בית

בבל , , 18/10/2017

                           

 

אפרת שלם הזמן של הצילום

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 118


אפרת שלם משוחחת עם שרון יערי בעקבות תערוכתו בגלריה זומר לאמנות עכשווית
________________________________________________________________________________


לא קל להתחיל לדבר על התצלומים של שרון יערי. לצילום יש זמן משלו ושרון יערי מחפש את הזמן של הצילום. זהו חיפוש של עצירה וציפייה, שמייצרות מבט של פערים: פערים בין מה שהיה לבין מה שיש, פערים בין מה שיש לבין מה שרוצים שיהיה. יערי מאמין שכל עוד הפער נשמר, הפרשנות נותרת חלק בלתי נפרד מפעולת הצילום. הפרשנות מספקת מילים שמנסות לנסח את משמעות הזמן - זמן הנוכחות, זמן ההמתנה; מילים שמנסות לחשוף את הזמן של הצילום.
שרון יערי ואני למדנו כמעט אצל אותם מורים במחלקה לצילום בבצלאל. במהלך השיחה אנחנו חוזרים לשם לא פעם. ההכרה בחשיבות האוטונומיה האמנותית של הצילום הודגשה
בבצלאל עם כניסתו של יגאל שם-טוב לתפקיד ראש המחלקה לצילום ב1994- והיא הופנמה וחלחלה לעומקים. כשאני התחלתי ללמוד, יערי כבר לימד מתוך מחויבות לצילום כמדיום בעל שדה התייחסויות רחב המתקיים במסגרת האמנות אבל אינו זקוק לאישור מיוחד ממנה. ההכרה הזאת באוטונומיה של הצילום הפכה אצל יערי לאידיאולוגיה.
תערוכתו של שרון יערי בגלריה זומר לאמנות עכשווית [7 ביוני - 28 ביולי], שהיא העילה לשיחתנו, היתה תערוכת יחיד שלישית שלו. בתערוכה הוצגו תצלומי צבע, שצולמו בפורמט גדול וחלקם עובד במחשב. הבחירה בפורמט צילום גדול היא בעלת חשיבות. העמדת המצלמה, קביעת הפריים וטעינת הקסטות מאפשרות ליערי זמן חנייה והתפעלות, זמן משמעותי בהרכבת הדימוי. כמו כן, הפורמט הגדול מאפשר הגדלה תוך שמירה על חדות הפרטים. התצלומים צולמו בחורף האחרון והם עוסקים ברגעי עצירה והמתנה בתוך סביבה ומייצרים התבוננות ממושכת שחושפת התפעלות, לעיתים פליאה בצלו של איום. התצלומים של יערי מצליחים לחשוף כמעט בפואטיות מרקם יחסים של התרגשות ופחד, תנועה וקיפאון, בין האנשים לבין הסובב אותם.

העתקה ומופרכות

אפרת שלם: בתצלומים מורגשת נוכחות אנושית בתוך מה שנראה כנוף של אזורי ביניים, של שבילים צדדים וקיצורי דרך. מה חושף מערך היחסים הזה?

שרון יערי: הנוף הוא לא ממש נוף, אין בו קונקרטיות, שמצדיקה את הצילום שלו או התעכבות עליו, למעט איזו פעילות אנושית שמתרחשת בו, אבל היא גם מופרכת ביחס אליו. הפעילות הזאת היא חסרת חוקים, היא לא פונקציונלית, מכיוון שהמקומות עצמם הם אזורי ביניים חפים מקונקרטיות. אלו הם מקומות זמניים, לכן גם אופי הפעילות האנושית בהם הוא זמני. ריבוי הפרטים הוא שחושף את המופרכות הזאת ומייצר תחושה שיש אנשים גם במקום שאין. זוהי מופרכות שמתורגמת למבט אירוני. אני מחפש, למשל, שבילים צדדיים שמסמלים איזו תחושה של אלתור, סתמיות קונקרטית, הכל הוא מעין אפיזודה חולפת, הרגשה של חומריות נמוכה של הנוף. תחושת האפיזודה החולפת היא בעלת משמעות במימד פוליטי, אבל היא קשורה גם למשך הזמן של הצילום, שמושפע מן ההרגשה שלי כאשר אני נע או עוצר בסביבה של חומריות נמוכה. אני מאוד אוהב את המקומות שבהם אני מצלם ומרגיש בהם נוח.

שלם: מהי עבורך המשמעות של התנועה, הנסיעה, בתוך האזורים האלה?

יערי: אני מסתובב בהרבה מקומות ומזהה בהם את הפוטנציאל ואחר כך חוזר לצלם. לנסיעה ולתנועה יש משמעות אדירה, מכיוון שהכל כל כך מוכר, אני מחפש מקומות שיפרו את השעמום. זו התנהלות שבה המכונית כאילו נוסעת לבד. תוך כדי נסיעה אני מחפש גם אנשים, אבל לפעמים האנשים הם רק תרוץ.

שלם: זה מזכיר את ז'אנר הנדודים האמריקני, שמשמעותי מאוד לצילום ובא לידי ביטוי גם בספרות, בקולנוע ובמוסיקה.

יערי: נכון, רק שכאן אין כל כך לאן לנסוע, אז אני מגלה כל מיני שבילים צדדיים שמפתיעים אותי. יש התרגשות רבה כאשר מגיעים למקום זר לחלוטין, אבל זו רק אשליה כי שום דבר לא באמת זר. בנסיעה אני מחפש אנונימיות, זרות, אפילו ניכור, כי ברגע שמשהו מוכר או גדוש בדרמה או בפתוס, ההתרחשות מתפענחת, האפקט הופך מילולי, ואני סולד ממצב כזה ומשתדל להימנע ממנו בתצלומים שלי.

שלם: אולי בגלל זה יש בתצלומים שלך תחושה של פיתוי קר. הם מציעים גודל, מרחב ויופי, שמזמינים אבל גם "שומרים מרחק".

יערי: כן, ישנו מצב של עמידה על המשמר, לא להתפתות, לאחוז ברסן. בקונטקסט של התערוכה, הרגשתי שיש תצלומים שבהם אני מתיר את הרסן. למשל, בתצלומים של המכוניות או בתצלום של הדשא עם פסל הפיל חסר הרגל, ששומר על השביל כאילו היה אריה, ובמרכז הדשא שביל רמוס, כאילו הלך שם פיל אמיתי.

שלם: יתכן שהתרת הרסן היא זו שמייצרת את השוני בין התערוכה הנוכחית לתערוכה הקודמת במוזיאון הרצליה, שאצרה ורד מימון, שם היית יותר "קשוח".

יערי: התערוכה במוזיאון הרצליה היתה מעין הצהרת כוונות ערכית ומבחן עצמי ביחס ליכולות של הצילום הישיר, אולי אפילו לגבי הקריאה המושגית שלו. בתערוכה הזאת יש איזו סטייה או תוספת של מרכיב יותר אישי או רגשי.

שלם: איך משתלב המחשב בעשייה הצילומית, זו שאתה מכנה צילום ישיר?

יערי: מבחינתי, צילום הוא ישיר כל עוד ברמת העיקרון הערכים הבסיסיים של הצילום אינם נפגעים. טיפול מחשב הוא כמעט הכרחי על מנת לזקק ולזכך את המבט, ואולי גם כדי לבודד את הדימוי מהעשייה הכללית של צילום מחוץ לקונטקסט אמנותי, למשל בצילום מסחרי, שבו לעיבוד במחשב יש תפקיד שונה מהותית. העיבוד הממוחשב אינו חותר תחת הערכים של הצילום הישיר כמייצג מציאות, אלא הוא מאפשר לי לחדד את המבט, את השניות והמורכבות שחושפות את הסתירות, שהן העילה לבחירת האתר והפריים. הצילום שמעניין אותי הוא כזה שמאפשר קריאה רחבה דרך הקשרים ופענוח אישי של הסביבה, זהו צילום שהוא בעל תוקף כמעט בלעדי עבורי.

שלם: אני חושבת שאפשר לזהות דימוי בעל מורכבות מושגית מהסוג הזה כבר בסדרת
כרי הדשא, שקדמה לתערוכה במוזיאון הרצליה.

יערי: סדרת כרי הדשא, שטרם הוצגה בשלמותה, היתה מוגבלת ומצומצמת יותר מכיוון שתחמה עצמה מראש למספר מצומצם יחסית של אתרים, שבהם מגדלים דשא תעשייתי. הסדרה היא בעלת משמעות רבה עבורי, מכיוון שהיה זה ניסיון לטעון מושגים שונים כמו טבעי, יפה, מלאכותי, בהקשרים ביקורתיים פוליטיים בתוך פריים בודד. הירוק המטופח כבעל ערך סחיר ומה שסביבו חסר משמעות. קילוף והעתקת הדשא בשיא צמיחתו, כאשר הוא ירוק, מסמלים מצב קבוע של ארעיות. על הצילום של כתם האספלט בתערוכה האחרונה מופעלת אותה העתקה, שמובילה למופרכות.

התפעלות בצד איום

שלם: התצלומים הם רגעים של עצירה. אפילו המכוניות עומדות במקום. באחת מהן אף מזהים את הנהג קורא עיתון. מהי המשמעות של העצירות עבורך, למה אתה מחכה, מה אתה מחפש?

יערי: הזמן של הצילום הוא ממושך ויש בו מצבים של עצירה, המתנה, התבוננות. אני מחפש דימוי מורכב, המורכבות היא במובן של composite, ופעולת ההרכבה, כשהיא מצליחה, מתרחשת בשני מישורים: בצילום עצמו ובשחזור של פעולת ההתבוננות. כשאני מצליח לשחזר את ההתבוננות אני מצליח להתרגש, להיות מרוצה. מצבי העצירה הם בעצם המפתח לכל העניין, הם מבט פנימי. אם אני לא מזהה את זה, זה לא מעניין. אני מוצא את עצמי מנסה להגדיר סוג של מבט שהוא מראש חטטני, חוקר. החקירה הזאת היא מה שאני רוצה שיהיה משוחזר בצילום. בלעדיה זה לא שווה, כי אין שחזור של מבט.

שלם: יש תחושה שמה שנראה במבט ראשון סתמי, מסתיר תחתיו משהו, כך שהבנלי מתגלה כרגע נדיר. זה מחזק עוד יותר את ההרגשה שלתצלומים יש מעין קוד פנימי, שמבקש להיות מפוענח.

יערי: אני באמת מנסה לנסח קוד פנימי, סמוי, שיתפקד בכל העבודות, מבלי לייצר פיענוח נרטיבי. הבנליות, השיממון ואזורי הביניים נטענים במשמעות מתוך איזו מציאות נפרדת, פנימית, שקיימת בזמן של הצילום. כך שהזמן של הצילום והנוכחות שלי במקום מטעינים את התצלומים במשמעות. הם מטעינים אפילו יותר מההתרחשות עצמה, מהאקשן או מהמקום. כשזה קורה זה חלק מהמבט. כך שמצב מנטלי הוא זה שמכתיב את האופי שעל פיו יצטלם המקום, את מבנה הפריים וגבולותיו. במעבר מההתרחשות למסגרת, לפריים, ההגדרה של הפוקוס פתאום מקבלת משמעות כחלק ממציאות ונקשרת בהטענת המצב המנטלי, אבל לאחר הצילום, בשלב התמונה, ההגדרה של הפוקוס הופכת למציאות חיצונית, היא מוטמעת.

שלם: אם כך, ההמתנה אינה לכך שיקרה פתאום משהו במקום, אלא היא השהיה שדורש המצב המנטלי.

יערי: כן.

שלם: אולי משום כך קשה כל כך להצביע על נושא. קיים מתח, ציפייה דרוכה למשהו שיתרחש, שישתנה, רק שלא ברור אם טוב או רע. תחושה של התפעלות בצד איום. לא ברור אם זה מצב שבו אנחנו רואים בצילום יותר משהעין מסוגלת לקלוט, "שזה בראש
שלנו". הדוגמה הבולטת לכך היא תצלום שבו אם ובת עומדות מול נוף מטושטש בגבן למצלמה, הנוף זז ואילו הן קפואות. והחידה היא, האם כף היד שמניחה האם על פניה מסמנת בהלה, תימהון או התלהבות.

יערי: התצלומים צולמו מתוך התפעלות ולעיתים גם פליאה, שאינן נובעות מתחושה של "מה יפים הדברים", אלא מהאופן שבו הם מסוגלים להתחבר יחדיו. האיום קשור להטענה של האופן שבו אני רואה את הדברים. בשבת, בגבעת האירוסים, צילמתי קבוצת אנשים שנראית כאילו היא חלק מלוויה. בתצלומים יש יותר דברים שהם לא מאשר שהם כן, יש איזו דרמה במצב צבירה, במצב ביניים, שקיימת בהטענה שבהתבוננות ופחות בצילום עצמו. משמח אותי כאשר במבט ראשון נשאלת השאלה, למה בכלל צריך להסתכל על התצלומים. מבחינתי, זה כמעט לחנך להסתכל על צילום באופן מסוים. אני מחפש טקסט שמותיר שאלות פתוחות, מלא סתירות, כזה שחושף רבדים רחבים הרבה יותר מהצילום עצמו.

שלם: בוא נחזור לרגע ההתפעלות, כפי שבא לידי ביטוי בדיפטיכון של המכוניות.

יערי: בתצלומי המכוניות, לכל מכונית יש נוכחות דרמטית. הדרמה לא נוצרת בפונקציונליות. כשעמדה שם מכונית אדומה לא צילמתי. ההתפעלות היא מהאופן
שבו הגופים הללו מתפקדים עצמאית בחיבור מסוים, (זה נוגע לי ללב) כך שדווקא על רקע הפונקציונליות או הטכנולוגיה שהמכונית מציעה, בולט הפוטנציאל הרגשי.

צילום רטוב

שלם: בתערוכה הקודמת במוזיאון הרצליה הוצגו תצלומים שצולמו כמעט כולם בקיץ. הפעם מדובר בצילומי חורף, האם יש לכך משמעות מיוחדת?

יערי: אלו הן עבודות חורף, עבודות רטובות שצולמו בגשם. חשוב היה לי מצב הרוויה של התמונות, שיהיו ספוגות וכבדות. התצלום של הבית הוא התצלום הקיצי היחיד בתערוכה, הצבעוניות שלו אחרת והוא הרבה יותר קונטרסטי בשל תנאי התאורה הקיציים.

שלם: כל מקום בתצלומים נראה מוכר ומעורר זיכרון, הוא מעורר מאמץ לזהות אותו. המשפט "הייתי כאן, זה..." מהדהד שוב ושוב, ומתצלום לתצלום גדלה המבוכה, כאשר לא ניתן לזהות את המקום במדויק, על אף שהנוף מוכר כל כך. מהי החשיבות של הפער הזה עבורך?

יערי: היה לי מאוד חשוב שהמקום לא יהיה מזוהה לגמרי, שייווצר תעתוע. אני לא מצלם נוף אלא סביבה, הנוף כנוף לא מעניין אותי, הנוף הוא בסך הכל מצע שעליו הכל מתחבר.
המקום צריך לעבור מעין מבחן, כדי שלא תהיה לו משמעות תרבותית בולטת. המקומות הללו הולכים ונעלמים - אני מתכוון למקומות שהם לא אתרי זיכרון, אנדרטאות, מקומות קדושים ואתרי תיירות מובהקים, מקומות שיש להם סתמיות, שהם חפים מפתוס.
יש כאן אולי תיעוד בזיקה למקום, שאינו עומד בניגוד למושגים כמו התערבות, בימוי או טיפול בנוף. חלק מאותה התפעלות או זיקה למקום קשור למשמעות של הצילום הישיר, שהתפתח כצילום המאפשר אופן קריאה חדש של דימוי מורכב, זוהי קריאה מושגית. הקוד הפנימי שעליו דיברנו קודם, מופיע כאן כשלב בתוך ההקשר צילום, סביבה, מקום.

שלם: מהן ההשפעות עליך, לאילו מסורות צילום אתה מרגיש קרוב?

יערי: המחויבות שלי לצילום הישיר וליכולת התיאורית שלו הושפעה לאו דווקא ממסורות צילום ארצישראלי, אלא מחיבור בין צילום סביבה אמריקני וצילום אירופי בעל אוריינטציה מושגית. לדעתי, הקשר שלי למקום אינו בסוג הצילום אלא בנושא.
ההגדלה, היכולת התיאורית, הפורמט הגדול, הצבע והפרטים נובעים ממסורת צילום, שאינה מקומית. מבחינתי, יציאה החוצה עם מצלמת 5x4 לא כל כך שייכת למערך ההקשרים של צילום ישראלי כפי שהשפיע עלי, אבל המחויבות וההכרה בהתפתחות הצילום ככלי מחקר תרבותי מקורה לדעתי במהלך שמובילה המחלקה לצילום בבצלאל.

שלם: מהי עבורך המשמעות של הצילום ביחס לדימוי של המקום?

יערי: אני מרגיש שהצילום היום יכול להתנתק מהצורך שלו לתקשר עם האמנות רק דרך מסורות ותולדות האמנות. הצילום יכול כעת לחזור למגרש הביתי שלו ולהיות צילום של מבט, רק שהפעם זה פחות נאיבי ועם הרבה יותר כוח. לפני שש או שבע שנים היה קושי לקרוא את הצילום הזה בארץ, הוא היה מעמיד במבוכה רבים. נדמה לי שבמובן מסוים, זה גם המצב כיום, אלא שיש תחושה שכולם מרגישים צורך להדביק את הפערים. המורכבות של הצילום מאפשרת לו להתעסק בדברים שמשתייכים אליו ישירות, כמו תרבות, סביבה ומקום. יש בארץ צילום שעושה אמנות כגוף אוטונומי, שמכיר באפקטיביות וברלוונטיות האדירה שלו.





























6


סטודיו - גליון 118

שבא סלהוב שמים בשר ודם

על התערוכה Heaven בקונסטהאלה דיסלדורף וגלריה טייט ליברפול. >>>

שבא סלהוב זה שבלתי ניתן לכבול אותו

שבא סלהוב בעקבות מאמרו של הפילוסוף הצרפתי ז''אן-לוק נאנסי "הדימוי-הנבדל". >>>

סיגל אשד האישה מאחור

על עבודת הווידיאו של אבי מוגרבי מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות. >>>

צבי אפרת גודל

תוכניות גדולות מעסיקות את התנועה הציונית מראשיתה. מחשבות על גודל זרות לה. >>>

אבי מוגרבי מאחור 1

מתוך עבודת הווידיאו של אבי מוגרבי במוזיאון הרצליה "מאחור" 32 דקות. >>>

אבי מוגרבי מאחור 2

מתוך עבודת הווידיאו של אבי מוגרבי במוזיאון הרצליה, "מאחור" 32 דקות. >>>

שרון יערי שרון יערי ללא כותרת 1

הדפס צבע מתוך תערוכתו של שרון יערי בגלריה זומר לאמנות עכשווית. >>>

שרון יערי שרון יערי ללא כותרת 2

הדפס צבע מתוך תערוכתו של שרון יערי בגלריה זומר לאמנות עכשווית. >>>

שרון יערי שרון יערי ללא כותרת 3

הדפס צבע מתוך תערוכתו של שרון יערי בגלריה זומר לאמנות עכשווית. >>>

גיל שחר גיל שחר ללא כותרת 1

מתוך התערוכה Heaven שאצרה דורית לויטה בקונסטהלה של דיסלדורף. >>>

גיל שחר גיל שחר ללא כותרת 2

מתוך התערוכה Heaven שאצרה דורית לויטה בקונסטהלה של דיסלדורף. >>>

איי. אם. פיי. הצעה לתכנון שכונת נורדיה

איי.אמ.פיי, הצעה לתכנון שכונת נורדיה, תל אביב 1960, יזם משה מאיר. מתוך תערוכת " הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1973-1948 ביתן הלנה רובינשטיין מוזיאון ת"א. >>>

יצחק פרלשטיין וגדעון זיו מגדל שלום בבנייה

יצחק פרלשטיין, גדעון זיו, מגדל שלום בבנייה 1959-66 ת"א. מתוך תערוכת " הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1973-1948 ביתן הלנה רובינשטיין מוזיאון ת"א. >>>

 

העולם נברא בצהריים

אפרת שלם משוחחת עם רועי קופר בעקבות התערוכה "תפוחי זהב" במוזיאון הרצליה. >>>

בעל חנק את אשתו בשקית ניילון

אפרת שלם מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

והשטן היה מלאך

שיחה עם קרן רוסו בעקבות סרטה - התלקחות אנושית ספונטנית. >>>

בבניין שהוצת נשרפו ארבע נשים

אפרת שלם מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

צעיר ירה בחברתו בזמן שישנה והתאבד

אפרת שלם מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

בחורשה זו נמצאה גופתו של בן 18

אפרת שלם מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

 

גלריה דביר יצחק ליבנה - Emerald City

תערוכתו של יצחק ליבנה בגלריה דביר, Emerald City >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 121

בגליון 121 של סטודיו: השנה ה-33 אמנים נגד היד החזקה, אפרת שוילי - הקבינט הפלסטיני, שיחה עם יצחק ליבנה, ג'ונתן קררי - הצופה המודרני. פברואר-מרץ 2001 >>>

מיכל נאמן מי מפחד מכחול

מיקי קרצמן גופה 2

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית