בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

דליה מרקוביץ' על הגליון הראשון של כתב העת "ארכיסקס"

מתוך נגה גליון 43 , אביב 2005

רינת ברקוביץ', אדריכלית, היא היוזמת והעורכת של פנזין האדריכלות הראשון בישראל – 'ארכיסקס'. 'ארכיסקס' עוסק בקשר הלא-מספיק-מטופל שבין סקס לאדריכלות. עם דפיA4 חצויים, שצולמו בזירוקס שחור-לבן, נראה 'ארכיסקס' כמו מגזין רחוב אמיתי, ולא כמו עוד מוצר ממוסחר מבית היוצר הגלובָּלי של 'טיים אאוט'.

"הקשר בין סקס לארכיטקטורה ברור," אומרת ברקוביץ', "כמו הקשר שבין וילה אקסקלוסיבית בפרוור, למסיבות זימה המוניות: אין סקס בלי ארכיטקטורה, ואין ארכיטקטורה נעשית אלא למען המין האנושי."

כדי לברר את הקשר (המיני) שבין מרכז לפריפריה, הקדיש את עצמו הגיליון הראשון לכמה וכמה נושאים. חלק מן הנושאים מפותח בצורה מתוחכמת ועם הרבה הומור, בעוד אחרים נופלים למלכודת זחוחה של להג תל-אביבי מצוי.

הדיון בגיליון נחלק לשני צירי תנועה מיניים: הראשון מניע את המיניות בתנועה אנכית מלמעלה למטה וחוזר חלילה, בעוד השני מתמקד בתנועה הרוחבית שבין מרכז לפריפריה.
את הגיליון פותחת תנועה אנכית דרמטית. שלי פדרמן מנתצת את הקשר שבין הדימוי הפאלי ובין התשוקה המינית. דווקא כשהיא נמצאת בינות לזקפות הזקורות של גורדי השחקים הניו-יורקיים, היא מגלה שהליבידו מתפרץ מן המעמקים הצרים והסואנים של הרחובות הגועשים מתחתיה: "בלילה הראשון, עליתי עם החבר שבא לפגוש אותי מהארץ על האמפייר סטייט בילדינג. הנוף היה מרשים והרוח קרירה, אבל ידעתי שזה לא זה. הסקס נמצא ברחוב, בהפרשות של הבניינים ולא על גג העולם. הפסקנו לשכב ונפרדנו".

גם קרן גרין מדמה את הרחובות המעופשים של תל-אביב לסקס מלוכלך, חזק ומדויק, שמתקיים – איך לא – בחצר האחורית של העיר:

"פלורנטין לא מכסה את ערוותה
עירומה היא נשרכת בפאתי העיר
כלבים מחרבנים על מדרכותיה
שתויים מקיאים על כבישיה
סולחת לכולם
פותחת את עצמה
לרווחה"

יפתח ארד דווקא עולה מהרחובות המיניים של תל-אביב בחזרה אל דירות הגג, שם ממוקמים מועדוני הסקס, "כי בעיר של חול נטולת תרבות מרתפים, צריכים להיכנס למעלית ולעלות למרתף". ואז, כשאנחנו שוב למעלה, בקצה הזקור של הבניין, מתאר א. ב. דן כיצד חיסלה התנועה האנכית את תשוקתו המינית בזמן שהתרוצץ כמחלק סנדוויצ'ים בין המחסן שבּו הכינו הפועלים הערבים את האוכל ובין הקומות הגבוהות של בנייני המשרדים.
את התנועה הרוחבית בין המרכז לפריפריה פותחת סתווית א. סיני בפסגות הא-מיניות של הכרמל. סיני נזכרת במיניות הבתולית, המבוישת, של חיפה, עם "אורני כרמל זקורים בשיער ועקיצות של יתושי אקליפטוס בין הירכיים". אל מול הפרובינציה הפריג'ידית המתכנסת בעצמה, תל-אביב נדמית לה כמטרופולין תוסס, המתנפץ ללא הפסקה באורגזמות ענקיות.

גם אצל איתן בוגנים, שמסכם את רשמיו מן הסרט של שחר מינרוב, "דימונה" (2004), משתחזר הדימוי הא-מיני של הפריפריה. דימונה של מינרוב היא המרחב של הרִיק, מרחב שבּו מנותבת האנרגיה המינית לשוטטות חסרת-תכלית ונטולת-ליבידו.

רמות שליליות של סקס-אפיל נרשמו גם לעיר באר-שבע. הסיפור "שרב" של רועי צ'יקי ארד מדרים לבירת הנגב, רק כדי לספר לנו (שוב) על גבר- אשכנזי-שמאלני-תל-אביבי, שנקלע (איך לא) לפרוורסיה מזרחית. בין המשתתפים: אלפסי – "שיכול להיראות ללא באר-שבעים כתופעה מסוכנת", גבי  – "מהנהלת חשבונות", והמציל – "גבר מרוקאי שזוף כבן שישים בשם שרלי, שהיה לבוש עדיי ענק שנראה כי יטביעו אותו, אל נכון, כשינסה לשחות לעבר שחיין המגלה סימני שקיעה". סופו של עניין: הגבר האשכנזי מהמרכז מתפקד במיטה, גבי – בתנוחות הלקוחות מסרט פורנו מסבנטיז – מנסה לחקות, ללא הצלחה, מיניות מתוחכמת, ואלפסי יושב מולם, אימפוטנטי, כשמגבת מכסה את מבושיו. ה"אלגוריה" הזו משוחזרת גם במאמרים אחרים שבהם מהדהדת הקטגוריה מרכז – פריפריה בהתאמה את הקטגוריות גבר – אישה ואשכנזי – מזרחי (בהיררכיה ובסדר הזה). במשוואה הזו, העיר היצרית- המינית-הפאלית היא הגבר, בעוד השוליים התמימים-האדישים-המוּדרים, מייצגים את המיניות האנמית של האישה.

המגמה הזו מופיעה גם ב"מאגר" שכתבה דפנה ארד. ארד מדווחת בגאווה על ענף תיירות חדש שיזמה. התיירות הגיאוגרפית החדשה משגרת שוב אל באר-שבע "רכבות אוויריות" של גברים תל-אביביים מתוחכמים ומצוידים היטב (לא, אין להם את הבעיות של אלפסי) : "שמתי לעצמי למטרה ליצור תיירות איכות בנגב של בחורים שמבינים שפּה מחכה להם עתידם בצורת כוסית סימפטית שלא מבדילה בין טוב לרע". ושוב, הנשים (המזרחיות?) – ממש כמו המרחב הטריטוריאלי המנומנם שבּו הן מתגוררות – עורגות לאיבר הנעלה מן המרכז, שרק יבוא כבר וייקח אותן, ויציל אותן מעצמן ומן השיממון שמתנמנם לו בין הירכיים.

בדיוק על התופעה ההפוכה מקונן יהושע סימון ב"תיאורית הנחיל", "שמבקשת לתאר נדידה עונתית, תנועת טבע שמתרחשת בעיר תל-אביב מדי קיץ. בדומה למדוזות שעוברות בתעלת סואץ לאורך חופי ישראל, הנחיל הוא תנועה של צעירות, אחרי תיכון ולפני צבא, שמִדי קיץ מתאבדות על הבארים של תל-אביב בדומה ללווייתנים בחופי ניו-זילנד". שוב נשים קצת פתטיות הכּמֵהות לזין מהמרכז, אלא שהפעם הן אינן מחכות שסניף תיירות חדש של דפנה ארד ייפתח אצלן בפרבר, אלא הן לוקחות – למגינת ליבו של סימון – את האוטו של אבא, ומגיעות לבד. נחילים-נחילים הן מגיעות, אולי בגלל שהן אשכנזיות מבית טוב, "שילכו ללימודים ברייכמן או באוניברסיטת תל-אביב ואחר כך מיד לחתונה", ולא סתם כוסיות סימפטיות ופסיביות מבאר-שבע.

אם לשפוט לפי המאמרים, מיניות נשית פתוחה-לחה-ולוהטת, היא עניין של גיאוגרפיה, מעמד ומוצא. ובאופן כללי, המיניות הנשית מדומה לפריפריה מסורסת או לפרבר ממושטר, בעוד המיניות הגברית מדומה לחוויה אורבנית עוצמתית – כי שוב, כמו תמיד, היתרון נזקף לזכות הגודל, והגודל שייך לגברים. לכן, כנראה, בשלב הזה של הקריאה נתקפתי באי-נוחות קלה, שהרי גם אני – "כוסית סימפטית" שכמותי – ביצעתי הגירה לא חוקית (מקרית-ים) אל לב-ליבו של הכרך הגדול, ולא סתם היגרתי, אפילו לא ביקשתי רשות מ"בעלי הבית".

גיליון מספר 1 של 'ארכיסקס' יצא לאור ביולי 2004.
'ארכיסקס' יוצא לאור בשיתוף האקדמיה החופשית www.freeacademy.co.il.

לגירסה מקוונת של הפנזין באתר "רשימות":  www.reshimot.co.il/rinat/index.asp 

מעבר לאשמה 1, 2004

"?Have you shot your guns" - מתוך מעבר לאשמה 1, 2004 / מעיין אמיר ורותי סלע

קציעה עלון "עברית היא סקסמניאקית": על ספרות פורנוגרפית חדשה

האבחנה בין "פורנו טוב" ל"פורנו רע" כרוכה במעתק מהמושג "אהבה רומנטית" למושג "כבוד הדדי": הכבוד ההדדי – או האחווה הרגשית – הוא תנאי הכרחי להצלחת המפגש בין בני- זוג-לסקס שאינם בהכרח זוג "רומנטי" או מאוהב. >>>

יונית נעמן "מה שהכרה יכולה להפוך"

דורית אברמוביץ' פוקחת לנו את העיניים. לרווחה. בספרהּ "המלך עירום" היא קולעת ישר לסרעפת. היא מדברת את הילדה שהייתה, מותחת קוים לדמותו של "בית הבלהות" שבּו גדלה, ומתארת את הדרך שעשתה בבגרותה לחשיפת הסוד ולהיחלצות מהסבך הנפשי אשר לתוכו קלע אותה אביה מולידה. >>>

 

"תחנה" - ענבל אברג'יל בגלריה הקיבוץ

ענבל אברג'יל מציגה בגלריה "הקיבוץ" תצלומים של תחנות אוטובוס. התחנות צולמו במהלך שלוש שנים בחלקים שונים של הארץ. >>>

 

דורית אברמוביץ' המלך עירום

כל אישה שלישית וכל גבר שביעי הם קורבנות של תקיפה מינית.
אחת משש ואחד מעשרה הם קורבנות של גילוי עריות.
אלה הנתונים. לגודל הזוועה, מרבית הקורבנות חוו אימים אלה בחיק במשפחה הגרעינית. >>>

אדולף לוס דיבור לריק, למרות הכל

לוס היה לא רק אחד החלוצים של הארכיטקטורה המודרנית, אלא מבקרה של חברה, תרבות ותקופה. כתיבתו התפרשה על מגוון רחב של נושאים, מארכיטקטורה ואורבניזם ועד לאופנה ונימוסי שולחן. לראשונה בעברית, אוסף נרחב ומקיף של מאמריו של אדולף לוס משני ספריו. >>>

שרון רוטברד איילון סיטי

לנגד עינינו הולכת ומוקמת עיר חדשה, העיר הקווית הראשונה במזרח התיכון, "איילון-סיטי" שמה.
המאמר התפרסם לראשונה בעיתון העיר, אביב 2000. >>>

אלי שי זכרונותיו של בנאי

ספרו האוטוביוגרפי של אליהו שלוש התפרסם לראשונה בראשית שנות השלושים, כשלוש שנים לפני מותו. הוא שב וראה אור בתחילת שנות השבעים, אך נותר ספון בהוצאה פרטית בלא שיגיע לתודעת הציבור הרחב. זהו חיבור מרגש. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית