מכונת קריאה - גי, צאד ואני: סיטואציוניזם ורדיקלים ישראליים

בבל , , 8/12/2023

אבי פיטשון גי, צאד ואני: סיטואציוניזם ורדיקלים ישראליים

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 125

גי, צ'אד ואני: סיטואציוניזם ורדיקלים ישראליים

הטקסט הסיטואציוניסטי הראשון, שקראתי בסוף שנות ה- 80 כשהייתי בן 20, היה חוברת זעירה בשם Spectacular times שנושאה היה יחס סיטואציוניסטי לנושא זכויות החיות. הטקסט תפס אותי מיד, בכך שלא התייחס אך ורק לוויכוח הצר של בעד ונגד ניסויים בחיות וכד', אלא ניתח את המרחב הפסיכולוגי והתרבותי שמאפשר יחס מתעלל כלפי חיות שאינן אנושיות.
התכתבות עם קבוצות רדיקליות באירופה ובאמריקה וביקורים בחנויות ספרים אנרכיסטיות בלונדון, חשפו אותי ואת שותפי וחברי, פעילים בקבוצות כמו רעות (תנועת נוער שמאלנית יהודית-ערבית), ברית הנוער הקומוניסטי, נוער פציפיסטי, חפרפרת ומכתב השמיניסטים, לשאר החוברות של לארי לואו (Larry Law - מחבר החוברת על החיות) ולספרים של גי דיבור וראול ואנייגם. ההגות הסיטואציוניסטית היתה אחד הדבקים שאיחדו קבוצה של אנשים שמאסו בפעילות פוליטית הסתדרותית, על פי הספר, צפויה, לא מחוברת לעולם הפנימי של הפרטים המעורבים בה. אנשים שהרגישו שהקפיטליזם שולט לא רק ביחסי יצור, אלא בעצם תפיסת המציאות. לא נעים.
הישות הסיטואציוניסטית המובהקת הישראלית הראשונה, היתה כתב עת סהרורי, אלים וטבלואידי בשם הכל שקרים. הוא הושפע בעיקר מהטקטיקה הסיטואציוניסטית של הירחון האנרכיסטי הבריטי קלאס וור (מלחמת מעמדות) שריתך את הסגנון הצהוב, העממי, הזול והגס של הסאן הלונדוני, לתכנים קיצוניים וסמי-טרוריסטיים.
הכל שקרים הראשון יצא במהלך מלחמת המפרץ וקרא, בעמוד השער, להתנתקות משידורי ההרגעה של נחמן שי. כותרת המשנה שליוותה את הלוגו של העיתון, בארבעת גיליונותיו, היתה "זה לא ניסיון להיות אהוב". מטרת העיתון היתה הפוכה לחלוטין ממטרה של כל עיתון פוליטי שקדם לו: במקום ההכרח הדכאני להיות אחראי, מוטרד ועסוק במהי הדרך הנכונה להגיע לקהל יעד היפותטי זה או אחר, חברי מערכת הכל שקרים העלו לראש סדר העדיפויות את הנאותיהם האישיות. מטרת העיתון היתה פורקן פרוע של שנאה פוליטית ופנטזיות אלימות, מבלי לקחת בחשבון את האפשרות המתבקשת שמישהו יתייחס לתכנים כאל פרוגרמה פוליטית ממשית. לגיליון הראשון צורף פוסטר של פאנקיסט מקיא על קברו של מאיר כהנא. הבוטות הגסה הזו היתה אקט הכרחי של התנערות מכבלי השמאל האחראי, המתחסד: אנחנו שמאל, אבל אנחנו זועמים ושונאים, ונמאס לנו לברור את רגשותינו.
בגיליון השני הוצג הרפורמיזם הפרגמטי של השמאל כמי שהופך את הכלובים למרווחים יותר במקום לנסות לנתץ אותם. השמאל מתואר כמרכיב אינטגרלי בספקטקל הקפיטליסטי. הגיליון השלישי הציג על שערו את הקריאה "פרופיל 21 וטוב לי!". העמוד הראשון אחרי מאמר המערכת הוקדש כולו לתרגומים ורשימות ברוח הסיטואציוניזם. המושג "ספקטקל" תורגם שם ל"המחזה".
הגיליון האחרון, שיצא בקיץ 1993, חגג בכותרת משנה "גיליון מס' 4 ועוד לא עצרו אותנו". יציאתו כבר היתה מקבילה לגל של פעילות רדיקלית, הופעות פאנק והקמת התנועה האנרכיסטית בתל אביב. בגיליון הופיעו שני כרוזים של "הבריגדה האנרכיסטית של הגליל העליון": "כל יום חג!", ו- "מסיזיפוס לקוקה קולה". "הבריגדה" היתה פרויקט של סנטיאגו ופדריקו גומז, אחים שגרו בקיבוץ להבות הבשן. הם היו, בהתאמה, הגיטריסט והסולן בלהקת הפאנק "נכי נאצה", ועורכי עיתון הפאנק האנרכיסטי נקרופיליה לנוער (פדריקו חבר כיום בהרכב "דיר יאסין"). פרסום נוסף, שהתחיל לצאת לאור על רקע ויכוחים סביב הצורך להוסיף רובד אחר לקללות של הכל שקרים, הוקדש לתרבות אלטרנטיבית, ונקרא, בהשאלה מביטאון חיילי צה"ל, "במחזה". העיתון תיעד פעילות של קבוצות שמאל קיצוני, הילל את המועדון שנוהל על ידי עורכיו, הגדה השמאלית, ?פרסם ביקורות מוזיקה. בגיליון השני, האחרון שיצא (מאי 1993), כתבתי רשימה על קולקטיב מוזיקלי אנרכיסטי מיסטי ופיקטיבי לחלוטין בשם "התנועה הצפונית", מיקמתי את הקולקטיב באיי שטלנד וצירפתי דיסקוגרפיה ורשימת מקורות. חודשים אחר כך הבהרתי לידיד שלא כדאי לו לנסוע לשטלנד, לא יהיה שם מי שיקבל אותו לתנועה.

מאז ועד היום ממשיכים להופיע מאמרים, תרגומים, ציטוטים והתייחסויות לדבור ולסיטואציוניסטים במגוון פרסומים, דיסקים ותקליטים של יוצאי וממשיכי התנועה האנרכיסטית של שנות ה- 90. ברוב המקרים ניתן להשיגם רק בהופעות פאנק.

בקרוב עומדת לצאת לאור אנתולוגיה של הפרסומים שנידונו ברשימה זו בצירוף דיסק אוסף של הרכבים שהופיעו בגדה השמאלית.

* אבי פיטשון, המתגורר בלונדון, מציג עכשיו במוזיאון חיפה בתערוכה "קפיצות התודעה של הצילום" (אוצרת: אילנה טננבאום). טמטום 2000, עבודה משותפת לו ולענת בן-דוד, הוא התקה של פעילותם בבר הלונדוני Public Life שבו הם עובדים כV.J- ודי.ג'יי. בתערוכה יוצגו סרטי האנימציה הדיגיטלית של בן-דוד והמוזיקה שמתקלט פיטשון. עבודה נוספת שלו תציג תצלומים מטופלים מארכיונו הפרטי. משתתפים נוספים: גלית אילת ומוש קינר; גלעד אופיר; רונה יפמן; אדם רבינוביץ.

אריאלה אזולאי מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

סיגלית לנדאו Thread Waxing Space

מכונה ליצור צמר גפן מתוק שהוגדלה עד שהפכה למכתש ענק בתוך הגלריה, סיגלית לנדאו מתוך המיצב, ניו-יורק 2001 >>>

שירלי שור 010101 אמנות בזמנים טכנולוגיים

על התערוכה החוקרת את השתלבות המדיה החדשה בזירה האמנותית כיום: ":010101 אמנות בזמנים טכנולוגיים" במוזיאון לאמנות מודרנית סן-פרנסיסקו (SFMOMA), מתוך סטודיו 125 >>>

מארק וויגלי היפר-ארכיטקטורה של תשוקה

חלק ראשון מתוך מאמרו של מארק וויגלי על קונסטנט, הארכיטקט הסיטואציוניסטי. >>>

המוחלט באמת מוחלט

בחדר ההמתנה של אלוהים (אופס!) יש אינסוף דלתות. כל סימן עשוי להיות סימן של המוחלט, כמו שכל אדם עשוי להיות מאושר. אבי פיטשון מתוך המוחלט באמת מוחלט. >>>

גי דבור תכנית לשיפורים רציונליים של פאריז

לחבר מפסקים לפנסי הרחוב, לבטל את בתי הקברות, להחליף את שמות הרחובות. פרוטוקול מישיבה של התנועה הלטריסטית מספטמבר 1955. >>>

גירסה להדפסה