההדדית בין האמנות לצופיה. יצירותיה של חאטום מזעזעות את הצופה, אבל דווקא עוצמתן היא החושפת אותן לסכנת הביזוי. במעשה האמנות יש בהכרח משום הימור, שכן הצלחתו תלויה בתמרון עדין בין ריחוק-יתר (היוצר אמנות קרה, נטולת עוצמה ומעורבות) לבין קירבת-יתר (ההופכת את היצירה לקיטש או לאמנות מגויסת).
שלטי האזהרה המלווים את שלוש היצירות מפנים את תשומת לבנו לכך, שלמרות שהן אובייקט להתבוננות חזותית, ובמקרה אחד גם לשמיעה (הזמזום השתלטני של זרם החשמל ב"הביתה"), עניינה העמוק של מונה חאטום הוא דווקא בחוש המגע. זהו, כידוע, החוש הבסיסי ביותר, המבטל כל חיץ בין הסובייקט החש לאובייקט המוחש. הראייה והשמיעה הם החושים המתווכים, המאפשרים ומניחים ריחוק בין הסובייקט לאובייקט. המגע הוא החוש האינטימי, הבלתי אמצעי ביותר, התובע מעורבות אקטיבית (מישוש וגישוש) וכמובן קירבה. האמנויות מבוססות בראש ובראשונה על הראייה והשמיעה, אבל לא במקרה הצלחתן מתוארת במונחים של היכולת שלהן לגעת בנו. כמו ביחסים בין בני אדם, הנגיעה, בניגוד למבט, כרוכה בהימור: היא עשויה ליצור את שיאה של הקירבה וההזדהות, אבל היא עלולה גם להיתפס כתמציתה של גסות הרוח והאלימות הפולשנית. המגע הוא הזירה שבה אנו מציבים גדרות ופורצים אותן, בוחנים את תקפותו של החיץ בינינו לבין מושאי התייחסותנו ואת הנסיבות שבהן הוא יאה. אם נקרא את יצירותיה של מונה חאטום דרך שלטי האזהרה הנלווים להן, ניווכח כיצד המגע (הממשי או הווירטואלי) ביצירות מעורר את המתח הבלתי פתור בין ריחוק ואינטימיות, שהוא תמציתה של החוויה האמנותית.




סטודיו - גליון 116

אדריכלות מפוכחת בעידן האינפורמציה והרשת

בעקבות הביינאלה השביעית לאדריכלות בוונציה - 2000. >>>

בוריס מיכאילוב בוריס מיכאילוב, מתוך הספר

- ציריך-ברלין-ניו יורק 1999 .מתוך הספר >>>

ג'ף וול עובדים צעירים

עובדים צעירים 1978-1983 שקפים בקופסאות אור, שמונה חלקים. 102X102 ס"מ כ"א. >>>

אוגוסט סאנדר בנאי

אוגוסט סאנדר, בנאי, בסביבות שנת 1928 . >>>

גרהרד ריכטר מנגד 2 (גורדון במשפט)

מתוך סדרת הבאדר-מיינהוף "שמונה עשר באוקטובר 1977" >>>

דייגו ולאסקז הבופון דון סבאסטיאן דה - מורה

ציורו של דייגו וולאסקז משנת 1644. 106X81 ס"מ. >>>

מונה חאטום כלי מטבח

כלי מטבח, רהיטים, תילי חשמל, נורות, מפסק דימר ממוחשב, מגבר, רמקולים, מידות משתנות. צילום אדוארד וודמן, באדיבות האמנית. >>>

יוזף בויס חליפת לבד

חליפת לבד 1970, לבד, 182.9X71.1 ס"מ כ"א. >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות הביתן הווירטואלי, אפוקליפסה עכשיו , PUSH

בעקבות הביינאלה השביעית לאדריכלות בוונציה. >>>

הביתן הווירטואלי. מאקוטו סיי וואטאנבה

"עיר האינדוקציה" בעקבות הביינאלה השביעית לאדריכלות בוונציה. >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות הביתן הספרדי

אודיטוריום בנידורם, מודל 1:50 50X30X60 ס"מ. בעקבות הביינאלה השביעית בוונציה >>>

 

בין התייצבות להיענות

על "הנני" של מיכאל סגן-כהן >>>

 

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 120

בגליון 120 של סטודיו: יהודית לוין, טומוקו טאקהאשי, צבי אפרת, משה אלחנתי, קנת אנגר, בוגרים 2000 >>>

גלריה דביר פייר ביסמוט - עבודות

תערוכת האמן פייר ביסמוט בגלריית דביר, ינואר-פברואר 2001. ביסמוט משתייך לאמני הדור החדש של האמנות המושגית, ממשיכיהם של דן גראהם, לורנס וינר, ואחרים. בין האמנים המשתייכים לזרם זה: דאגלאס גורדון, פייר וויג, וג'ונתן מונק. >>>

סילווין בול אי-משמעת והתקוממות בארכיטקטורה

על אודות כמה הופעות של האי-סדר ואי-צורה בארכיטקטורה ובמזרח התיכון. >>>

תמיר שר פתחים 2

או תת, אבל, TAT תת הכל, תתכל, תת הכרה, תת הקרקע, תת עיר, תת עולם, תת הדברים כולם, תתים, הלמטה. אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית