סטאדס טרקל / רוברט בירנבאום

Studs Terkel
ארצות הברית

לואיס "סטאדס" טרקל נולד ב- 1912 בניו יורק וגדל מגיל 10 בשיקגו.
סופר, עיתונאי, פעיל חברתי, ומחלוצי הרדיו והטלוויזיה בארצות הברית, טרקל נודע בתור "האיש שראיין את אמריקה".
בעקבות חקירתו על ידי הוועדה נגד פעולות לא-אמריקאיות של הסנטור ג'וזף מק'ארתי, וסרובו להעיד נגד פעילי שמאל אחרים, נכנס טרקל ל"רשימה השחורה".
בין ספריו הרבים של טרקל, המבוססים על שיחותיו בנושאים שונים עם אנשים מכל רחבי הקשת החברתית באמריקה והמהווים חלק חשוב של ההיסטוריה האורלית של המאה העשרים בארצות הברית: The Good War שזיכה אותו בפרס פוליצר, Working ,My American Century , Hard Times.

ספרו הראשון "ענקי הג'אז" משנת 1957 הוא ספרו הראשון הרואה אור בעברית.
טרקל, שגדל במועדוני הג'אז של שיקגו, הגיש תכניות ג'אז ברדיו משנות הארבעים ואילך והיה בעל טור קבוע על ג'אז ב"שיקגו סאנדיי טיימס".
הספר מתבסס על שיחותיו עם המיתולוגיות החיות של הג'אז: ג'ו אוליבר, לואי ארמסטרונג, בסי סמית, ביקס, פאטס וולר, דיוק אלינגטון, בני גודמן, קאונט בייסי, בילי הולידיי, וודי הרמן, דיזי גילספי, צ'רלי פרקר, ג'ון קולטריין.

ענקי הג'אז

סטאדס טרקל גילה את מוזיקת הג'אז כילד בשיקגו של תחילת המאה העשרים.
המוזיקה הזאת, ששילבה מנגינות שמוצאן מאירופה וקצבים שמוצאם ממערב אפריקה, מעולם לא נשמעה לפני כן. היא היתה משוחררת, חופשייה וקלה. >>>

ג'ו אוליבר, המלך

האיש כבד הגוף שר בשקט לעצמו בזמן שסידר את שולחנות הביליארד באולם המשחקים שבו עבד כשרת. היו לו פנים עצובות וצלקת עיטרה את עינו השמאלית. היתה זו שעת ערב של חודש אפריל בסוואנה, ג'ורג'יה, ב-1938. >>>

סטאדס טרקל: שיחות עם אמריקה

האתר הרשמי של סטאדס טרקל. >>>

ביוגרפיה של סטאדס טרקל

סיפור חייו של סטאדס טרקל. אתר ספרטקוס. >>>

סטאדס טרקל: "אנחנו לא מצודת אמריקה"

נובמבר 2001: ראיון עם סטאדס טרקל לרגל נפילת התאומים ותחילת מלחמתו של ג'ורג' בוש.
כריסטופר קמפ, salon.com >>>

מספר הסיפורים של אמריקה

על סטאדס טרקל, מהאגדות החיות האחרונות של אמריקה.
אנדרו או'הייר, salon.com >>>

עונג מדף: ענקי הג'אז

"מדובר בספר שיעניין חובבי ג’אז באותה המידה שיעניין אדם שמעולם לא שמע חיצרוץ ג’אזיסטי אחד בימיו...זהו ספר בלוזי על ג’אז. אין פה מבנה מורכב או וירטואוזיות או השתחררות שלוחת רסן. כמו הבלוז, מדובר פה פשוט ב'לספר את הדברים כמו שהם', במילים הכי פשוטות, שמעבירות הכי הרבה אמת."
גיאחה על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", בלוג עונג שבת >>>

ממועדון הכותנה לאקדמיה

"בדומה לכל דת חדשה, הג'ז צימח מיתוסים לרוב - אבות מייסדים, מעשיות גבורה וסיפורי קדושים - בפרק זמן היסטורי מצומצם. סטאדס טרקל חוזר שוב ושוב בספרו לדיבור הבטוח על הג'ז, כלומר למיסטיפיקציה שלו."
אורי הולנדר על ספרו של טאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ תרבות וספרות >>>

ענקי הג'אז

""ענקי הג'ז" הוא בשום פנים ואופן לא סקירה של תולדות הג'ז. אין בו ולו רמז לניתוח מוסיקלי רציני. טרקל לא היה היסטוריון, וגם לא מוסיקולוג או מבקר; הוא היה מספר סיפורים. מה שעניין אותו בראש ובראשונה היו בני אדם."
בן שלו ממליץ על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ גלריה. >>>

שלוש דקות מושלמות

"הניסיון לשכתב את ההיסטוריה של הג'ז ולהפקיע מהאפרו-אמריקאים את זכויות היוצרים עליו מלווה את המוסיקה הזאת עוד מראשיתה. כבר ב-1917, בשנה שראתה אור הקלטת הג'ז הראשונה, הכריז נגן הקורנט ניק לה-רוקה, שהשתתף באותה הקלטה היסטורית, כי הג'ז הומצא על ידי מוסיקאים לבנים בניו אורלינס ו'נגנב' על ידי מוסיקאים שחורים. בעשורים הבאים הוקעה הטענה של לה-רוקה כמופרכת וגזענית, וההכרה בכך שהג'ז הוא ביסודו מוסיקה שחורה היתה להנחת יסוד בלתי מעורערת, שאף הולידה גילויים של גזענות 'הפוכה' בנוסח 'רק שחורים יכולים לנגן ג'ז אמיתי'.
לכן היה כל כך מפתיע, כמעט בלתי ייאמן, לחזות מעל דפי מוסף 'תרבות וספרות', במאמרו של אורי הולנדר "ממועדון הכותנה לאקדמיה", בטענה שהכל פיקציה."
בן שלו משיב למאמרו של אורי הולנדר "ממועדון הכותנה לאקדמיה", שנכתב על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ, תרבות וספרות >>>

סטאדס טרקל זכה בפרס דייטון לשלום

הסופר והאקטיביסט סטאדס טרקל, ("ענקי הג'אז", בבל 2006) הוא הזוכה הראשון בפרס דייטון לשלום. פרס ספרותי זה מנציח את הסכם דייטון מ- 1995 שסיים את מלחמת בוסניה. >>>

גירסה להדפסה