דניס ג'ונסון / Cindy Lee Johnson

Denis Johnson
ארצות הברית

דניס ג'ונסון (1949 -2017) כתב שירה, סיפורים קצרים, רומנים וכתבות עיתונאיות על מקומות כמו אפגניסטן, סומליה וליבריה. ספריו זכו בפרסים רבים, בהם מלגת לאנאן לספרות, פרס אגא חאן, פרס וויטינג לסופרים ופרס הספר הלאומי עבור ספרו "עץ העשן".

לא לזוז

ג׳ימי לונץ הוא איש תמים (פחות או יותר).
כשהוא יוצא מתחרות חבורות זמר בסגנון ברברשופ שבה השתתף בבייקרספילד שבקליפורניה, יש לו הרגשה שהמזל לצדו. פתאום בא לו להמר. בשתים–עשרה וחצי הסוסים מתחילים לרוץ. >>>

הבן של ישו

עם אקדחים זולים שעשויים להתפוצץ לך ביד כשאתה לוחץ על ההדק, במכוניות של שישים דולר שאפשר להתנגש בהן בעמוד טלפון בלי שיקרה שום דבר, צעיר אמריקאי חסר שם וחבריו המסוממים והשיכורים חולפים על פני נופים של חורבן אנושי וסביבתי, נוסעים בכבישים ישרים וארוכים על >>>

עץ עשן

"היה היתה פעם מלחמה.
היה היתה פעם מלחמה באסיה, ועם הטרגדיות שלה נמנתה העובדה שהיא באה בעקבות מלחמת העולם השנייה, מלחמה מודרנית שהצליחה איכשהו לשמר או להחיות חלק מהריגושים והמעללים של מלחמות קודמות. >>>

השם של העולם

"דבר לא נדרש ממני. היה עלי להניח רגל, ועוד רגל, ולצפות שבאחד הימים אתרחק מספיק מן השמש השחורה והקרה שלי כדי לחמוק בעדינות מן המסלול. >>>

חירום

עבדתי בחדר מיון במשך שלושה שבועות, אם אני לא טועה. זה היה ב–1973, לפני סוף הקיץ. מכיוון שלא היה לי מה לעשות במשמרות הלילה, חוץ מלקבץ את דו"חות הביטוח, התחלתי פשוט לשוטט מטיפול נמרץ לב לקפטריה וכו', לחפש את ג'ורג'י, הסניטר, חבר די טוב שלי. >>>

1963

לילה קודם לכן, בשלוש לפנות בוקר, נרצח הנשיא קנדי. טוראי יוסטון ושני הטירונים האחרים ישנו כשהדיווחים הראשונים עשו את דרכם סביב העולם. >>>

"חירום" - סצינה מתוך הסרט "הבן של ישו"

סצינה מתוך "הבן של ישו", סירטה של אליסון מקניל מ- 1999 בכיכובו של בילי קרודופ. בסצינה משתתף דניס ג'ונסון עצמו. >>>

הצעה לספר

"אחד עשר סיפורים קצרים של הסופר שהתפרסם בעיקר בעקבות "עץ עשן" שעסק במלחמת וייטנאם והיה לאחד הרומנים המלחמתיים המדוברים. קובץ הסיפורים פורסם בארה"ב בשנת 1992 ונחשב לאחד מקבצי הסיפורים הטובים שיצאו שם. עם חלוף השנים הפך לספר פולחן ובשנת 1999 אף זכה לעיבוד קולנועי. הסיפורים כולם מסופרים בגוף ראשון על ידי בחור צעיר שהקורא אינו יודע את שמו. האירועים המתוארים חורגים לעתים מהמסגרת הראליסטית, ועל אף שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, נדמה כי הם חלקים בשרשרת ארוכה של התרחשויות. ייתכן שבעריכה אחרת ניתן היה להפוך את אוסף המילים הנהדר הזה לרומן."
טל גולדשטיין על ספרו של דניס ג'ונסון "הבן של ישו", מגפון >>>

