בית

בבל , , 15/9/2019

                           

 

שירלי שור 010101 אמנות בזמנים טכנולוגיים

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 125

המדיום הוא לא המסר

"נראה לי שהציור המודרני לא מסוגל לבטא עידן זה...המטוס, פצצת האטום והרדיו הם כולם צורות ישנות של הרנסנס או של כל תרבות קדומה. כל עידן בוחר לו את הטכניקות שלו." ג'קסון פולוק (1950).

המדיה החדשה חוללה מהפכה באופן שאנו חושבים, מייצרים וצורכים אמנות. טכנולוגיות מתקדמות שכיחות יותר ויותר בסטודיו של האמן. הוא מאמץ אותן באופן חופשי, מציג אותן בגלריה, משחק אתן, חי בתוכן ומושיב אותן ברשת. אולם החדירה של עבודות על בסיס טכנולוגיה אל תוך זירת האמנות לא יצרה תנועה אמנותית חדשה. היא רק פתחה בפני האמנים שדה של אפשרויות. האמנות הדיגיטלית, כך נראה, הפכה את האמנות המוגמרת, זו שאינה ניתנת לשינוי, לנחלת העבר. זאת מעין התחלה חדשה. מבחינה מסוימת, האמנות הדיגיטלית העלתה את האמנויות היפות מדרגה ובו זמנית החזירה אותן לנקודת האפס.

בחודש מאי נפתחו בארצות הברית שתי תערוכות חשובות החוקרות את השתלבות המדיה החדשה בזירה האמנותית כיום: הראשונה והשאפתנית מבין השתיים ":010101 אמנות בזמנים טכנולוגיים" במוזיאון לאמנות מודרנית סן-פרנסיסקו (SFMOMA), השנייה מוקדשת כולה לאמנות דיגיטלית אמריקאית ושמה דגש מיוחד על סאונד ומוזיקה ביט סטרים (BitStream) במוזיאון הוויטני, ניו-יורק. שתי התערוכות מציגות, כל אחת בדרכה, תמונת מצב מהימנה ואותנטית על המדיה החדשה. טקסט זה מתרכז ב- ":010101 אמנות בזמנים טכנולוגיים". לתערוכה בוויטני אקדיש כתבה נוספת.

התערוכה בסן- פרנסיסקו היא יחודית, מרשימה, מרתקת, מהנה וחשובה. ברוב המקרים, היא מצליחה להעביר מסרים ברורים ומממשת את ההבטחה לשים דגש על התוכן ולא על הטכנולוגיה. "010101" לא רק סוקרת יצירות אמנות בעולם שבו טכנולוגיה היא מרכיב בתהליך האמנותי, אלא גם מציגה תרבות טכנולוגית במהותה, כפי שדיוויד רוס (Ross)
מנהל המוזיאון והרוח החיה מאחורי התערוכה, ממהר ומסביר בכל הזדמנות: "זאת בהחלט לא תערוכה של טכנולוגיה, אלא תערוכה על טכנולוגיה וההשפעה העצומה שלה על החיים היומיומיים...זוהי תערוכה המציגה אוסף רעיונות חדשים כתגובה לטכנולוגיות וסביבות חדשות." אחד המסרים החשובים והמרכזים ש"010101" רוצה להעביר הוא, שהמדיה הדיגיטלית היא חלק אינטגרלי מהאמנויות היפות ולא נפרדת מהן. נכון שהאמנות הדיגיטלית מציעה שינויים בפרקטיקות אמנותיות, אבל השלט על הקיר אומר בבהירות: "המדיום הוא לא המסר, האמנות דווקא כן." התחושה היא שהצופה היום בשל לקלוט, לעבד ולתקשר עם סוג אמנות זה. בתערוכה ניכרת עבודת הכנה רצינית ומעמיקה מצד האוצרים; הם הפיקו לקחים מטעויות והעמידו תערוכה המציעה צורות תצוגה חדישות, שילובים מאוזנים בין סוגי המדיה השונים ומינונים זהירים בין ה"לו-טק" וה"היי-טק".

המסיבה

ערב הפתיחה. שמונה בערב. אנשים לבושים יפה עומדים בתורים ארוכים בחוץ ומפטפטים על אמנות דיגיטלית. בעיר שבה טכנולוגיה היא המלך אלה שיחות שגרתיות כמעט. השינוי התרבותי העצום לא חדש כאן, אבל נראה שכלם חיכו בקוצר רוח לפתיחת התערוכה. התורים, ההמתנה, השיחות בחוץ והתערוכה עצמה מוכיחים שוב, למי שצריך הוכחה, שהמוזיאון לא מת. יש לו מקום ותפקיד בזמנים טכנולוגיים החדשים ולפעמים זמן אמת ומקום אמיתי הם המדיום המועדף.
בפנים, על כל ההמולה והמשקאות האלכוהוליים מנצח די.ג'יי סקנר האנגלי במוזיקה אלקטרונית. עומד מאחורי שני פטיפונים בפנים רציניות, כיאה לאליל תרבות חדש, ומפיק צלילים הצורמים עד כאב את אוזנו של מי שלא מורגל במוזיקה כזו. דרך אגב, כשבוע לאחר הפתיחה התקיימה מסיבת ריקודים (חלק מיוזמה ברוכה שהתחילה לפני שלוש שנים ומטרתה למשוך קהל צופים צעיר ודינמי יותר). ללילה אחד הפך המוזיאון למקום מפגש רב-ממדי של מוזיקה וטכנולוגיה. במסיבה, שנמשכה עד שלוש לפנות בוקר, הופיעו במשותף די.ג'יי' של מוזיקה אלקטרונית ואמני מדיה חזותית.
חזרה לתערוכה. על קיר הכניסה מוקרנות תמונות מתוך הסרט אלפאוויל (Alphaville) של ז'אן לוק גודאר. כבר בקומת הכניסה ניתן לטעום מהשפע והגיוון שמציעה התערוכה. הפסל התלוי מהתקרה של שרה סזי (Sze) מקדם את פני הבאים ומרכך את האווירה ה"טכנו-אמנותית" בהומור מעודן. פסל מפותל, המורכב מחלקי מכונית ספורט ומפריטים טכנולוגיים שהוסבו לגן זן מיניאטורי, מרחף מעל הנכנסים. הפסל צבעוני להפליא ואחדים מחלקיו מונעים באמצעות מנוע המשמיע רעשים המתמזגים עם הסאונד הכללי ברחבת המוזיאון. הפסל מזכיר מודל של לאונרדו, את ימי הרנסנס. ואכן זהו הרנסנס החדש. "המירוץ הוא האל שלנו ולבנו הוא המנוע," כתב המשורר אפולינר בתחילת המאה הקודמת.

לא רק במוזיאון

"010101" מורכבת משני חלקים מרכזיים: תצוגה בחלל המוזיאון ואתר דינמי ברשת האינטרנט שעל תאריך השקתו (01/01/01) מעידה כותרת התערוכה. שני החלקים עוצבו בידי חברת עיצוב מקומית, פרימטר-פלקס (Perimiter-Flux). האתר שונה מכל אתרי התערוכות שהכרנו עד כה. הוא לא מחקה את התערוכה אלא מלווה אותה ומוסיף עליה. הוא עוד 'מקום' וכך הוא מרחיב את גבולות החלל הממשי של הגלריה. במהלך התערוכה ימשיך האתר לגדול ולהתפתח, יכלול עוד אמנות-חיה, אירועים מיוחדים, דיאלוג ופרשנות, והכל בעזרת אמצעים חזותיים/גרפיים סוחפים ההופכים את האתר עצמו ליצירת אמנות.
האתר משמש גם כחלל תצוגה לחמש עבודות רשת (Net.Art) חדשות שהוזמנו מטעם המוזיאון מחמישה חלוצים בין-לאומיים: העבודה "הזנה" של מרק נפייר (Napier) מתארת של עיבוד מידע באופן חזותי; אריק אדיגרד בפרויקט "לוכד זמן"; מתיו ריצ'י (Ritchie) ממשיך את החקירה בטבע הטופוגרפי של המידע "בהמקום החדש"; הצמד הבריטי תומסון וקריגהאד (Tomson & Craighead) מציגים באמצעות "רוח רפאים" את האינטרנט ככלי להבעה; והקבוצה המכונה אנטרופי8זופר! (Entropy8Zuper!), שזכו השנה בפרס מצוינות מטעם המוזיאון, עיצבו מעין משחק אסטרטגיה בשם גן-עדן, שבו אדם וחוה פועלים בתוך צמחייה תלת ממדית. בצעד מפתיע החליטו אוצרי התערוכה שחמש העבודות לא יוצגו בתוך המוזיאון אלא בבית, על גבי מסך המחשב האישי והאינטימי, המדיום שיועד לצפייה בהן מלכתחילה.

לא רק טכנולוגיה

התערוכה ממומנת על-ידי אינטל ומציגה 35 אמנים, אדריכלים ומעצבים. צוות של חמישה אוצרים עבד במשך כשנתיים על התערוכה וחרש את צפון אמריקה, אירופה ואסיה בחיפוש אחר העבודות המתאימות. "בנוסף לעבודות המבוססות על טכנולוגיות חדשות התערוכה כוללת מספר ציורים ופסלים מסורתיים," אומר רוס. "יש אמנים האוהבים את היכולות שהטכנולוגיה מציעה...יותר דימויים ומידע, בעוד שאחרים אוהבים ליצור צורות נוזליות או דימויים המתקיימים רק באופן דיגיטלי. חלקם מתעניינים במערכות מושגיות ואחרים עדיין מנסים להבין איך להציג את המציאות החדשה." המשותף לכל העבודות בתערוכה הוא העיסוק ברעיון הזהויות המלאכותיות, התרחבות הרשת, טשטוש המציאות ועומס המידע. חלק מהאמנים עובדים במדיה מסורתית ומשתמשים בחומרים שגרתיים כדי לתקשר את הזמן הטכנולוגי: האמנית הקוריאנית לי בול (Bul) בחרה לפסל יצור סייבורגי ענק; רבקה בולינגר (Bollinger) מפליאה ברישומי יד נוגים, עשויים עיפרון צבעוני, המדמים תהליך של חיפוש מושגים באינטרנט; קווין אפל (Appel), אדם רוס (Ross) וכריס פינלי (Finley) מציירים ציורים השואלים אפקטים חזותיים מדימויים ממוחשבים. העבודה כניסה לפני השטח" של אנט בגרו (Begerow) מציגה תהליך הפוך שבו מידע דיגיטלי מתארגן לתמונה מסורתית. עבודה זו מוכיחה, כי מחשב בעל כוח וזיכרון חישובי מסוגל לארגן פיקסלים באופן שיחקה תמונה מסורתית.
אמנים אחרים משתמשים בטכנולוגיות חדישות בדרכים מפתיעות: האמן הגרמני יוהן הנדריקס Hendricks)) מסלק את היד מתהליך העבודה ומצייר ישירות עם עיניו באמצעות סורק דמוי קסדה. הסורק עוקב אחר תנועות רשתית העין בשעה שזו "קוראת" דימוי או טקסט. רוקסי פיין (Paine) בנה מכונת קסמים המייצרת פסלים בשרשרת. קרין סנדר ((Sander סורקת גופי אנשים ובאמצעות תהליך מורכב היא מייצרת מודלים זעירים שלהם מפלסטיק. אמנים אלו לא מחשיבים עצמם כאמני היי-טק, אבל הם מנצלים את מה שהטכנולוגיה מציעה להם. לעתים מטושטשת האבחנה בין טכנולוגיה גבוהה ונמוכה: יש עבודות הנראות כמבוססות על טכנולוגיה גבוהה אך האפקט מפוברק: בעוד שסנדר ויוהן משתמשים בסריקה כדי ליצור במכוון עבודה 'ללא מגע יד אדם', בעבודתו "סמאק 2#" משתמש רוקסי במחשב-נישא זול וישן ומריץ באמצעותו מכונה מתוחכמת, המייצרת פסלים מוזרים באמצעות טפטוף פלסטיק מותך ודביק על גבי סרט נע.

בני אדם עדיין שולטים

מאז שהמחשב האישי הפך לביטוי תרבותי של התמכרות למידע, כלי המאפשר אשרת כניסה לאוטוסטרדת המידע, הפסיקה עבודת האמנות לבטא "אמת אמנותית" והפכה ל"מצבים של אפשרויות". חלק מעבודות הרשת דומות לעבודות מסורתיות. דימויים אלה נעים כשאנו "מפעילים" אותם, אבל זוהי לא אינטראקציה מלאה. באמנות אינטראקטיבית פתוחה הצופים משתתפים בתהליך ארגון מחדש של הדימויים החזותיים, הטקסטואליים, השמיעתיים והקינטיים באופן שהאמן הופך לסוכן מתווך.
מספר עבודות בתערוכה בולטות במקוריותן, הן באופן העשייה (שילוב בין סוגי מדיה, לו-טק והיי- טק) והן באופן ההגשה. לדוגמה, בעבודה הזנה המוצר או הדימוי הסופי נמצא במידה רבה מחוץ לשליטתו של האמן. האמן כתב את התוכנה, הגדיר סדרה של קווים מנחים, והמכונה, באמצעות הצופים המשתמשים בתוכנה, מפיקה את הדימוי הסופי. עבודה זו היא דוגמה מצוינת ל'?בודה פתוחה'. עבודות אחרות מיוצרות באמצעות מכונות בלבד - 'מכונות- יוצרות-אמנות' (כגון סמאק 2# ו0:10- ). הדמויות של קרין סנדר נעשו בתהליך שהאמנית לא נכחה בו ולו פעם אחת.
"10101 " מוכיחה שלפחות בעולם האמנות העכשווי, בני-אדם עדיין שולטים במכונות. יוהן הנדריקס מתעקש שעבודתו היא "לא אמנות סייבורג...זה לא שיתוף פעולה ביני לבין המכונה, בסופו של דבר זהו רישום מסורתי, והטכנולוגיה היא כמו עיפרון יקר מאוד."


סטודיו - גליון 125

אריאלה אזולאי מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

סיגלית לנדאו Thread Waxing Space

מכונה ליצור צמר גפן מתוק שהוגדלה עד שהפכה למכתש ענק בתוך הגלריה, סיגלית לנדאו מתוך המיצב, ניו-יורק 2001 >>>

אבי פיטשון גי, צאד ואני: סיטואציוניזם ורדיקלים ישראליים

סיטואציוניזם ורדיקלים ישראליים , אבי פיטשון מתוך סטודיו גליון 125 >>>

מארק וויגלי היפר-ארכיטקטורה של תשוקה

חלק ראשון מתוך מאמרו של מארק וויגלי על קונסטנט, הארכיטקט הסיטואציוניסטי. >>>

 

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 119

בוגרים 2000 מבחר, רועי רוזן על יאיר גרבוז, "אסון האהבה" ו"אני שונא/ת אותך ביוני" במשכן לאמנות עין חרוד, מיוחד לסטודיו: אדם רבינוביץ, יזי מיכלוביץ, פרס טרנר 2000, בשדה, תערוכות בארץ ובעולם ועוד. >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 118

שבא סלהוב על התערוכה Heaven סיגל אשד על עבודת הווידיאו של אבי מוגרבי, שבא סלהוב בעקבות מאמרו של ז'אן-לוק נאנסי צבי אפרת - גודל בניה ואדריכלות 1948-1973 אפרת שלם משוחחת עם שרון יערי. >>>

רם סמוכה קרחת מספר 11

קרחת מספר 11- שמן על בד. עבודתו של רם סמוכה - מתוך התערוכה "קרחות תערוכת פרידה" בבית ישמעלוף בתל אביב. >>>

מיכל נאמן מי מפחד מכחול

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית