מורה הזן היפני (1200-1253) שהביא את הסוטו זן מסין ליפן. כתב את היצירה שובוגנזו - העיניים והאוצר של החוק האמיתי. אחד מפרקיה הוא פוקאנזהזנגי - הנחיות לישיבה בזה-זן. דוגן מדגיש במיוחד שאימון והארה הם בלתי נפרדים: הארה שוכנת בתוך האימון, אימון חובק הראה. הוא מדגיש גם את חשיבות הבנת הזמן (אוג'י, Uji ביפנית). הוא כותב באוג'י (פרק מתוך שובוגנזו): "המשמעות של אוג'י היא, שהזמן הוא קיום וכל הקיום הוא זמן. ביסודם, כל הדברים הקיימים קשורים זה לזה ונהיים זמן. בגלל שאני ואחרים הם כבר זמן, אימון והארה הם זמן. באופן דומה, כניסה לבוץ ומים (כניסה לחברה) זה זמן… ההר הוא זמן, האוקיינוס הוא זמן… כל גבעול דשא וכל תופעה הם זמן". הספר מתאר בהרחבה גישתו של דוגן לזן ואת הדגשים החשובים שהנחיל לדורות הבאים.

פרופ' מסונגה רייהו וזנג'י דוגן הדרך הישירה לאני האמיתי ולתפקוד מלא בחי יומיום

"ללמוד בודהיזם זה ללמוד את האני. ללמוד את האני זה לשכוח את האני. לשכוח את האני זה להיות מואר על ידי כל הדברים. להיות מואר על ידי כל הדברים זה להיות חופשי מתלות בגוף ובנפש שלנו ושל אחרים. הכוונה היא לבטל אפילו את התלות שלנו בסטורי (הארה). >>>

לקבל ולהעביר את זה הלאה

דרור בורשטיין על ספרם של מסונגה רייהו ודוגן זנג'י
"הדרך הישירה לאני האמיתי ולתפקוד מלא בחיי היומיום" (הוצאת הצוק הכחול) ועל קטלוג תערוכתה של אלינה ספשילוב באצירתה של גלית סמל (הוצאת בית האמנים, תל אביב) >>>

גירסה להדפסה