חגיגה פרועה של סיפורים שאיש אינו יודע איך יסתיימו (לעתים גם לא ממש ברור איך הם מתחילים) שמריחים למרחוק כמו הדבר הכי אמיתי והכי מגניב בסביבה

"מאחר שג'ונסון עצמו היה אלכוהוליסט ונרקומן, לא מפתיע לגלות עד כמה הסיפורים שלו פרועים. מה שכן מפתיע זה עד כמה, למרות הערפל הכימיקלי, הם עדיין חדים, זורחים ופוצעים כמו יהלומים קצת לא משויפים. הרוח הזאת לא תדבר לכל אחד, אבל מי שמוכן לצאת למסע בתוך הראש של ג'ונסון ירגיש בסופו מתוגמל היטב."
כלכליסט ממליץ על ספרו של דניס ג'ונסון "הבן של ישו" >>>

ספר משעמם על דמויות מחוספסות שאומרות פאק

"מר בלהקת חובבים נחטף, בורח עם יפהפייה ובדרך הם מנסים להשיג אוצר. כל זה נשמע מבטיח, אבל "לא לזוז" מאת דניס ג'ונסון, שהלך לעולמו לאחרונה, הוא למעשה בזבוז זמן מוחלט."
גפי עמיר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, הארץ ספרים >>>

קריאה מלווה בדפיקות לב מהירות

"סיפור על חשיפה, על הפשרה מקיפאון מתמשך ועל כוחה של חיות מפעמת. דניס ג'ונסון משלב פואטיקה וריאליזם נוקשה לכדי תבנית מעניינת ומחוכמת."
יותם שווימר על ספרו של דניס ג'ונסון "השם של העולם", NRG >>>

גברים במלכודת

״במחווה פוסט־מודרנית לז'אנר הנואר, רומן הפשע של דניס ג'ונסון מצליח לא להיתפס כחיקוי, אלא כיצירה מדויקת ועתירת סטייל.״
נטע הלפרין על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, ישראל היום >>>

סבל מזכך

"אומר רק זאת: הקריאה ב'השם של העולם', אולי מפני שהתחוללה במזג רוח חורפי-סהרורי, לא היתה קלה. הנראטיב של דניס ג'ונסון עלול לחלחל כמו מים קפואים וליצור משקע מעיק ומדכדך אף בליבו החם ביותר של מי הקוראים של בלוג זה. עם זאת, חווית הקריאה בספר אינה אלא סוג של סבל מזכך."
על ספרו של דניס ג'ונסון "השם של העולם", בלוג A-Z >>>

ספר חזק, חכם וחשוב

"פיליפ רות המליץ על הספר הזה וכל מה שפליפ רות אומר, אני עושה. האמת, צודק. הספר מצוין, חזק ומעורר מחשבה, אבל אני מודה שהוא לא קל לקריאה ולא קל לסקירה. לקח לי הרבה מאוד זמן לסיים אותו ולא מעט זמן לכתוב עליו. ולא בגלל שלא אהבתי, נהפוך הוא. אהבתי.
דניס ג'ונסון כתב ספר בוטה וחכם. ספר מלחמה. מלחמה בין טוב לרע, בין מזרח למערב, בין קומוניזם לקפיטליזם. הדמויות מרתקות. הן הולכות ומתפתחות ומשתנות ומסמנות יותר מכל, את השינוי שחל בחברה בזמן מלחמה, את קהות החושים והזילות בכבוד האדם והדם."
דורית ישראל על ספרו של דניס ג'ונסון "עץ עשן", אתר נוריתה >>>

אמריקה הדועכת מווייטנאם ועד המלחמה בטרור

"דניס ג’ונסון כותב על המלחמה הארורה בווייטנאם, ששיסעה את דעת הקהל באמריקה, אך נדמה שהוא עוסק בהווה ובמאבק המעורפל באיסלאם הרדיקלי."
דביר צור על ספרו של דניס ג'ונסון "עץ עשן", הארץ ספרים >>>

על "עץ עשן", של דניס ג'ונסון, הוצאת "בבל" (מאנגלית: ליה נירגד)

"הבעיה המרכזית כאן היא אחרת. כאשר תותח מכוון שלא כהלכה, הרי ככל שגדולה עוצמתו כך גדלה ההחטאה הצפויה לפגז שהוא משלח לדרכו. הכישרון שג'ונסון מגלה גדול כל כך וזה מה שהופך את ההחמצה של הרומן הזה למרהיבה וקולוסאלית כל כך.
וההחמצה הגדולה כאן היא בחירת הנושא. וייטנאם. כי האם לא שבענו כבר ספרים וסרטים ושירים והצגות על ויינטאם? האם ישנה הצדקה לגרור שוב לתודעה את המלחמה הנידונה לעייפה ההיא מלבד ראייה חדשה שלה?"
אריק גלסנר על ספרו של דניס ג'ונסון "עץ עשן", 7 לילות, בלוג "מבקר חופשי" >>>

נפילת מתח

״הנואר היעיל של דניס ג'ונסון מגלם את האובססיה של התרבות האמריקאית לדמויות של עבריינים.״ֿ
אריק גלסנר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

מי בכלל רוצה לזוז?

״מה שהכי יפה אצל ג'ונסון הם הניסוחים. בתור התחלה הם מקוריים – אתה יכול לשמוע סופר פחות טוב משתמש בכול הקלישאות הזמינות, אבל ג'ונסון עושה את זה בשפה ובדרך המיוחדות לו. הנימה שלו מדודה, יציבה, כפי שקורה אצל אמריקאים רבים, ובזכות זה גם מאוד קצבית, קשוחה וסוחפת. פשע אמריקאי כמו שצריך.

יש ספרים שכתובים כהכנה לסרט – אתה קורא אותם ורואה איך זה הופך לסרט, וגם מבחין במקומות שבהם הסופר החליט לקרוץ למפיקים שכדאי להם. אלה לא ספרים גרועים אפריורי, אבל אצל ג'ונסון אתה מקבל הרבה יותר – הוא מספק את הסטוריבורד, כך שאתה לא רואה איך זה הופך לסרט, אלא רואה את הסרט עצמו.״
ארז אשרוב על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, החיים בתהיתי - הקונפטי האפל של ארז אשרוב >>>

"זה לא ספר על מלחמת וייטנאם, או לפחות לא ספר רק על מלחמת וייטנאם, שג'ונסון מנסה לייצר מסיפור המלחמה חוויה ספרותית רגשית אינטנסיבית, ומוטב לומר חוויה ספרותית דתית."

"ג'ונסון כותב על המלחמה בעיני המשתתפים בה כיצירת אמנות גדולה, כחוויה דתית. הוא מצליח להמחיש את המלחמה כטירוף, ובאותה עת להסביר את סוד הקסם שיש בה בעיני הנוטלים בה חלק""
מוטי פוגל על ספרו של דניס ג'ונסון "עץ עשן", העיר ובלוג קונונסנס >>>

ספרי השנה של טיים אאוט

מבקרי הספרות של טיים אאוט יובל אביבי ומוטי פוגל בוחרים את עשרת הספרים של 2013, ביניהם "לימונוב" של עמנואל קארר, "הבן של ישו" של דניס ג'ונסון ו"כישוף למתחילים" של קלי לינק. >>>

שמש שחורה

"פרט ליומרה המוסרנית הבלתי ממושמשת, פה ושם, וללא הכנה מוקדמת, ספרו של ג'ונסון יפהפה."
ליאת אלקיים על ספרו של דניס ג'ונסון "השם של העולם", הארץ ספרים >>>

גירסה להדפסה