בית

בבל , , 20/11/2019

                           

 

סוואמי ונקטסאננדה
‏Swami Venkatesananda
הודו

סוואמי ונקטסאננדה (סוואמיג'י, בלשון חיבה) נולד ב–29 בדצמבר 1921, בדרום הודו, למשפחת ברהמינים משכילה ומכובדת. בנעוריו נמשך לספרי הגות ויוגה, וכשהגיעו לידיו ספריו של הרופא והיוגי סְוָאמִי שִׁיוָאנַנְדָה קיבלו חייו תפנית חדשה. הוא החל להתכתב עימו, ובמקביל התאמן בתנוחות יוגה, בתרגילי נשימה ובמדיטציה. כשהיה בן עשרים וארבע עזב קריירה מבטיחה בשירות המדינה והצטרף למורו ברישיקש אשר למרגלות הרי ההימאליה.
שנתיים אחרי שעבר לגור באשרם, ערך לו סוואמי שיוואננדה טקס חניכה למסדר הנזירות. סוואמיג'י התמסר למורו ולשליחותו תוך שכחה עצמית מוחלטת, ורכש את אמונו ואת אהבתו הרבה. תודעתו של המורה שינתה את זו של התלמיד באופנים רבים, עד אשר הפכה אותה לתודעה תאומה. "אימון מענג", כך תיאר סוואמי ונקטסאננדה את הקשר הישיר והחם עם מורו. סוואמי שיוואננדה מצדו אמר עליו: "אבן החן של שליחותי, זוהר עבודתי. האם אזכה לראות מישהו קורן יותר מסוואמי ונקטסאננדה? מעולם לא ראיתי כמותו".
בשנת 1961 נתן לו סוואמי שיוואננדה את ברכתו ושלח אותו להפיץ את תורת היוגה בעולם. הסוואמי השקט והצנוע החל לנדוד בערים גדולות וסואנות על פני יבשות רחוקות. הוא החל לדבר, ודבריו יצאו מן הלב ונכנסו אל הלב. הוא היה עניו, חכם, בהיר ומבריק, וצחוקו מתגלגל, חופשי וכובש. אנשים נאספו סביבו, אחדים מתוך סקרנות ואחרים מתוך צורך פנימי עמוק. אחדים ביקשו לרכוש ממנו חוכמה ודעת, ואחרים ציפו לנחמה ולליטוף. היו שראו בו ידיד או אח, והיו שראו בו מורה דגול. אך סוואמי ונקטסאננדה הקפיד לשמור על עצמאות מוחלטת, לא התיר לתלמידיו הקרובים להקים סביבו ארגון ואף לא מינה יורש שימשיך את דרכו.
במשך עשרים שנה, עד למותו ב–2 בדצמבר 1982, נדד סוואמי ונקטסאננדה ברחבי העולם. כל מקום היה ביתו ושום מקום לא היה ביתו. הוא התארח בבתי ידידים ואכל את המזון שהגישו לו. יום–יומיים שהה פה, שבוע שם, רק לעתים נדירות השתקע יותר מחודשיים במקום אחד. היתה לו מזוודה קטנה ובה מכונת כתיבה, זוג בגדים להחלפה, כתבים עתיקים, כלי רחצה וערכת עזרה ראשונה. הוא לא אגר דברים ולא רכש חפצים, ואף ש"עף קל", תמיד התקנא בציפורים שעפות מבלי לשאת עימן דבר.

ראמאינה של ואלמיקי

לצד “מהאבהרטה“, “ראמאינה“ הוא האפוס המכונן של התרבות ההודית ושל דרום אסיה כולה. חיבורו בשפת הסנסקריט מיוחס לחכם ואלמיקי, שודד דרכים לשעבר, שחזה בצייד הורג עגור בעת שזה תינה אהבים עם בת זוגו. >>>

 

בַּאלָה קַאנְדָם - ילדותו של ראמה

ואלמיקי שאל את נַארַדָה, ראש וראשון לחכמים: >>>

פתח דבר

כאשר פוטרים את "ראמאינה" כאגדה או כפרי דמיונו של משורר, משליכים לפח אוצר גנוז. מנגד, אם מתייחסים אל "ראמאינה" כאל כתב–קודש שיש לכבדו ולקרוא בו באדיקות, עלולים להיות עיוורים לאוצר הגנוז בו. >>>

 

הזמנה לאימון קריאה יומי עם יצירה בת 5,000 שנה

"התרגום של 'ראמאינה של ואלמיקי' הוא בבחינת יום חג לכולנו: תלמידי יוגה, אנשים שאין להם אלוהים, הינדופילים וכל יתר הברואים שמבקשים מרפא לנפשם."
נילי לנדסמן על ספרו של סוואמי ונקטסאננדה "ראמאינה של ואלמיקי", הארץ, מוסף ספרים >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית