בית

בבל , , 17/9/2019

                           

 

צבי אלחייני סופרלנד

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 121




צלולה, צוננת, זחוחה מתמיד, לא-שבעה-פרסום - מסכמת האדריכלות ההולנדית עשור פורה בשני ספרים זהים כמעט: לשניהם יומרת פריסה, סיכום והסקת מסקנות; שניהם מתחקים אחר הרקע החברתי-כלכלי וההקשר ההיסטורי, שהעמיד את תרבות העיצוב הביתי, הבנייני, העירוני והנופי במרכז הזירה הבינלאומית בעשור האחרון; שניהם מתאמצים לנמק, כיצד קרה שהולנד היא המקום המעניין ביותר של החשיבה והעשייה האדריכלית במפנה המאות; בשניהם שולט העיצוב הגרפי ההולנדי ה"עכשווי-של-שנות-ה50-" המקיים יחסים אינטימיים עם האדריכלות שהוא מציג; שניהם מתעכבים על תרומתם המכרעת של מוסדות התרבות ושל מנגנון הסבסוד הממשלתי לפריחת האובייקט והדימוי ההולנדי; שניהם נכתבו באותם חודשים ונתמכו על ידי אותה הקרן; לשניהם מימדים דומים; בשניהם כמעט אותם תצלומים (של הצלם כריסיטיאן ריכטרס).
הספרים מציגים, פחות או יותר, אותם הפרויקטים, אבל "סופרדאצ'" של בארט לוטסמה (Lootsema) הולך על בטוח, מסכם את הידוע ואוסף פרויקטים מעשר השנים האחרונות של תריסר מבין "המשרדים החדשים", שהתפרסמו בכל כתב-עת/אנתולוגיה/תערוכה בשנים האלה. "הנוף המלאכותי" של האנס איבלינגס (Ibelings) הוא המעניין, החתרני והמושגי מהשניים. איבלינגס מציע סיכום לקסיקלי-תיאורטי של האדריכלות בהולנד בחמש השנים האחרונות - תור הזהב של "המודרניות השנייה של הולנד" - ומציג בסדר אלפביתי עבודות של כ60- (!) משרדים, חלקם אלמונים (עדיין). לא כל העבודות הושלמו, אבל כמעט כולן בשלב זה או אחר של בנייה. רבות מהן, גם כאלה שכבר בנויות, מיוצגות בדימויים דיגיטליים מופרזים.
איבלינגס, מהתאורטיקנים הבולטים של האדריכלות ההולנדית שלאחר המלחמה, הוא היום מבקר האדריכלות של אחד היומונים ההולנדיים החשובים. בעבר היה חוקר ואוצר במכון ההולנדי לאדריכלות ברוטרדם (NAi) - המרכזי מבין המוסדות האחראים לתיעוד, למחקר, לתצוגה ולהפצה של העשייה האדריכלית בהולנד. "הפונקציה של הצורה", התערוכה האחרונה שאצר איבלינגס לפני שנה ב- NAi, היתה סיכום מונוגרפי ראשון של עבודתם המשותפת של יו ון דן ברוק (Van Den Broek) ויאקוב באקמה (Bakema), מהפעילים והמשפיעים באדריכלות ובתיאוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה בהולנד ומחוצה לה, גם בישראל. "שנות ה50- וה60- המודרניות", תערוכה שאצר איבלינגס ב- 1996, עסקה בניב ההולנדי-האוניברסלי של המודרניזם המאוחר וב"פרויקט ההולנדי" של שיקום הריסות המלחמה ובנייתה של מדינה מחודשת לחברה החדשה.
בהיסטוריה הקאנונית של אדריכלות המאה ה20- אפשר להבחין שמדי כ30- שנה מושכת הולנד התעניינות בינלאומית ומתמקמת בחזית הדיון האקדמי והמקצועי: בשנות ה20-, "השנים ההרואיות של האדריכלות המודרנית", לצד גרמניה ושוויץ, היתה הולנד חלק מה"אובייקטיביות החדשה" (דה-סטיל, ריטוולד, ון דוסבורג, אוד); בשנות ה50- וה60- שימש מודל השיקום של הערים ההולנדיות פרוטוטיפ אדריכלי ל"חברה חדשה". דור צעיר של אדריכלים (בראשם ההולנדים באקמה ואלדו ון אייק ( (Van Eyck והאנגלים פטר ואליסון סמית'סון (Smithson מ- TEAM 10) מורד במודרניזם הישן ומנסח בכנסי CIAM האחרונים (1956, 1959) את האדריכלות והאורבניזם ההומניסטיים, הקלאסטריים והרב-שכבתיים של החברה הפתוחה; באמצע שנות ה80- התחיל רם קולהאס (Koolhaas (את צעדי הענק הראשונים במסע הכיבוש שלו לקראת השתלטות רבתי על הדיון האדריכלי של סוף המילניום. ההולנדיות החדשה שבספרים של איבלינגס ולוטסמה היא זו של דור האדריכלים הפועלים במקביל לקולהאס ואחריו, רבים מהם תלמידיו או יוצאי משרדו.
הרעיונות של קולהאס ותלמידיו פירנסו אנשי אקדמיה, אוצרים ועורכי מגזינים, שהחלו לייצר ולשווק את "רוח הזמן". אדריכלים כמו וויל ארטס Arets, בן ון ברקל Van Berekel ומעט מאוחר יותר 8WEST, MVRDV, נויטלינגז-רידייק NEUTELINGS-RIEDIJK ו-NOX, החלו לייצר תוכניות חדשניות בזו אחר זו. אבל לא מדובר רק בפרץ פתאומי של יצירתיות. בזכות התגייסות נמרצת של המדינה זכה הכשרון הקולקטיבי בעשור האחרון להזדמנויות גדולות של מחקר, פיתוח ואף יישום בפועל. רבים מ"האדריכלים החדשים" בנו את בנייניהם הראשונים והם עדיין אינם בני 30, חלקם עדיין סטודנטים. אופן הפעולה של קולהאס השתרש כנורמה: הרצאות פרובוקטיביות, עמדות מפתח בבתי הספר המובילים לאדריכלות, פרסומים, תערוכות ותנועה גלובלית מתמדת בין מדינות ויבשות.

מודרניות שנייה

מדוע הולנד אדריכלית יותר ממדינות אחרות? כיוון שהיא יותר בנויה. עם צפיפות אוכלוסין גבוהה משל יפן, עברה הולנד תהליכי צמיחה אדירים במחצית השנייה של המאה ה20-. יותר מ- 75 אחוז משטחיה הבנויים - דיור, בנייני ציבור ותשתיות - נבנו אחרי 1945, לאחר המלחמה, תקופה של רפורמה חברתית, רה-קונסטרוקציה סביבתית ותוכניות גדולות. עבור העולם המערבי שימשה הולנד מודל-על של מדינת רווחה. אבל כבר במהלך שנות ה60- דעכה ההתלהבות משינוי חברתי סוחף והחלה האטה, שהגיעה לשיאה במשבר הנפט העולמי של 1973. ההתמקדות בפרויקטים הגדולים בפרברים הביאו להזנחת מרכזי הערים הישנות, והשיח המקצועי הפוסט-מודרני על "רוח המקום" השתלב בסיסמאות של "התחדשות עירונית", "שיתוף הציבור", במחאת הירוקים נגד השחתת אזורים פתוחים ובניסיונות לחזור למודלים היסטוריים.
איבלינגס ולוטסמה מבחינים שניהם בין "מודרניות ראשונה", זו המתפרצת מיד לאחר המלחמה ודועכת לקראת סוף שנות ה70-, לבין "מודרניות שנייה", זו שמופיעה בהולנד החל מראשית שנות ה90- ועדיין צוברת תאוצה. ה"מודרניות השנייה", כהגדרתם של איבלינגס ולוטסמה, היא תוצר של התפתחויות כלכליות ופוליטיות גלובליות, של פריחת רשתות המדיה הבינלאומיות, של צורות דמוקרטיות חדשות, של מעורבות פוליטית ושל מודעות גוברת לבעיית הצפיפות. אם המודרניות הראשונה היא עדיין תוצר לוואי (אוטופי או ביקורתי) של המהפכה התעשייתית, השנייה היא תוצר ישיר (פוסט-אוטופי ועדיין-לא-ביקורתי) של מהפכת המידע, ההדמיה והרשת. אם המודרניות הראשונה היתה אוניברסלית ועסקה ביצירה של זהות והזדהות עם ערכים כלליים תוך השטחה של ערכים מקומיים, המודרניות השנייה היא גלובלית, כלומר נקשרת במערכות הכלליות ומתקשרת באמצעותן על סמך עיסוקה המחודש בתנאים ובערכים הייחודים לה. הולנד היום מעניינת את העולם ומשפיעה עליו אך ורק משום שהיא מצליחה למחזר באופן ביקורתי את האיכויות ההולנדיות ה"מסורתיות" של "ריאליזם", "פוריזם" ו"זאכלישקייט".
ב- 1994 הופסקו הסובסידיות לדיור הציבורי בהולנד וחברות הדיור הממשלתיות עברו ליזמות נדל"ן פרטית. עד 2005 ייבנו בהולנד בין 800,000 למיליון בתים חדשים. הדרישה לבתים צמודי קרקע עם גינה תחייב שטחים נרחבים בהרבה מאלה שהוקצו בשיטה הממשלתית הישנה, שיזמה בניית רבי קומות למגורים. מחיר הקרקעות ועבודות התשתית עולה כבר כעת בתלילות, אבל בו בזמן גוברת ההתעוררות הציבורית בעד שמירת השטחים הפתוחים. התוצאה היא בנייה קומפקטית עם שטחי ציבור מינימליים. התחזיות הללו, בנוסף לתוכניות הקיימות לערים ולפרברים חדשים באזורים הירוקים שבין הערים הגדולות ולשינויים הגלובליים המפחיתים את משקלה הכלכלי של החקלאות ההולנדית - מאיימים לשנות את פניו של הנוף ההולנדי.

נוף הוא תרבות

בשנות ה90- החלו השאלות הנופיות והסביבתיות הכלל-הולנדיות להעסיק גם אדריכלים ומתכננים פרטיים. דוגמה מתוקשרת לכך היתה עבודתו של אדריאן חאושה Geuz, מייסד קבוצת אדריכלי הנוף 8WEST, שפיזר ב- 1995 800,000 בתי עץ קטנים ברחבת הכניסה של ה- NAi. שנה לאחר מכן, בביינאלה בוונציה, המחישה עבודה זו באופן אפקטיבי את הסוגיה הבוערת, שתעסיק את הולנד בשנים הקרובות. מנקודת מבט של תכנון אורבני, הצביע המודל על חוסר הרלוונטיות של ארגון כזה או אחר של בתים או שכונות. הנוף ההולנדי החדש הוא אנונימי, אינסופי וחסר גבולות. דווקא הנסיבות הללו אתגרו אדריכלים, צעירים בעיקר, שניצלו את האווירה האדריכלית המשתנה של תחילת שנות ה90- ליצור תוכניות פרובוקטיביות ומהפכניות.
איבלינגס ולוטסמה מייחסים חשיבות עליונה לכלכלת משק המים והתכנון האורבני והאגררי שבין שתי מלחמות העולם ולאחר 1945. איבלינגס מנסח את התודעה הקולקטיבית של הסביבה "המלאכותית", תודעה המושרשת במאבק ההרואי התמידי שמנהלת הולנד במים, המנחה כל מתכנן הולנדי. ההיסטוריה המודרנית של הולנד - שחלק גדול משטחה מתחת לגובה פני הים - היא סיפור המאבק בהצפות באמצעיים מלאכותיים של ייבוש חלקי ארץ שלמים (פולדרים, Polders). הקמתם של אלה השפיעה יותר מכל התערבות מלאכותית אחרת על מראה הנוף, על חלוקת שימושי הקרקע, על התכנון האורבני ועל מראה הבניינים. הנוף ההולנדי החדש מעוצב, על פי איבלינגס, על ידי שלושה גורמים עיקריים: ייבוש הפולדרים, שהחל בין שתי מלחמות העולם בזכות שיפורים טכנולוגיים שאפשרו את "כיבוש המים"; תוכניות הפיתוח והדיור ההמוניות שלאחר 1945, שענו על המחסור החמור בדיור מסובסד בעקבות ההרס והבייבי-בום שלאחר המלחמה; והצמיחה בניידות האישית, שחרשה את הנוף בפרויקטים גדולים של תחבורה, אוטוסטרדות ורשתות של מסילות. איבלינגס מדגיש כי גם חלקיה הטבעיים ביותר של הולנד תוכננו ועוצבו, "הוחזרו לטבע" ותורבתו שוב כחלק מתוכנית שימור כללית.
מתוך ההיסטוריה הלא רחוקה הזו, שימשה הולנד בית גידול לדור חדש של מעצבים, שבתודעתם אין דבר שאינו בר ביצוע, ובעיקר - אין הבדל בין טבע לבין תרבות. כמה פרויקטים עכשוויים מייצגים של בני הדור הזה מוצגים בפרק הנושא של "הנוף המלאכותי". הנוף הצבור של קבוצת MVRDV בביתן ההולנדי בתערוכת "אקספו2000" בהאנובר מוצג כאמבלמה של המלאכותיות הנופית ההולנדית. ה"טבע" ההולנדי בהאנובר אינו נוף דקורטיבי טפל אלא מרכיב הכרחי בקונסטרוקציה; טבע שהוא מעל לכל חומר גלם לשינוי, לעיבוד ולמניפולציה תמידיים. דוגמה קודמת בעבודתם של MVRDV היא דימוי ה"אחו", שהרכיבו על גג בניין תחנת השידור VPRO בהילברסום (1993-97). "טבע חדש" הספר של הקבוצה שיראה אור בקרוב, ירחיב את העיסוק הקודם שלהם בדיאגרמות של ציפוף ושל "איכויות ירוקות" ורטיקליות בתוך הערים (ר' "סטודיו" 111). בכל מקרה, "טבעיות" ו"מלאכותיות" אינן נתפסות עוד כניגודים, ואדום-ירוק במפות התכנון כבר אינם ייצוג של בנוי-פתוח. הטשטוש בין הדיסציפלינות של אדריכלות, אורבניזם ואדריכלות-נוף מתקבל כמובן מאליו. (בגנים של קבוצת אדריכלי הנוף WEST8, למשל, יש יותר אספלט ממדשאות). נוף בהולנד הוא מעל הכל תרבות, וככזה הוא נתון לביקורת, לפרשנות ולספקולציות של יוצרים מדיסציפלינות שונות. זו ההזדמנות להיזכר שכבר בתערוכת "אקספו58" בבריסל, לצד מדינות שעסקו בקלישאות קידמה של חלל ואטום (בלגיה, ארצות-הברית) או בתעמולה מכשירנית של "כיבוש השממה" (ישראל), העמידה הפרגמטיות ההולנדית סוללת אדמה מלאכותית ועליה תיש חי, שניזון מהעשב שצימחה במשך חודשי התצוגה.

הסלון ההולנדי

טשטוש ומיסוך של מושגי תכנון "מסורתיים" היה גם הנושא של הביתן ההולנדי בביינאלה האחרונה לאדריכלות בוונציה (מרץ-נובמבר 2000 - ר' "סטודיו" 116), שעסקה בגלובליזציה, ברב-תרבותיות ובטרנספורמציות האורבניות של סוף המילניום. תחת התקבולת ההפוכה "עיר פרטית - בית ציבורי", הפכה קבוצת האמנים-אדריכלים NL Architects (שעבודותיהם מוצגות אצל איבלינגס ולוטסמה) את הביתן לסלון ביתי אבל ציבורי, בנוי אבל "טבעי", חמים אבל מנוכר - שעימת את אורחיו עם השפעת הפיתוח הטכנולוגי, הכלכלי והחברתי על החיים העירוניים הגלובליים בסוף האלף. "הסלון ההולנדי" שימש דוגמה קיצונית לחיבור בין הציבורי לבין הפרטי ולהשפעה של הפרטת הציבורי על האדריכלות והאורבניזם - וההפך (נושא שנידון בשנה שעברה גם בתערוכה "הבית הלא-פרטי" במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק).
האדריכלות הפסבדו-מוסדית של הסלון שהוצג בביינאלה מנוכרת כבר במבואה: גלאי ביטחון, הנחיות קוליות מוקלטות, תאים להשארת חפצים אישיים, מסך טקסט-רץ דיגיטלי. מיטת מסאז'ים במרכז המבואה מתפקדת כספסל לחליצת הנעליים - תנאי ראשון לכניסה ל"סלון". בין המבואה לסלון מפריד חיץ של מיכלי מים מינרליים למתקני השתייה הממוקמים במבואה ומולם שלושה מתקנים אוטומטיים למכירת ג'אנק פוד - כולם מתוחזקים ועמוסי סחורה. שלוש מדרגות עולות אל רצפת הסלון המוגבהת, המכוסה כולה שטיח קטיפה כחול. הסלון עצמו תוכנן כחלל גדול עם חלוקה טופוגרפית לאזורים: מישור מנוחה (על מיטות הולנדיה מתכווננות השקועות ברצפה המוגבהת, מנורות לילה ומסכים אישיים לצפייה במונולוגים מוקלטים של "אנשי העיר"); אזור קריאה ליד אח-ספרייה; בר מוגבה ו"גבעה" המכסה על שלוש עמדות אינטרנט אינטימיות לכאורה, שכל הפעילות בהן מוקרנת לסירוגין על הקיר. "כיבוש המים" ההולנדי לא פעל בוונציה, ועל אף העניין הרב שעורר, נסגר הביתן כחודש לפני נעילת הביינאלה, בגלל הצפה ובעיות אינסטלציה.
הטשטוש הבין-תחומי באדריכלות ההולנדית של שנות ה90- מתמצה גם בסדרת הכותרות, שבחר איבלינגס לפרויקטים המוצגים בספרו. כל פרויקט מוצג בעמוד-שניים, כותרת ותיאור מילולי קצרצר. מושגים יומיומיים, היסטוריים, גיאולוגיים, מוטוריים, פוליטיים, בדיוניים, טכנולוגיים, תרבותיים, חומריים, מוזיקליים, כרונולוגיים וכמעט לא אדריכליים - דוחסים למילת מפתח אחת את התפיסה, הדימוי וה"תיאוריה" של כל פרויקט:
גז / אספלט / שטיח / קולוניזציה / חתך / סופרבלוק / דיסקו /
יער / לוויתן / רשת / פופקורן / פלדה / חיי רחוב / קווים / חופש /
סקס / איירפורט סיטי / מקלט / קונסנזוס / וולטאז' / כל-מקום /
אנסמבל / פיפ-שואו / מעגן / פארק / פילטר / שטיח-אבן / לא-כמו-בית-ספר / מגע משי / סנדוויץ' / חלוקה-מחדש של קרקע / ניהול מים / בית צף / ספינת אוויר / גולם / מעצור דלת / תחיית שנות ה80- /
מסדרון / מערב פרוע / אוטרקיה / גרפיטי / חופשה / ביצה /
פינה / גריד / פריפריה קומפקטית / נוף משרדי / קניון (במשמעותו הגיאולוגית ולא הצרכנית) / פאטיו / (מצד) באסטיון / תנועה / מכונה /
מערבולת / הכפלה / האיש של מישלן / שריר / מוטאנט / אנרגיה /
מילוי / אנרכיה / מיקס / טירה / וואקום / קצוות פתוחים / גל / מחזור / דיונה / רוח / בימה / עונות / קטלוג / קמפוס.

אידיאולוגיה של זולות

איבלינגס ולוטסמה מצביעים גם על ה"עושר הצנוע" האופייני להולנד בתחומים כמו עיצוב ואופנה, שאותו מכתיבות, לטענתם, עד היום, תפיסות קלוויניסטיות (ההולנדים מוציאים הכי מעט כסף באירופה על ביגוד). בפרק "הנוף ההדוניסטי" מתאר איבלינגס את התנערותה של האדריכלות ההולנדית העכשווית מהמשימות האידיאולוגיות-חברתיות של העשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה ואת המעבר לעיסוק באדריכלות של הנאה, פנאי, בידור, כסף, צרכנות, חושניות, גירוי, סקס ועונג. הדוגמאות נעות מאתרים ציבוריים של שעשועים, ספורט וקניות ועד להדוניזם פרטי כמו זה שבווילות שתכננו קולהאס או ון-ברקל+בוס בשנים האחרונות. בעליהן - כמו בורגני תור הזהב של המאה ה- 16, שבנו את אחוזותיהם באזורים כפריים ובערים גרו בדירות טיפוסיות צנועות - שומרים על אנונימיות ולא חושפים את שמם בפרסומי הפרויקטים.
ועדיין, התקציבים של מבני הציבור החדשים בהולנד זעומים לעומת המקובל במדינות השכנות ואינם מאפשרים אדריכלות ראוותנית. הקלוויניזם הזה מסביר אולי גם את "האידיאולוגיה של הזולות", שקידם קולהאס עד לאחרונה. רק לפני שנתיים הבחין קולהאס בראיון ל- ""ARCHIS בין שני סוגים של מינימליזם, זה של כלכותה וזה של שוויץ. "אני מרגיש יותר קרוב לזה של כלכותה. זה לא אומר שאנחנו עושים רק דברים זולים, אבל האתגר לענות על כמה שיותר פרוגרמות במינימום כסף - הוא מרתק. הבניין בליל (ר' "סטודיו" 63, צ.א.) נעשה בתקציבים של כלכותה ודווקא בגלל האיפוק שלו וחוסר הפתיינות המנקרת שלו הוא פרויקט מעניין. ההתעלמות הנוכחית של האדריכלות מבעיות הזמן גורמת לה לאבד את תוקפה. היא מתמקדת באובייקט, מקדשת אותו, עושה לו עודף-הערכה טרגי". קולהאס היה עקבי ובהיר למדי בביקורתו כלפי האדריכלות המתמסרת לאסתטיקה החושנית של הפרט. אולם לאחרונה הוא מבצע מהלכים מפותלים יותר הניתנים לקריאה כפולה: אחרי שחקר את "תרבות הצריכה" של סוף המילניום עם הסטודנטים שלו בהרווארד (הפרסום המסכם "שופינג" (Shopping מתעכב כבר יותר משנה בגלל חילוקי דעות קונספטואליים עם המעצב הגרפי ברוס מאו (MAU), חובר קולהאס, לפחות לכאורה, למנגנוני הפיתוי: היום הוא, בין השאר, אדריכל החצר של מעצמת האופנה של מיואצ'יה פראדה ומתכנן עבורה, בהשראת המסקנות של המחקר שופינג, כמה חנויות-מיצג ואת מגדל מטה החברה בסן-פרנסיסקו.
בניגוד לאיבלינגס, לוטסמה טוען כי די במבט שטחי על האדריכלות, האמנות והעיצוב בהולנד בשנות ה90- בהשוואה למוקדי תרבות אחרים כדי לזהות בה תוצר יותר קונספטואלי, בסיסי, מופחת, מינימליסטי, יבש. מכאן השם "דרוך" (יבש) של קבוצת המעצבים ההולנדים (שהוצגה בשנה שעברה במוזיאון ישראל). דרוך דיזיין (Droog Design)חוקרת אובייקטים של המצאי היומיומי ומייצרת מחדש מוצר סטנדרטי, חצי-עשוי, לא מחופש ולא מעוצב ברוח האתוס של הקלוויניזם ההולנדי. גם אטלייה ון-ליסהוט Atleier Van Lieshout]), קבוצת אמנים-אדריכלים, שמוצגת אצל איבלינגס ולוטסמה, שהחלה את דרכה בשנות ה90- בפרודיה על נושאים של עיצוב ואדריכלות, פיתחה איכויות ייחודיות של חלל אוטונומי נייד וחוזרת היום לעיסוק בתפיסה הבסיסית של האדריכלות כמחסה וכמקלט מפני סכנות חיצוניות. דרוך וון-ליסהוט הן המפתח להבנת האסתטיקה האניגמטית של האדריכלות ההולנדית. אביזרים מהקולקציות של שתי הקבוצות מרהטים הרבה פרויקטים המוצגים בשני הספרים. ון-ליסהוט הם משתפי פעולה קבועים עם המשרד של קולהאס.

אדריכלות "פגע וברח"

היובש החסכני עורר גם ביקורות קשות על האדריכלות החדשה. בפרק "עימותים" סוקר איבלינגס פרשיות הנוגעות לתפקוד לקוי של כמה מהפרויקטים המתוקשרים בהולנד (מהדיון התיאורטי, שמעורר שיח עכשווי תוסס בהולנד ומחוץ לה - איבלינגס ולוטסמה מתעלמים). הקונסטהאלה של קולהאס ברוטרדם (1992), למשל, הואשם ב"התחפרות מבוישת, במראה מחסני, בהעדר כניסה ברורה ובפרטי בניין מתפוררים" (תגובת קולהאס: "אם אין כסף - אין פרטים"); גשר ארסמוס (1995) ברוטרדם בתכנון ון-ברקל+בוס הותקף מיד עם פתיחתו בעיקר בשל התרעות הנדסיות על סדרת תקלות חישוב בגשר, רעידות מוגזמות, מתיחות לא מדויקת, סדקים ואסונות אפשריים. ון ברקל+בוס ניסו להטיל את האשמה על המהנדסים, אבל אז נשמעו האשמות על העיצוב האדריכלי של הגשר. ון-ברקל הואשם בפלגיאט זול של הגשרים של סנטיגו קלאטראווה ((Calatrava, שאצלו עבד לפני שפתח משרד עצמאי עם קרולין בוס. השניים פרסמו הבהרה באחד העיתונים היומיים וחשפו את מקורות ההשראה שהנחו אותם בעיצוב הגשר. הפרשה הזו לא הפריעה להם לתכנן את דה קולק (De Kolk (1996), קניון עירוני בלב אמסטרדם, פרויקט שלווה מראשיתו בהתמוטטויות, פשיטות רגל, עיכובים בלוחות הזמנים ולבסוף התברר גם ככישלון יזמי, מסחרי ואורבני. תוכניות רבות נרקמו על שינוי הייעוד של הפיל הלבן, אבל הרשתות שנפרשו על הבניין - לאחר ש"פרי-קאסטים" מבטון החלו לנשור מחזיתותיו על עוברי אורח - זירזו הליכים דמוקרטיים: משאל שקיים יומון באמסטרדם ב- 1998 קבע כי הבניין ייהרס.
את אחד הוויכוחים הציבוריים האחרונים יזמו עובדי וילה VPRO של MVRDV. הבניין, מטה המשרדים והפעילות של רשת השידור ההולנדית, תוכנן על פי עקרונות של "נוף משרדי" פתוח, גמיש ומקופל. העובדים כינסו כבר יותר מסימפוזיון אחד על התפקוד הבעייתי של הקונספט, מה שלא מפריע לקבוצות של תיירי אדריכלות מתפעלים לפקוד אותו מדי יום. אחד העיתונאים בהולנד הגדיר את אדריכלות ה"פגע וברח" ההולנדית בעשרת הדיברות של האדריכלים החדשים: "חשוב, תכנן, עצב, שכנע את הקליינט, בנה מהר, צלם, פרסם, עשה רווח, ברח (...) האדריכלים האלה חושבים רק על עצמם".

כותבים את הנוף

בפתח הספרון "סופר-מודרניזם: אדריכלות בעידן הגלובליזציה" (1998) (המונח "סופר-מודרניזם" שאול מספרו של האנתרופולוג הצרפתי מארק אוז'ה ( (Auge"לא-מקומות: מבוא לאנתרופולוגיה של סופר-מודרניות", על מצבו של האדם בשנות ה90-), קבע איבלינגס את מותו הסופי של הפוסט-מודרניזם באדריכלות, פתח דיון מחודש במודרניזם המאוחר שלאחר מלחמת העולם השנייה והגדיר את המרחב האדריכלי והאורבני של עידן הגלובליזציה - גרסת סוף המאה ל"בינלאומיות" של שנות ה50- וה60- - כסופר-מודרני: שטחי, נייטרלי, "אובייקטיבי", אנטי-קונטקסטואלי, חוצה גבולות, בהיר שפה, משוכלל טכנולוגית, ניאו-מינימליסטי. ברוח הטענה כי נופה המלאכותי של הולנד נוצר לא רק על ידי מעצביה הפיזיים אלא גם על ידי הכותבים אותו, איבלינגס חותם את ספרו באנתולוגיה פנורמית מקוצרת של 13 מאמרים מאת אדריכלים, מתכננים, מבקרים, היסטוריונים, עיתונאים, עורכים ואוצרים - כולם התפרסמו בשנים האחרונות בבמות שונות ורובם רואים אור בפעם הראשונה באנגלית.
מעולם לא הופיעו בהולנד כל כך הרבה ספרי אדריכלות כמו בשנות ה90-. הפרק "אוטומונוגרף" של איבלינגס מצביע על המודעות העצמית הגבוהה של האדריכלים ההולנדים ועל האופן שבו הם מתעדים את עצמם תוך כדי פעולה. איבלינגס עצמו נסחף בעיסוק הארס-ביבליופילי ומעטר את הפרק בתצלום דרמטי של ערמת הספרים החדשים. הטרנד של "תיעוד עצמי", ה"ספר בתוך ספר", הגיע לאחרונה לשיאו המנייריסטי ביותר ב- "Lifestyle" של הסופר-מעצב ברוס מאו, סיכום מונומנטלי של התרבות החזותית של שנות ה90-. מאו משעתק בספר זה חלקים שלמים מספרים, שעיצב בעשור האחרון, ומפיץ את הספר בעטיפות מצועצעות שונות.
מאו גם חתום עם קולהאס על המהפכה האוטומונוגרפית שחולל "SMLXL", ה"סופרבלוק" שערכו יחד ב- 1995. קולהאס ומאו יצרו פרוטוטיפ של זן תצוגה חדש. לא עוד תיק-עבודות מיופייף על נייר מבריק אלא פנורמה שנונה של חשיבה אדריכלית/גרפית המוצגת בכמה מישורים מקבילים וברצף כמו סינמטי. ההגיון האנציקלופדי המשולב בהגדרות אלפביתיות לאורך כל 1,400 עמודי הספר, עשו אותו להיפר-טקסט שאפשר לפלחו בכל דרך, מבלי להגיע למסקנה ברורה אם האדריכלות ככלל היא שיטת ארגון רציונלית או הרפתקה כאוטית.
SMLXL"" הגדיר מחדש את דפוסי ההוצאה לאור של האדריכלות, הוא גירה ואיתגר את הדור החדש של האדריכלים ליישר אתו קו ולשכלל אותו. הדמיון החיצוני של ":FARMAX סיורים אל חקר הצפיפות" (1998) של קבוצת MVRDV למקור של ה"סנדק" (וויני מאאס (Maas), מייסד הקבוצה, הוא יוצא OMA) התקבל כחיקוי, על אף ההבדל התוכני בין הספרים. אבל דווקא הדמיון ביניהם הבליט את ההבדלים בין שני "מעצורי הדלת" הכבדים. FARMAX"" - ראשי תיבות של המינוח הטכני "שטח רצפה מקסימלי" - הוא מחקר מקיף (736 עמ') של הנושא הבוער בהולנד: ציפוף וריכוז אוכלוסין בדרכים אופקיות או אנכיות תוך יצירה של מקסימום חלל ושטח. לעומת קולהאס, הספר מתרכז בעיקר בהולנד ונועד להיות מדריך שימושי נייד, בכריכה רכה ועל נייר קל, לשימוש אופטימלי בשטחי הבנייה היקרים של הולנד. שנה לאחר מכן פרסמו MVRDV את "METACITY/DATATOWN" (ר' "סטודיו" 111), עיר נתונים גרפית-וירטואלית-היפותטית, אבל מציאותית בהחלט, על שטח של 400 קמ"ר וצפיפות אוכלוסייה גדולה פי ארבעה מזו שבהולנד כיום. הסכמטיות של קולהאס הופכת אצל ממשיכיו הצעירים לאמנות בפני עצמה ולתשתית המייצרת דמיון אדריכלי חדש. אם בפרספקטיבות הרזות של קולהאס היו שרידים של השפעות החל בקונסטרוקטיביסטים הרוסים ועד לאדריכלים המסחריים האמריקנים, אצל הדור הצעיר ניכרת כבר הטמעה מלאה של הדמיית המחשב וניצולה להמחשה חושנית של נתונים סטטיסטיים. הפרק "הגיון קיצוני" בספרו של איבלינגס מתאר כיצד ההגיון הפשוט והענייני של האדריכלים ההולנדים מתבטא בעשור האחרון בעיקר בשימוש הנפוץ בסטטיסטיקות ובדיאגרמות דיגיטליות תלת-מימדיות בתהליך התכנון.
ב- 1999, מעט לאחרי ששינו צורה ל- UN STUDIO, הוציאו בן ון- ברקל וקרולין בוס את הטרילוגיה "MOVE " (800 עמ', שלושה כרכים), תיעוד שאפתני של עבודות המשרד והחשיבה העיצובית שלו בליווי אינספור דימויים ממוחשבים. ספר זה, לדבריהם, מגדיר מחדש את תפקיד האדריכל, את תהליך העיצוב ואת האדריכלות עצמה בעידן קהילת הרשת והדיגיטליזציה. הטרילוגיה מבססת רשמית את הטרנספורמציה שעבר הסטודיו ממשרד אדריכלי של "הכלכלה הישנה" למעבדה מולטי-דיסציפלינרית לעיצוב, אופנה ואדריכלות. ון ברקל ובוס כופים מסגרת עבודה קשוחה המבוססת על שלושה יסודות: דמיון, טכניקה ואפקטים, שהם גם כותרות המשנה של שלושת הכרכים. על שרוול הקרטון של הטרילוגיה מתנוסס דיוקן של ה"מאנימל', מוטנט-פוטושופי ידידותי-מאיים המורכב מהכלאת דיוקנו של ון-ברקל עם פני אריה ופני נחש. בין אם מדובר ב"אלבום ניצחון" לשמו, המתחרה בתקדימיו ההולנדיים, או בניסיון רציני לחקור ולקדם את היחסים בין האדריכלות והמחשב - ברור לגמרי שהספר המודפס עדיין נתפס ככלי שיווק בעל השפעה גדולה מזו של אתר ברשת.
המרחק הקטן בין גודל וגדלות השחיז מקלדות של כמה מהמבקרים. התקפותיהם על זן הספרים החדש נעות בעיקר סביב הפרעות קנה-המידה בכל התחומים: הנרקיסיזם האוטו-היסטורי המזכיר סיכומים הגיגניים של מתבגרים; העיצוב הגרפי המוגזם, הטיפוגרפיה הפרסומאית, "אורגיות" הדימויים (ודימויי האורגיות) עם הקשר או בלי; השימוש האופנתי בחומרי טריוויה; הדמיון המביך בין הספרים. לשם השוואה, פיטר אייזנמן - נדבך ותיק ומרכזי בהיסטוריה של האדריכלות המודרנית המאוחרת - דחס לאחרונה רזומה של כמעט 40 שנה לספר שהיקפו כשל כרך אחד מתוך "MOVE", בעוד שמרבית המונוגרפיות ההולנדיות מתעדות עבודה של לא יותר מחמש שנים.
יותר משהם מהרהרים על פרץ היצירה והפרסום העכשוויים בהולנד, הספרים של איבלינגס ולוטסמה רוכבים על התופעה ומאיצים אותה. הם שרים את שיר ההלל ההולנדי בזמן אמת ותוך כדי עשייה, כמעט ללא מרחק ביקורתי, ובזה חולשתם. לשניהם ערך תיעודי רב, אבל הם לוקים בשטחיות קטלוגית הנוטה לצבור עוד ועוד דוגמאות כמעט ללא סינון: למעשה מדובר בסופר-ז'ורנלים, כתבי-עת במלוא המובן. ייתכן שזו לוגיסטיקת הוצאה לאור הולמת בתרבות סטארט-אפ אדריכלית בעלת כושר רטורי שובר שיאים; תרבות העסוקה בהתפעמות מהעוצמות החדשות שמעניק המחשב בתחומי הניתוח וההבעה ובתחומי הפרסום וההפצה. אולי עבור חוקרים כבדי ראש, שיבחנו בעוד כ30- שנה את הישגי ליגת-העל ההולנדית בסוף המאה ה20-, ישמשו שני הספרים מדריך אותנטי למלאכותיות ההולנדית.


















סטודיו - גליון 121

אפרת שוילי שרים בקבינט הפלסטיני

שרים של מדינה שאיננה, אפרת שוילי על סדרת תצלומי
שרים בקבינט הפלסטיני - סדרה של 20 תצלומים שהוצגה במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי סאלח תעאמרי

סאלח תעאמרי - שר לענייני מתנחלים, מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי זיאד אבו-זיאד

זיאד אבו-זיאד - שר ללא תיק, מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי עימאד אל-פאלוג'י

עימאד אל-פאלוג'י - שר הדואר והתקשורת, מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי הישאם עבד אל-ראזק

הישאם עבד אל-ראזק - שר לענייני אסירים ואסירים משוחררים,מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי נביל עמר

נביל עמר - שר לעניינים פלמנטרים, מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

אפרת שוילי ריאד זענון

דוקטור ריאד זענון - שר הבריאות, מתוך הסדרה "שרים בקבינט הפלסטיני" של אפרת שוילי במוזיאון ישראל. >>>

יהושע גוטמן אינטליגנציה מלאכותית

הולנד מציבה את עצמה, בשנים האחרונות, כמעצמת-על אדריכלית. יהושע גוטמן מתוך סטודיו-גליון 121 >>>

De Architekten Cie הלוויתן

De Architekten Cie הלוויתן, בית מגורים, אמסטרדם 1995-2000 מתוך סטודיו גליון 121 >>>

נעמי סימן-טוב כולם חושבים שאני צייר

נעמי סימן טוב בשיחה עם יצחק ליבנה, מתוך סטודיו - גליון 121 >>>

טליה הלקין התנועה המתמדת שמעבר למעקה

על ספרו של ג'ונתן קררי - Suspensions of Perception: Attention," "Spectacle and Modern Culture

בשלהי ספטמבר 1907 יוצא זיגמונד פרויד מחדר המלון שלו ברומא לעבר כיכר קולונה, כמנהגו מדי ערב בזמן שהותו בעיר. בקצה האחד של הכיכר מנגנת תזמורת צבאית. >>>

טליה הלקין הפרעות בדרכי החישה

טליה הלקין בשיחה עם ג'ונתן קררי, על ספרו החדש Suspensions of Preception >>>

MVRDV העץ

"העץ" בית דירות, הנגלו, הולנד >>>

 

נפולת

צבי אלחייני במאמר מגליון מס' 2 של "מעין": בסוף שנות השישים הציע ספדיה לחפור את שרידי הכותל המערבי ולחשוף תשעה מטרים נוספים של אבן, אחרי כמעט ארבעים שנה, הוא יישם את הרעיון ברמת אביב. >>>

ארכיטקטורה יודאיקה

מחוסנים מפני ביקורת אדריכלות עקבית, שאיננה - תוכננו, נבנו ונחנכו השנה בישראל עשרות מבנים שמבטיחים את המשך הגזע הדפוק של האדריכלות הישראלית–יהודית. מתוך סטודיו 162 (אוקטובר-נובמבר 2005). >>>

כיבוש+באוהאוס

מתוך סטודיו 161. גם לתערוכות אדריכלות ובנייה בישראל היה חלק בהפיכתם של ישראלים למתנחלים. איך מכר משרד הבינוי והשיכון פרוורים בשטחים, בתערוכת ההתנחלויות "הישגי ההתיישבות ביהודה ושומרון", מרכז הבנייה הישראלי, רמת אביב, 1983. תיעוד ראשון. >>>

הפרויקט הברזילאי

המודרניזם הברזילאי בשנות ה-40 וה-50 נחשב מקרה מאלף של "קניבליזם תרבותי" שהטמיע את העקרונות המודרניסטיים האירופוצנטריים, עד שהפרשנות הברזילאית היכתה באדריכלות של ארצות המקור כבומרנג של התבוללות צורנית. >>>

נימאייר בישראל

במרץ 1964 הגיע לישראל האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר. נימאייר, קומוניסט מוצהר, גלה מברזיל על רקע ההפיכה הצבאית שהתחוללה בה באותה שנה ושהה בישראל שישה חודשים.
פרק מתוך "הפרויקט הישראלי" ומתוך ספר בכתובים. >>>

"קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

אחיזות החוף, אחוזי החוף

גם קו החוף של ישראל, לכאורה קו הגבול הקונסנזואלי היציב היחידי שלה, אחוז מאז שנות השישים, בעיקר באזור תל אביב, בתזזיות התפשטות ובתכניות פיתוח גרנדיוזיות לכיבוש הים: ייבוש פיסות ים; ביצור חזית הים ברצף בינוי מסיבי; השתלחויות ספקולטיביות לבניית טריטוריות >>>

אנארכיטקט: על גורדון מאטה-קלארק

מתוך "סטודיו" 154: מאטה-קלארק איתגר לקראת סוף שנות השישים את דיסציפלינות התכנון באקטים פסבדו-אלימים, מתוכננים בקפידה, של הריסה ובפירוק מרכיבים חומריים ומבניים לקראת קריסה של קומפוזיציות קנוניות. >>>

הראשון בצמצום

האדריכלות הישראלית של העשורים האחרונים יכולה, אם לא חייבת, להיעזר בלוס כדי לנסח ואולי לתקן כמה מהבעיות העקרוניות של הפטפטת החזותית העודפת שלה. צבי אלחייני על אדולף לוס. >>>

יד לילד ביד ושם

אתר יד ושם הופך כעת לאגרוף קפוץ של פונדמנטליזם, במקום שביקש פעם, לפני השקיעה, להתריע מפניו. צבי אלחייני ב"סטודיו" על אדריכלות השואה של משה ספדי. >>>

 

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 116

תמר גטר נגד תרבות החשיפה וייצוג הקורבן השותק. עבודת קיץ: תשבץ אמנות - רועי רוזן. הביינאלה לאדריכלות בוונציה. דוד הד על החיץ בין הצופה לאמנות בעבודות של מונה חאטום. . >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 126

בסטודיו - גליון 126 - יאיר גרבוז על ברט הווידיאו של גיא בן-נר, יהושע נוישטיין על אורי קצנשטיין, רועי רוזן על "במת האנושות" בביאנלה בוונציה ועוד. >>>

ז'אן נובל להעז את האורנמנט

מאמר מוקדם (1981)מאת ז''אן נובל בעד האורנמנט הגלוי ונגד האורנמנטיקה הלטנטית של ארכיטקטורת הבטון של שנות השישים והשבעים. >>>

שרון רוטברד איילון סיטי

לנגד עינינו הולכת ומוקמת עיר חדשה, העיר הקווית הראשונה במזרח התיכון, "איילון-סיטי" שמה.
המאמר התפרסם לראשונה בעיתון העיר, אביב 2000. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית