 |
|
בבל , , 19/3/2010 |
|
| ||
|
|
|
|
אסף שור
|
|
||
אסף שור (תצלום: מוטי קיקיון) Asaf Schurr אסף שוּר נולד ב- 1976. הוא ואשתו מתגוררים בירושלים עם כלביהם. |
|
אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>> הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה. מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. >>> אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.
זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>> כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>> הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>> סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>> "אני לא רוצה לכתוב ביקורת על "הרוצחים", ספרו החדש של דרור בורשטיין. >>>
כלכלה בגרוש
"במרכז ספרו השלישי של אסף שור, 'סיגל', עומדות סוף סוף נשים. שור טוען שהן דומות לו יותר מהגברים שכיכבו בספריו הקודמים. ראיון עם סופר ומבקר, שמנסה לא פעם לברוח ממלים." "ספר שבהחלט העמיד אותי מול סימן שאלה. הוא שונה לחלוטין מספרים אחרים. די אהבתי את הספר ואת הכתיבה. כתיבה שהיא לא ממש תרגיל כתיבה אלא כתיבה שלעצמה. אסף שור אוהב מלים. הוא אוהב את השפה על כל הרמות שלה. יש אולי משהו מתנשא אם אגיד שזה לא ספר לכל אחד. אבל זה באמת לא ספר לכל אחד. מצד שני, מאם אני נהניתי בדרכי, למה שכולם לא ייהנו. כבר אמרתי, ספר מיוחד." פרס ראש הממשלה לאסף שור וארנה קזין פרסי היצירה לסופרים ומשוררים של משרד התרבות וקרן ראש הממשלה יוענקו ל-14 יוצרים, ביניהם אסף שור וארנה קזין. "כתיבה היא סוג של פעולה", אומר אסף שור, שספרו הראשון רואה כעת אור. לא פלא שהוא רואה קשר בין כתיבה לאמנות לחימה: "לא עושים שלושה פליק-פלאקים באוויר ובעיטה מסובבת, אלא מה שעובד וגמרנו" "רק אחת לכמה שנים נתקלים בספר כמו 'עמרם'. מיה סלע מתפעמת." "אלף סיפורים היה יכול הסיפור הזה להיות" "ספרים טובים לא מתמסרים בקלות, והרומן הראשון של אסף שור, 'עמרם', בכללם". "רומאן מבריק ומהפנט, מובחן במקוריותו ובתעוזתו." דרור בורשטיין ואסף שור בין הזוכים בפרסי שר התרבות דרור בורשטיין זכה בפרס שר התרבות לספרות מופת על עריכת קובץ מיצירותיו של אורי ניסן גנסין. התאחדות הוצאות הספרים בישראל פרסמה הבוקר את שמות הזוכים בפרסי קרן מרדכי ברנשטיין לעידוד יוצרים צעירים. הפרסים, המוענקים על ידי ההתאחדות מדי שנתיים, ניתנים בקטגוריות משתנות לביקורת ספרותית, שירה עברית ומחזה מקורי בשפה העברית. הפרס בקטגורית רומן עברי מקורי מחיי הארץ, בסכום 50 אלף שקל, הוענק השנה לאסף שור, מחבר הספר "עמרם". נבחרו שלושת המועמדים הסופיים לתחרות "ספר הביכורים של השנה" שעורך, זו השנה הראשונה, מוסף הספרים של עיתון "הארץ". הספרים שנבחרו הם "על גבול יערות הרוזמרין", קובץ הסיפורים הראשון של ניצן ויסמן (בהוצאת "ידיעות ספרים"); "דופק", הרומן הראשון של יניב איצקוביץ' (בסדרת "ספ" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד"); ו"עמרם", הרומן הראשון של אסף שור (בהוצאת "בבל"). "אל תגידו שספר הבכורה של אסף שור תפס אתכם לא מוכנים. בכתיבה מהודקת, דרוכה, מדויקת, שור טווה כאן שני סיפורים זה בזה – אבל מקפיד לשמר את המתח, את המרחק, בין גיבוריו." "כתבתי נובלה קצרה ומשונה שלא הצליחה לקבל צורה, והלכה והתפרקה ככל שהתעקשתי לעבוד עליה יותר. עמרם ותקווה הם ניצולים מאחד הפרקים ההם, והכל התגלגל מהם." אסף שור משיב לשאלון מוסף ספרים, הארץ >>> "מוטי אהב את מנחם כמו אח. כלומר, בעל כורחו. "הרומן היפה של אסף שור מפר כל מהלך תקין של עלילה, חושף את גלגלי השיניים של המכונה המניעה אותו, ומזכיר שוב ושוב שדמויותיו הן לא יותר מיצירי דמיון. אך דווקא מנגנוני השיבוש הללו הם שמושכים, שמזמינים פנימה אל תוך הסיפור". שירה סתיו על ספרו של אסף שור "מוטי". הארץ, ספרים >>> ""מוטי" הוא ספר יפהפה, ספק רומאן, ספק נובלה, אולי אפילו סיפור קצר, המשתף את קוראיו בעמידה על טיבו של הסיפור, על שני משתתפיו הראשיים, ועל טיבו של סיפור בכלל, עניין בכלל לא מובן-מאליו: תמיד רצוף מעשה הסיפור הכרעות, בחירות והימנעויות. תמיד הכל מתחיל מלא-כלום ונגמר במשהו או מגיע אל הלא-כלום." יצחק לאור על "מוטי", ספרו של אסף שור. הארץ, תרבות וספרות >>> "מוטי. זה השם האפרפר שבחר, בהברקת ליהוק, אסף שור לגיבור הרומן השני שלו (הקודם, "עמרם", זכה בפרס ברנשטיין) . אחד, מוטי. מוטי זה הוא מורה, לא צעיר ולא זקן, לא עשיר ולא עני. ולמוטי יש חבר. מנחם. מנחם הוא איש המעשה, חסר המודעות, המוחצן, ואילו מוטי הוא הפנטזיונר, הרפלקסיבי, המופנם." אריק גלסנר על "מוטי", ספרו של אסף שור. מעריב, ספרות וספרים ובבלוג "מבקר חופשי" >>> "לכבוד שבוע הספר וחגיגת הקניות שמלווה אותו בחרה מיה סלע את הספרים שדווקא לא יגיעו לרשימות רבי המכר, ולמרות זאת - ואולי לכן - כדאי לכם לקרוא אותם." על אפשרויות השימוש במרפק נגד משוררים דרור בורשטיין בשיחה עם אסף שור לרגל צאת ספרו השני, "מוטי". השיחה תערך בחנות "סיפור פשוט", שבזי 36, נווה צדק, תל אביב, 2.6.08 בשעה 19:30. הכניסה ללא תשלום. >>> "נפתח בקביעה: 'מוטי', ספרו השני של אסף שור, הוא הספר שיחזיר את אמונכם בספרות מקור. לאחר אמירה החלטית שכזו, אפשר בהחלט להמשיך ולתאר את העלילה, לנהל דיון ספרותי מעמיק או לפזר סופרלטיבים מיותרים, אבל לפעמים חבל על המילים. לפעמים כל שביקורת ספרים צריכה לומר הוא: לכו לקרוא." צופיה ב' לאופר על ספרו של אסף שור "מוטי". מקור ראשון >>> "'מוטי', ספרו השני של אסף שור, מסמן אותו כאחד מהסופרים הכי חכמים ומקוריים שצמחו בישראל בשנים האחרונות. שיחה על צמחונות (וילדים קטנים שאוכלים גוויות), על לייקה כלבת החלל הרוסית (ומותה האכזרי), על מישל וולבק (שגורם לבנאדם לרצות למות) ועל היותו מספר מעורב וכל יכול (שבסך הכל נורא חרד לגורל ספרו)" אסף שור משוחח עם דנה שוופי. TimeOut >>> "המתח הזה בין דמיון אינסופי למציאות עם סוף ברור, בין האפרוריות והסתמיות של החיים לבין המבנים המקוריים ומלאי החן של הכתיבה, בין האין-עלילה לבין השפע של היכולת הסיפורית - אלו היסודות שהופכים את הספר הקטן והלכאורה פשוט הזה, לכל-כך שונה בשדה הספרותי הישראלי של השנים האחרונות. אסף שור, בדרך מינורית ומלאת הומור מוכיח שאמנות יכולה להיות עשויה מחומרים פשוטים, והיא בהחלט יכולה להיבנות מהבנאליה." "אין זה עולם לחולמים, אומר לנו הספר הזה, אבל זה לא עושה את החלומות ליפים פחות." "ספר מיוחד במינו, אינטליגנטי מאוד, שמצליח לטפל בנושא המוות ברצינות נטולת פאתוס. כמה ממשפטיו ומפסקאותיו הם פנינים של ממש. הישגו הגדול נעוץ בכך שלמרות עומקו, חוויית הקריאה בו מרתקת ומענגת. הניחו מידיכם את העיתון, ורוצו לחנות הספרים." רב המכר החדש של דרור בורשטיין ואסף שור להורדה בחינם בגירסת פדפ. ראיון עם דרור בורשטיין ואסף שור "הוא משולח כל רסן, משוחרר מכל מחויבות, עושה כבתוך שלו בכל מה שנקרה בדרכו - בין אם זו בחורה חמת-מזג, מתנקש אכזר וחסר-מזל, או השפה העברית עצמה. כן, זהו הפקיד - גיבור הנובלה הפרועה של דרור בורשטיין ואסף שור." פגישה סוערת עם אסף שור (מחבר 'עמרם' ו'מוטי') ועודד וולקשטיין (עורך הספרים) שישוחחו על הספר 'מוטי', יאזכרו ודאי את 'עמרם', ואם יישאר זמן ירמזו גם על החדש שבדרך. עוד בתכנית האמנותית: דרור בורשטיין, שיקריא מן הספרים בקול פעמונים. "אם גם אתם עייפתם מזמן מספרות הישראלית, וכבר קשה לכם להבדיל בין החדש של עמוס עוז לאחרון של יורם קניוק, 'מוטי' של אסף שור הוא הספר שיחזיר לכם את חדוות הקריאה." "קרקס אנושי, מעוצב לעילא, מפואר בנלעגותו, שהמחבר, אסף שור, מציץ בו מן הצד בעיניו של מי שכבר ראה הכל, בלי סקרנות מיוחדת אבל גם בלי חמלה יתרה, קצת חמלה, שהיתה עשויה לשנות - לא את התמונה אבל אולי את הפרופורציות שלה." "יש בה, בשפתו הקולחת של שור, יסוד מענג ומטשטש גם יחד, המוליך את הקורא יד ביד כנוכל ערמומי המרוקן את כיסיו אחד אחרי השני תוך כדי שיחה, ואולי לא רק את כיסיו אלא גם את נפשו מרוקן, טיפה אחר טיפה, ביס אחר ביס, וכל זאת כמו בהיסח הדעת, ברצף משפטים המופרע רק מדי פעם. וכשמגיע פתאום בום גדול, הוא כמו תופס את הקורא בסיבוב, או ליתר דיוק אחרי הסיבוב, שכן הבום כמעט ולא נשמע ברגע התרחשותו, ולכן רק כעבור כמה פסיעות מסתובב הקורא ומגלה את הריק מאחוריו, ותוך כדי כך מבין שריק זה אינו תוצאת הבום עצמו, ושלמעשה העולם התרוקן מרגשותיו עוד לפני כן, בשעת השיחה. הפיצוץ, אם כן, הוא פיצוץ של הכרה ולא של החרבה, כי הכל קרס כבר מזמן, אולי בזמן שהיינו שקועים בקריאת סיפור." "אסף שור אוהב לקרוא לספרים שלו בשמות של אנשים, מאמין שכל ספר הוא סטירת לחי לזה שקדם לו, לא יכול להרפות מהדמויות שיצר ומנסה להכעיס את עצמו בכוונה בעת הכתיבה." עזבו אתכם מדיבורים על העולם, בואו נחזור למה שבאמת מעניין אינטלקטואלים "כמו בספרו הקודם, "מוטי", מתעקש שור לשרבט סקיצות של דמויות על הדף ולהניע אותן במרחב רק כדי לזכות בהזדמנות נוספת ללבן דברים שבין אדם לבין התיאוריה הספרותית שלו. שור, שכאמור יודע ספרות, ודאי גם יודע שיכולת הקמתו של הספר לחיים נותרת לנצח בידי הקוראת. והקוראת הזו בוחרת לסגור את הספר בעייפות גדולה, ולהיזכר בנוסטלגיה בעולם אחר, שבו סיפור היה סיפור ודמויות היו ייצוג ייחודי של השקפת עולמו של המחבר על העולם ועל האנשים המורכבים שחיים ופועלים בו. או במילותיו של שור עצמו: 'עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים… אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך'." "הסיפור של האישה המשעממת סיגל והצ'ילבה מהעבודה שלה נעמה הוא בנאלי, צפוי ונטול ערך סגולי. כל משפט חוזר אצלו כמה פעמים בפסקה ואת הטריקים והשטיקים אפשר לראות מקילומטר. כך לא יוצרים כתיבה רגשית." "רומן של אסף שור מחולק במכוון לשניים: סיפור "רגיל" ותובנות והתפייטויות. על אף שהחיבור בין השניים נכון, התחושה היא שכל חלק בנפרד אינו מספק."
|
||
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
