בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

תומס ברנהרד
bernhard.JPG

תומס ברנהרד / אנדרי רייזר

Thomas Bernhard
אוסטריה

תומס ברנהרד (1931 - 1989) הוא לדעת רבים גדול הסופרים בשפה הגרמנית בחצי השני של המאה העשרים.
לצד פעילותו כמשורר וכמחזאי, כתב ברנהרד שורה ארוכה של יצירות בפרוזה, שבהן ניכרת טביעת ידו הייחודית, המשלבת ביקורתיות חברתית, הומור נואש, מעורבות עמוקה בעולם האמנות ופרוזה מונולוגית מוזיקלית שוטפת.
על הפרמיירה של מחזהו האחרון של ברנהרד, "הלדנפלאץ", שאותו הכתיר הקנצלר קורט ולדהיים "עלבון לעם האוסטרי", גוננו כמאתיים שוטרים. בצוואתו, אסר ברנהרד על העלאת מחזותיו ועל פרסום ספריו שלא ראו אור בחייו על אדמת אוסטריה.


מספריו של תומס ברנהרד שראו אור בעברית:

בטון (הקבוץ המאוחד, 1991)
כוחו של הרגל (בית צבי, 1991)
אחיינו של ויטגנשטיין (עם עובד, 1996)
הלדנפלאץ: שני מחזות (שוקן, 1999)
מחיקה, התפוררות (שוקן, 1999)
ילד (המעורר, 1999)
המרתף, הימלטות (המעורר, 2002)
הסיבה, רמז (המעורר, 2002)
הטובע (בבל, 2006)
הנשימה, החלטה (גלריה דביר, 2006)
הקור, בידוד (גלריה דביר, 2006)

מייסטרים דגולים

רגר, מבקר המוזיקה הזקן של הטיימס, מזמן את חברו הקשיש אטצבאכר לפגישה דחופה במוזיאון ההיסטורי לאמנות בווינה בשעה אחת-עשרה וחצי.
למעלה משלושים שנה, מספר לנו אטצבאכר, בכל יום סירוגי מלבד יום שני. >>>

הטובע

שלושה פסנתרנים צעירים נפגשים ב- 1953 במוצרטאום בזלצבורג כדי ללמוד אצל הורוביץ הגדול: ורטהיימר מווינה והמספר מזלצבורג הם מוכשרים מאין כמותם, טובים מרוב הווירטואוזים בני זמנם, ונכונה להם קריירה עולמית מבטיחה. הצעיר השלישי, שמגיע מקנדה, הוא גלן גולד. >>>

 

לעולם אין לגמור דבר

נכבדי, אנו עומדים לדון באזור עלום, אזור שאיננו חיים בו; אזור שאנו אומדים אותו ומתקיימים בו בצביעות, במין התנגשות חזיתית; באי-הבנה פטאלית של הטבע, שנהפכת תדיר לקטלנית; אזור שבו אפילו המדע אינו יכול >>>

הטובע (ההתחלה)

גם גלן גולד, ידידנו וגדול הווירטואוזים בנגינה בפסנתר במאה הזאת, הגיע רק לגיל חמישים ואחת, חשבתי כשנכנסתי לפונדק.
אבל הוא, שלא כמו ורטהיימר, לא התאבד, אלא מת מוות טבעי, כמו שאומרים. >>>

 

סימפוניה ענקית של חידלון וזעם

"כבר אחרי עמוד או שניים אפשר לחוש שזה ספר 'אחר'. כל הספרים של ברנהרד הם אחרים."
דן לחמן על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", מייסיי >>>

צריכים לצאת אלף ספרים חסרי ערך כדי שהמכונה הזאת תעניק לנו פעם אחת יצירת מופת

"במלאות עשרים שנה למותו של גדול סופריה של אוסטריה אחרי המלחמה, תומס ברנהרד, פירסם העיתון 'די צייט' לראשונה רשימה גנוזה שלו שנכתבה כשהיה בן 23, והיא מוקדשת לארתור רמבו ולשירתו, שירה 'מתועבת, אמיתית, יפה ומתת אלוהים'. הדכדוך שמבטא ברנהרד מול ההערצה הצבועה של הממסד הספרותי אל יוצרים נשכחים הוא דכדוך רלוונטי גם לימינו."
רות אלמוג על תומס ברנהרד, הארץ, תרבות וספרות >>>

יומן הנרגן

"מחשבותיו של איש בערוב ימיו, המתבונן בציור של איש זקן אחר, כפי שהן מסופרות על ידי אדם נוסף הנמצא באותו חדר במוזיאון ההיסטורי לאמנות בווינה: זו הסיטואציה המרכזית שסביבה רוקם תומאס ברנהרד יצירה ספרותית מובהקת, שלא תקרוץ לאף מפיק הוליוודי. אך הסיפור המהודק והתפניות המפתיעות מבטיחים מסע מעניין ואפילו מרגש, שראשיתו בזעם מתפרץ וסופו בחמלה אנושית גדולה."
שירי צור על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", הארץ ספרים >>>

מונולוג בשלושה קולות

"מייסטרים דגולים נקרע בין המקום האישי, של ההתבוננות וההפנמה, המקום האינטלקטואלי שמונחה ע"י מחשבה ואינדיבידואליות - מקום של טבע ושל אושר - ובין המקום של הכלל, שמפר את הבלעדיות, שמחרב הכל - מקום לא טבעי ואומלל. ההמון הוא שמכתיר אמנים, הוא זה שקובע מה נחשב ומה לו, הוא זה שמכתיב מחשבה - ולפרט נותר רק להנהן. המספר של ברנהרד הוא בו בזמן שופר של ההמון, קול שנואם את דעת הרוב, וגם האנטיתזה של קול זה: קול הנגד, שחושב בעצמו ולמען עצמו."
אדר זיו על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", בלוג A-Z >>>

קצרים על ברנהרד

"הגדולה של ברנהרד היא שהוא כותב שיר רוקנרול סוחף ללא-הרף בן שלוש שעות (זמן הקריאה בקירוב) – ואת זה לא מסוגל לעשות אף אמן רוקנרול שאני מכיר."
אריק גלסנר על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", מבקר חופשי >>>

"ברנהרד מזכיר לי את קהלת"

"הוא כל הזמן רוטן, נרגן, הוא לא מרוצה מדבר, הוא ההיפך הגמור ממה שקרוי במקומותינו "חשיבה חיובית". הו לא, הוא לא חיובי כלל וכלל. אבל בנרגנות המתמדת שלו, בחוסר הנחת שלו, בהרסנות הגמורה שלו, יש משהו מענג, מזכך. הוא אולי היה נחרד לקריאת הדברים האלה, אבל ברנהרד מציע לנו (שלא בטובתו?) קתרזיס."
חגי דגםן ממליץ על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", הארץ ספרים >>>

הסופר והתופעה: ספר חדש לתומס ברנהרד

"הוא מת צעיר יחסית וערירי, הוא תקף את האוסטרים בכל הזדמנות, והוא כתב כמו שאף אחד אחר לא כתב. לרגל יציאתו בעברית של "מייסטרים דגולים" של תומס ברנהרד, יותם שווימר יצא לבדוק מה הסיפור שמאחורי הסופר והתופעה."
YNET ספרים >>>

תומס ברנהרד באנגלית

כתבים, מאמרים, ביקורות באנגלית מאת ואודות תומס ברנהרד. >>>

אתר הבית של תומס ברנהרד

אתר בגרמנית המוקדש לתומס ברנהרד. ארכיון ברנהרד, תמונות, קישורים, ועוד. >>>

דרור בורשטיין / המתרגמים

פסטיש תומס ברנהרד, מתוך הרומן "הרוצחים".
הקטע התפרסם ב"דג אנונימי", גליון 27, מאי 2004 >>>

החיים ככרוניקה של כישלון

"לאורך כל הספר מנסות שלוש הדמויות הללו להכניע את חוסר האונים שלהן. וכל אחת מהן מתמודדת עמו בדרך פרטית משלה: יש מי שמתאבד, יש מי שדועך מולו לאט לאט ויש מי שהוא בר מזל והתמודדות שלו מקוצרת על ידי הגורל. ומה עם תומס ברנהרד עצמו? כיצד הוא מתמודד עם חוסר האונים העצום הזה? הוא עושה את מה שעשה תמיד: כתב יצירה ספרותית מבריקה."
יוסי סוכרי על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", הארץ, מוסף ספרים >>>

ואולי תבוא איזו נחמה

"מן הקריאה בספר הזה, הרותח, עולה אד, עד שאי אפשר להחזיק אותו ביד והוא גורם לקורא לקפץ מכאן ולכאן, ולפעמים ממש אין ברירה אלא לתת לו ליפול, שלא ניכווה."
לירז אקסלרד על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", YNET >>>

גוף ראשון רבים

"ברנהרד מהפנט, ממכר באמצעות אנרגיה שאינה ניתנת לתיאור."
איל מגד על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע". למרחב, מקור ראשון. >>>

ללחך כל פיסת תודעה

"מונולוג קודח, זועם, קודר, מיואש, מוסיקלי להפליא...המונולוג גדוש חזרות אובססיביות, המגרדות את מקום הפצע שוב ושוב. החזרות האלה אינן משעממות לשנייה. הן מסממות, נרקוטיות. התוקפנות של הטקסט העז הזה אוכלת כל: את המספר, את ורטהיימר, את גולד, את הקיום. אוכלת ושוב פולטת אותם על מנת ללעוס אותם שוב."
אריק גלסנר על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", מקור ראשון. >>>

ברנהרד למתקדמים

"מסע אובססיבי לתוך מיגרנה ספרותית משובחת...'הטובע' בסופו של דבר הוא ברנהרד למתקדמים."
עמיחי שלו על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", אתר קשתות. >>>

הפיכתו הסופית של גולד לפסנתר

"על כריכת ספרו של תומס ברנהרד "הטובע" מופיעות ידיו של הפסנתרן הנודע גלן גולד; אצבעות ארוכות ודקות, אגודלים משונים, גמישות עילאית הניכרת גם מבעד לתנועה שקפאה."
אורי הולנדר על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", הארץ תרבות וספרות >>>

שאלת גלן גולד

"מבין כל יצירותיו של תומס ברנהרד, המהדהדות זו את זו באינספור ואריאציות, "הטובע" היא האוטוביוגרפית ביותר."
רואי וולמן על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", NRG >>>

מה שספרות גדולה יכולה לחולל בחיי קורא

"שני הספרים האלה משלימים סדרה של חמישה חיבורים (קדמו להם "ילד", "הסיבה" ו"המרתף", שלושתם הופיעו בהוצאת "המעורר" ותורגמו להפליא בידי שתי מתרגמות הספרים החדשים), המצטרפים יחד לחיבור הכן והמרשים ביותר המוכר לי שכתב סופר על עצמו. אין זו אוטוביוגרפיה, כלומר סיפור החיים כשלעצמם, אלא אוטוביוגרפיה רוחנית, סלקטיבית מאוד, שכל כולה מכוונת להבנה עצמית של ברנהרד, שהיא בראש ובראשונה הבנה עצמית שלו כסופר. חמשת הספרים הם, לכן, מבוא הכרחי, והמבוא הטוב ביותר, לספרות המופת שהוא כתב."
דרור בורשטיין על "הנשימה [החלטה]" (מגרמנית: יהודית שרגל) ו"הקור [בידוד]" (מגרמנית: רחל בר-חיים), שני החלקים האחרונים בממואר של תומס ברנהרד שיצאו בהוצאת גלריה דביר. המאמר התפרסם לראשונה בהארץ, מוסף ספרים, בלוג "מתחת לשולחן" >>>

"ברנהרד הוא במובנים רבים ממשיכו של קפקא"

יניב גפני על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", כל קורא, YNET >>>

ברנהרד כותב מוסיקה יותר משהוא כותב פרוזה

"וכך בתום הקונצרט המסחרר – ברנהרד כותב מוסיקה יותר משהוא כותב פרוזה - נותרים על במה המאפילה אנשים שכנגד הבדידות הנואשת נאחזים בהרגלים הקטנים והסנוביים שלהם, בהתנשאות, בעליונות התרבותית, בגאונות הלא מובנת שלהם. משתלחים בהשפרצות אכזריות של ביטול כל הסובב, ובכך רק מנציחים עוד יותר את בדידותם, את סירובם לחיים. ומהווים כתב אשמה חריף יותר, נגד החברה שיצרה אותם ונמצאת באותו חוסר מוצא שבו הם מתקיימים. כתב אשמה שמצליח להכניס לכיס האלגנטי והמוקפד שלהם, את כל השטף המילולי הזועם, זה שכבר הספיק למתוח ביקורת כמעט על כל פרט ופרט ובתרבות, חברה, והמדינה בה צמחו, וממנה אינם מצליחים להתנתק."
שמואל הדס על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", אימאגו >>>

ארמון מראות

"ניתן לדמות את עלילת "מייסטרים דגולים" לבנייתו של ארמון מראות, כל קיר מראה שנוסף לבניין, מגביר את ההשתקפויות ההדדיות, תוך שהוא שולל עוד חלק מהעולם החיצון. המדריך שמלווה אותנו בסיור הוא בן דמותו של האדריכל שבנה את מבוך המראות, אך הוא אינו יודע, כך מתברר לנו בערך במחצית הספר, שהארמון כבר נחרב, ואנו מסיירים רק בהשתקפויות של מראות העבר."
מוטי פוגל על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", עכבר העיר ובלוג קונונסנס >>>

נביא זעם אירופאי

"הצלב הנוצרי וצלב הקרס הנאצי היו בספריו של תומס ברנהרד לשתי הבשורות האיומות של היבשת האירופית. בזעמו נגד 'הרוח הגרמנית הפושעת', לא היסס להציע שוב ושוב לגרמנים או לאוסטרים 'לארגן התאבדות המונית' כדי לשים קץ לבושה."
לוראן כהן על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", ארץ אחרת >>>

רצ'יטטיב כנגד כל הקיטש

"הדיבור הרצוף של תומס ברנהרד עצוב ואפילו טראגי מתחת לפני השטח הדקים שלו, כשכבת קרח דקיקה על פני מים עמוקים, שכובד רגלו של ילד עלולה לשבור אותה ולהטביע אותו אם יעז לדרוך עליה."
רות אלמוג על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", הארץ תרבות וספרות >>>

אלך מארץ זו, שבה גם ביום הבהיר מושל עוד הלילה האפל

"אצל הסופר האוסטרי הגדול תומס ברנהרד השערורייה היא עניין ספרותי. כי האמת על אוסטריה, על שפת האם, ההיסטוריה והספרות, היא דבר מהמם, בלתי נסבל, מבעית. זה כוחו וזו חולשתו של מחבר הנובלות 'אחיינו של ויטגנשטיין', 'ילד', 'בטון' ו'הטובע': האמת הספרותית שלו היא תמיד פרובוקציה. במלאות עשרים שנה למותו."
גלילי שחר על תומס ברנהרד, הארץ, תרבות וספרות >>>

אמנות בלא נחת

"בקריאה ראשונה בספרו של תומאס ברנהרד, 'מייסטרים דגולים' (בבל, מגרמנית: רחל בר-חיים), נכוותי מחוסר ההתלהבות שבאופן הכתיבה ומסוג מסוים של דברנות שיש בה. אך כשסיימתי אותו, חשתי כי קראתי ספר גדול וחכם. בזמננו, כשהאמנות איבדה במובן מסוים את כל כבודה ובמובן אחר היא נערצת ללא כיסוי, מפתיע לפגוש מישהו שמצליח לאחד את שני הקצוות הללו: את הצורך שלנו באמנות ואת ידיעת אי-מושלמותה."
נורית זרחי על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", מוסף הספרים של הארץ, הגיליון השנתי >>>

תואנת שווא היא המרירות

"אז, אי אפשר לפטור את ספרו של ברנהרד כלאחר יד. אי אפשר לעצור את קריאתו בטענת שיעמום. אבל לו ניתן היה להוכיחו - הייתי אומרת לו: תואנת שווא הוא ספרך.אומרים כי את ברנהרד אפשר לאהוב או לתעב, אבל אי אפשר להיוותר אדישים. סליחה, בקריאתי הנוסחא הזו לא עבדה. כך זה עם מרירות - אתה בוחן אותה, לרגע אפילו נדמה לך שיש כאן משהו אחר, לבסוף אתה מעביר בליעה בקנה הנשימה ויודע שנותרת עם חוסר עניין."
הלנה תגר-טלמור על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", אתר מייסיי >>>

קהלת פוסט-מודרני

"כתב ייאוש, שמשלב זעם ותסכול, אך גם מפח נפש ותוגה של אדם המביט מזקנתו לאחור ובוחן את חייו ואת אמונותיו."
אילנה ברנשטיין על ספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים", אתר העוקץ >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית