בית

בבל , הודפס ב, 21/9/2019

יונית נעמן "מה שהכרה יכולה להפוך"

מתוך נגה גליון 43 , אביב 2005

"כל אישה שלישית וכל גבר שביעי הם קורבנות של   תקיפה מינית. אחת משש ואחד מעשרה הם קורבנות של גילוי עריות".
מאז התוודעתי לנתון מזוויע זה, הוא קנה אחיזת קבע בתודעתי, וגיבש תמונת עולם קשה: איש, כנראה, אינו מרחם על ילדוֹת הגן. גילוי עריות, למרבה האימה,   נמצא בכל מקום ומתרחש בכל זמן. הסטטיסטיקה מלמדת על יומיום רווי בעתה, בושה ובלבול שהוא מנת חלקם של ילדים וילדות רבים. הסטטיסטיקה מלמדת, שקורבנות ההתעללות המינית אוצרים בגופם את הכאב, הפחד וההשפלה, ושותקים. גם כשהם מעיזים ומדברים את המצוקה,  לא תמיד במילים, העולם שותק, ועל פי רוב גם משתיק. אחת משש ואחד מעשרה הם קורבנות של גילוי עריות. כדי להבחין בהם, צריך קודם כל לפקוח את העיניים.

דורית אברמוביץ' פוקחת לנו את העיניים. לרווחה. בספרהּ "המלך עירום" היא קולעת ישר לסרעפת. היא מדברת את הילדה שהייתה, מותחת קוים לדמותו של "בית הבלהות" שבּו גדלה, ומתארת את הדרך שעשתה בבגרותה לחשיפת הסוד ולהיחלצות מהסבך הנפשי אשר לתוכו קלע אותה אביה מולידה. דורית אברמוביץ' מספרת את סיפורה החד -פעמי, שבשינויים כאלה ואחרים הוא סיפורן של רבות אחרות. למעשה, טוענת אברמוביץ', זהו הסיפור של כולנו. קשה לקרוא   עדות על גילוי עריות. קשה לדבר על זה. קשה, אולי משום שהדיבור על הזוועה מאלץ אותנו להיפרד מפנטסיה מתוקה. הדיבור על גילוי עריות מכריח אותנו להתמודד עם אמת, שהיא כנראה קשה מנשוא. הדיבור הזה מנתץ לרסיסים את האשליה על משפחה: "התא הגרעיני המייצר הכי הרבה פשעים נגד נשים וילדים" (עמ' 9). גילוי עריות הוא מהסודות השמורים ביותר של המשפחה.   אבל לא רק שלה. מנגנוני ההדחקה החברתיים משומנים ופועלים טוב מדי. המורות בבית הספר, השכנים, החברות,   היועצת, הדודים והדודות – כולנו סייעניו של הסוד. כולנו מאריכות את חייו. לפקוח את העיניים בתנאים האלה זו משימה לא פשוטה.
 
דורית אברמוביץ' מפרה את החוקים הבלתי כתובים של השתיקה ושל ההשתקה. היא מספרת באומץ את סיפורה, תוך שהיא ממקמת אותו בזירת הפשע של חברה פטריארכלית. "הספר הזה נועד לא רק לספר את סיפורה של ילדה שהוקרבה תחת כובד שליטתו של המלך-האב", כותבת דורית אברמוביץ', "אלא גם להציע הסתכלות אחרת, שונה, על העולם." (עמ' 14). הספר בנוי מתשע רשימות שנכתבו בזמנים שונים. יחדיו, מספקות רשימותיה, כמובטח, התבוננות שונה על החברה שבּה אנו חיות.

בקריאתה "המלך עירום" מבקשת המחברת להוקיע את המבנים החברתיים שמתירים ומאפשרים את קיומם של מעשים נפשעים דוגמת כגילוי עריות. "כל אישה וכל איש, שהיו פעם ילדים, יכולים למצוא עצמם בתוך מילות הספר גם אם לא חוו תקיפה מינית...כל אחת וכל אחד יכולים לזהות מתוך סיפורם את אותם זמנים, רחוקים וקרובים, בהם הוקרבו על מזבח של שליטה על ידי אדונים שנוסדו בתוך תרבות גברית" (עמ' 14). קוראות וקוראים ימצאו בספר תביעה בלתי מתפשרת לסדר חברתי חדש. סדר חברתי, שבּו שלומם הנפשי והפיסי של ילדות (וילדים) ושל נשים, בעיקר נשים, לא יופקר למען עולם שיוכל להמשיך לנהוג כמנהגו. הגברי.

ייחודו של הספר בכך שהוא מספק נקודת מבט פמיניסטית על גילוי עריות. נקודת מבט זו, שמפקיעה את החולי מתוך המשפחה ומחילה אותו על החברה כולה. הספר מתאר את ההיררכיה הגברית-נשית ואת יחסי השליטה הצומחים ממנה, כמצב נתון, בכל מסגרת חברתית: בית ספר, צבא, עבודה, מערכות יחסים הטרוסקסואליות ועוד. אין לאן להימלט: החולי קיים "במבנים חברתיים שמרחיבים ומעמיקים את התא הגרעיני המשפחתי על חלוקותיו ומעמדותיו" (עמ' 47). ניצולַת גילוי עריות תמצא שהבית שממנו נמלטה רודף אותה באשר תלך. היא תחרד לגלות שטביעות האצבעות של הפטריארך ניכרות בכל פינה בעולם מעשה ידיו, שנוצר כדי לשרת אותו ואת צרכיו. המילים של דורית אברמוביץ' מזעזעות את אמות הסיפים של המחשבה הנורמטיבית על אודות המשפחה והחברה. המבט הפמיניסטי שלה חותר תחת ההרחקהתו של הבית המתעלל אל עבר השוליים הנידחים של הפתולוגיה. לפי השקפתה, הפתולוגיה, לשיטתה, היא שיטתית, מבנית, ושוכנת בכל בית ובכל משפחה שבהם מתקיימים יחסי שליטה, הגם אם שאין נם מגיעים בהם לכדי התעללות פיסית או מינית. כך, ממוטטת הקריאה הרדיקלית שלה את המחיצות בין נורמטיבי לפתולוגי: "יחסי שליטה שאינם ממומשים על ידי אלימות פיזית או מינית אינם מכונים בחברתנו פשע. הם הנורמה וההתעללות זו סטייה ממנה" היא כותבת (עמ' 52, ההדגשות שלי). למעשה, הסימון של תא משפחתי מתעלל כפתולוגי, נועד לגונן בכל מחיר על המבנה המשפחתי הנפוץ ביותר, שהינו נורמטיבי אך רק לכאורה נורמטיבי. תוך שכולנו משמשים סייענים- מרצון של הסוד, מודחקת הסטייה לתהום הנשייה, מושתקים הקולות שעשויים להשמיט את הקרקע המשפחתית מתחת לרגלי כולנו: "ההתעללות הפיזית והמינית מאיימת לפרוץ את השתיקה, מאיימת לחשוף את השקר, טומנת בחובה סכנה לשלמותו של התא המשפחתי, איום על הגרעין החברתי הנורמטיבי" (עמ' 53)

המבט הפמיניסטי של דורית אברמוביץ' תר אחר אלטרנטיבות, ומצביע עליהן. ברשימה "סקס אחר" היא מתארת מרחב בטוח של מיניות לסבית, אשר המבטלת בעצם קיומה מבטלת את הדיכוטומיה המגדרית, ומאתגרת את נוקשוּת התפקידים המסורתית. "במרחב בו פועלות שתי מלכות" מקדשת הבחירה הלסבית הדדיוּת, מאפשרת משחק במסיכות מגוונות, ואף ניכוס מודע של יחסי הכוח לצורך הנאה. ברשימה "טיפול פמיניסטי" מתואר התהליך הטיפולי הרוֹוֵח בנפגעות גילוי עריות, ככזה השמחזק פעמים רבות את קשר השתיקה. במסגרת הטיפול מוטבעת הפתולוגיה כאות קין על מצחה/ו של הקורבן, ומוצבת בפניה/ו המטרה "להבריא" ולשוב לתפקוד "נורמטיבי" בחיק המשפחה והחברה. האלטרנטיבה שעליה דורית אברמוביץ' מספרת עליה, דורית אברמוביץ' מצוייה במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב, ובטיפול פמיניסטי   אצל אפי זיו. אל אפי זיו היא, אליה הגיעה אחרי שורה של מטפלות שניסו "להציל" אותה מתהומות, והדבר לא עלה בידן. "כי הרצון להציל קרוב מדי לרצון לא לדעת... כי רק הקשבה, רק שיח הדדי איתי, יכול היה מאז ומעולם להראות לי את נוכחותי, לסייע לי לזהות את קיומי..." (עמ' 43).

"המלך עירום" מסתיים בשתי רשימות של אפי זיו, מטפלת פמיניסטית,. האחת מתארת את תהליך הצמיחה שמאפשרת הפסיכותרפיה ההתייחסותית לנשים נפגעות גילוי עריות, והשנייה מספקת מידע על מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב. אפי זיו כותבת על בושה ועל הסתרה שהיו לחלק אינטגרלי מה"אני" של נשים נפגעות גילוי עריות. "בושה היא כמו רועה שיש בכוחו להחזיר אותנו לעדר שהוא הסדר החברתי הנורמטיבי", היא טוענת זיו, ומתנגדת בכל תוקף לקחת חלק בדיאגנוזה של קורבנות כאבנורמליות ובטיפול שמתייחס אליהן ככאלה. זיו מציבה את המצוקה של נפגעות גילוי עריות כחלק בלתי נפרד מהמצוקה הכלל-נשית בעולם פטריארכלי, ומבקשת לערער על מושגי יסוד שיצרה לנוחותה ההגמוניה. גם היא סבורה, שרק במרחב טיפולי שוויוני – מרחב שבּו מתקיים שיח בין סובייקטים, ולא תהליך משייה של האחת את האחרת מתהומות חייה – , מתאפשרת יצירה מחודשת של האני.

זמן קצר אחרי יציאתו לאור של "המלך עירום", התראיינה דורית אברמוביץ' בפּריים טיים, בתכניתו של ניסים משעל. באותו יום שלישי, ה-14 בדצמבר 2004, יכלו ילדות וילדים, נשים וגברים לחזות במפגן נדיר של עוצמה ושל אומץ. נערות בקרית שמונה, בקיבוץ הזורע, בטירה וברמת השרון יכלו לראות לנגד עיניהן אלטרנטיבה מוחשית – שגם אם נִדְמתה בלתי מושגת, הרי שעצם קיומה מפיח תקווה. דורית בחרה להישיר מבט אל המצלמה ולספר את סיפורה, שהוא גם הסיפור של כולנו. עוד באותה תכנית החלה מטעם המשפחה מסכת של הכחשות, שניתן לה סיוע באמצעי תקשורת כתובים ואלקטרוניים. השתלשלות האירועים הזו מלמדת עד כמה קשה להפריז בחשיבותו של הספר הזה. השתלשלות האירועים הזו מלמדת על נשים וגברים רבים מספור שאינם מוכנים לשמוע, שאינם מוכנים לראות, שמפחדים להודות בכישלונו של המבנה החברתי שבּו הם שקועים עד צוואר.

 

"אפשר גם אחרת," קובעת דורית אברמוביץ', "אם נביט בכאב נכוחה. כי מתוך היסורים של גוף שלא ידע מנוחה, צומחת לה ללא הרף אלטרנטיבה לכלא שסוף סוף נפרץ." (עמ' 15)

עוצמתו של הספר הזה – כמו עוצמתה של דורית – אינה מתבטאת רק בחשיפה הרדיקלית של שורשי העיוות החברתי, אלא גם בכך שבעצם הכתיבה על אורחות חייה היא מספקת אמונה ותקווה. 'המלך עירום' מעיד כאלף עדים על כך שעל אף הכוחות האיתנים העושים במלאכת הבִּיוּש וההשתקה יום יום ושעה שעה, פורצות מתוך כל הקושי הזה גם עשייה, חיוניות ואהבה. אני סבורה, שמוטל על כולנו לאפשר לקריאות שעולות מתוכו להדהד בחללים שונים. כשם שאני מאמינה, בכל ליבי, שבעומק ההכרה מצוי מזור, כך אני יודעת שהקריאות הללו נופלות על אזניים כרויות. במו אזניַ שמעתי אישה צעירה אומרת, שהספר הזה שינה את חייה.


המלך ערום

המלך ערום / דורית אברמוביץ'

עוד מתוך גליון 43 , אביב 2005

דליה מרקוביץ' על הגליון הראשון של כתב העת "ארכיסקס"

"הקשר בין סקס לארכיטקטורה ברור," אומרת רינת ברקוביץ', "כמו הקשר שבין וילה אקסקלוסיבית בפרוור, למסיבות זימה המוניות: אין סקס בלי ארכיטקטורה, ואין ארכיטקטורה נעשית אלא למען המין האנושי. >>>

קציעה עלון "עברית היא סקסמניאקית": על ספרות פורנוגרפית חדשה

האבחנה בין "פורנו טוב" ל"פורנו רע" כרוכה במעתק מהמושג "אהבה רומנטית" למושג "כבוד הדדי": הכבוד ההדדי – או האחווה הרגשית – הוא תנאי הכרחי להצלחת המפגש בין בני- זוג-לסקס שאינם בהכרח זוג "רומנטי" או מאוהב. >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/noga43/1117018849