תומס ברנהרד / אנדרי רייזר

Thomas Bernhard
אוסטריה

תומס ברנהרד (1931 - 1989) הוא לדעת רבים גדול הסופרים בשפה הגרמנית בחצי השני של המאה העשרים.
לצד פעילותו כמשורר וכמחזאי, כתב ברנהרד שורה ארוכה של יצירות בפרוזה, שבהן ניכרת טביעת ידו הייחודית, המשלבת ביקורתיות חברתית, הומור נואש, מעורבות עמוקה בעולם האמנות ופרוזה מונולוגית מוזיקלית שוטפת.
על הפרמיירה של מחזהו האחרון של ברנהרד, "הלדנפלאץ", שאותו הכתיר הקנצלר קורט ולדהיים "עלבון לעם האוסטרי", גוננו כמאתיים שוטרים. בצוואתו, אסר ברנהרד על העלאת מחזותיו ועל פרסום ספריו שלא ראו אור בחייו על אדמת אוסטריה.


מספריו של תומס ברנהרד שראו אור בעברית:

בטון (הקבוץ המאוחד, 1991)
כוחו של הרגל (בית צבי, 1991)
אחיינו של ויטגנשטיין (עם עובד, 1996)
הלדנפלאץ: שני מחזות (שוקן, 1999)
מחיקה, התפוררות (שוקן, 1999)
ילד (המעורר, 1999)
המרתף, הימלטות (המעורר, 2002)
הסיבה, רמז (המעורר, 2002)
הטובע (בבל, 2006)
הנשימה, החלטה (גלריה דביר, 2006)
הקור, בידוד (גלריה דביר, 2006)

הטובע

שלושה פסנתרנים צעירים נפגשים ב- 1953 במוצרטאום בזלצבורג כדי ללמוד אצל הורוביץ הגדול: ורטהיימר מווינה והמספר מזלצבורג הם מוכשרים מאין כמותם, טובים מרוב הווירטואוזים בני זמנם, ונכונה להם קריירה עולמית מבטיחה. הצעיר השלישי, שמגיע מקנדה, הוא גלן גולד. >>>

הטובע (ההתחלה)

גם גלן גולד, ידידנו וגדול הווירטואוזים בנגינה בפסנתר במאה הזאת, הגיע רק לגיל חמישים ואחת, חשבתי כשנכנסתי לפונדק.
אבל הוא, שלא כמו ורטהיימר, לא התאבד, אלא מת מוות טבעי, כמו שאומרים. >>>

צריכים לצאת אלף ספרים חסרי ערך כדי שהמכונה הזאת תעניק לנו פעם אחת יצירת מופת

"במלאות עשרים שנה למותו של גדול סופריה של אוסטריה אחרי המלחמה, תומס ברנהרד, פירסם העיתון 'די צייט' לראשונה רשימה גנוזה שלו שנכתבה כשהיה בן 23, והיא מוקדשת לארתור רמבו ולשירתו, שירה 'מתועבת, אמיתית, יפה ומתת אלוהים'. הדכדוך שמבטא ברנהרד מול ההערצה הצבועה של הממסד הספרותי אל יוצרים נשכחים הוא דכדוך רלוונטי גם לימינו."
רות אלמוג על תומס ברנהרד, הארץ, תרבות וספרות >>>

תומס ברנהרד באנגלית

כתבים, מאמרים, ביקורות באנגלית מאת ואודות תומס ברנהרד. >>>

אתר הבית של תומס ברנהרד

אתר בגרמנית המוקדש לתומס ברנהרד. ארכיון ברנהרד, תמונות, קישורים, ועוד. >>>

דרור בורשטיין / המתרגמים

פסטיש תומס ברנהרד, מתוך הרומן "הרוצחים".
הקטע התפרסם ב"דג אנונימי", גליון 27, מאי 2004 >>>

החיים ככרוניקה של כישלון

"לאורך כל הספר מנסות שלוש הדמויות הללו להכניע את חוסר האונים שלהן. וכל אחת מהן מתמודדת עמו בדרך פרטית משלה: יש מי שמתאבד, יש מי שדועך מולו לאט לאט ויש מי שהוא בר מזל והתמודדות שלו מקוצרת על ידי הגורל. ומה עם תומס ברנהרד עצמו? כיצד הוא מתמודד עם חוסר האונים העצום הזה? הוא עושה את מה שעשה תמיד: כתב יצירה ספרותית מבריקה."
יוסי סוכרי על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", הארץ, מוסף ספרים >>>

ואולי תבוא איזו נחמה

"מן הקריאה בספר הזה, הרותח, עולה אד, עד שאי אפשר להחזיק אותו ביד והוא גורם לקורא לקפץ מכאן ולכאן, ולפעמים ממש אין ברירה אלא לתת לו ליפול, שלא ניכווה."
לירז אקסלרד על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", YNET >>>

גוף ראשון רבים

"ברנהרד מהפנט, ממכר באמצעות אנרגיה שאינה ניתנת לתיאור."
איל מגד על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע". למרחב, מקור ראשון. >>>

ללחך כל פיסת תודעה

"מונולוג קודח, זועם, קודר, מיואש, מוסיקלי להפליא...המונולוג גדוש חזרות אובססיביות, המגרדות את מקום הפצע שוב ושוב. החזרות האלה אינן משעממות לשנייה. הן מסממות, נרקוטיות. התוקפנות של הטקסט העז הזה אוכלת כל: את המספר, את ורטהיימר, את גולד, את הקיום. אוכלת ושוב פולטת אותם על מנת ללעוס אותם שוב."
אריק גלסנר על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", מקור ראשון. >>>

ברנהרד למתקדמים

"מסע אובססיבי לתוך מיגרנה ספרותית משובחת...'הטובע' בסופו של דבר הוא ברנהרד למתקדמים."
עמיחי שלו על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", אתר קשתות. >>>

הפיכתו הסופית של גולד לפסנתר

"על כריכת ספרו של תומס ברנהרד "הטובע" מופיעות ידיו של הפסנתרן הנודע גלן גולד; אצבעות ארוכות ודקות, אגודלים משונים, גמישות עילאית הניכרת גם מבעד לתנועה שקפאה."
אורי הולנדר על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", הארץ תרבות וספרות >>>

שאלת גלן גולד

"מבין כל יצירותיו של תומס ברנהרד, המהדהדות זו את זו באינספור ואריאציות, "הטובע" היא האוטוביוגרפית ביותר."
רואי וולמן על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", NRG >>>

מה שספרות גדולה יכולה לחולל בחיי קורא

"שני הספרים האלה משלימים סדרה של חמישה חיבורים (קדמו להם "ילד", "הסיבה" ו"המרתף", שלושתם הופיעו בהוצאת "המעורר" ותורגמו להפליא בידי שתי מתרגמות הספרים החדשים), המצטרפים יחד לחיבור הכן והמרשים ביותר המוכר לי שכתב סופר על עצמו. אין זו אוטוביוגרפיה, כלומר סיפור החיים כשלעצמם, אלא אוטוביוגרפיה רוחנית, סלקטיבית מאוד, שכל כולה מכוונת להבנה עצמית של ברנהרד, שהיא בראש ובראשונה הבנה עצמית שלו כסופר. חמשת הספרים הם, לכן, מבוא הכרחי, והמבוא הטוב ביותר, לספרות המופת שהוא כתב."
דרור בורשטיין על "הנשימה [החלטה]" (מגרמנית: יהודית שרגל) ו"הקור [בידוד]" (מגרמנית: רחל בר-חיים), שני החלקים האחרונים בממואר של תומס ברנהרד שיצאו בהוצאת גלריה דביר. המאמר התפרסם לראשונה בהארץ, מוסף ספרים, בלוג "מתחת לשולחן" >>>

"ברנהרד הוא במובנים רבים ממשיכו של קפקא"

יניב גפני על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", כל קורא, YNET >>>

אלך מארץ זו, שבה גם ביום הבהיר מושל עוד הלילה האפל

"אצל הסופר האוסטרי הגדול תומס ברנהרד השערורייה היא עניין ספרותי. כי האמת על אוסטריה, על שפת האם, ההיסטוריה והספרות, היא דבר מהמם, בלתי נסבל, מבעית. זה כוחו וזו חולשתו של מחבר הנובלות 'אחיינו של ויטגנשטיין', 'ילד', 'בטון' ו'הטובע': האמת הספרותית שלו היא תמיד פרובוקציה. במלאות עשרים שנה למותו."
גלילי שחר על תומס ברנהרד, הארץ, תרבות וספרות >>>

גירסה להדפסה