|
|
בבל , הודפס ב, 20/5/2021 |
|
אלי סמית
|
||||
Ali Smith אלי סמית נולדה באינוורנס, סקוטלנד ב- 1962. חיה כיום בקימברידג'. ספרה הראשון, "אהבה חופשית וסיפורים אחרים" (1995) זכה בפרס Saltire לספרי ביכורים וב-Scottish Arts Council Book Award. "כמו", הרומן הראשון שלה, ראה אור ב-1997 ו"סיפורים אחרים וסיפורים אחרים" ב-1999. "עולם מלון" (2001) היה בין המועמדים הסופיים לפרס Booker ולפרס Orange וזכה בפרס Encore. "כל הסיפור וסיפורים אחרים" ראה אור ב-2003. ספרה "המקרית" (2005)היה בין המועמדים הסופיים לפרס Man Booker ולפרס Orange וזכה בפרס Whitebread. "בת פוגשת בן" ראה אור ב-2007. ספרים אסטריד מצלמת שְׁחָרים בסוני הדיגיטלית שלה. התריס בחדר של מגנוס מוגף תמיד. הוא אף פעם לא מתרחץ, לא במקלחת ולא באמבטיה. >>> "כי עכשיו כשאני עומדת להיעלם, אני כאן יותר מתמיד. עכשיו כשאני אוויר ולא יותר, השאיפה היחידה שלי היא לנשום אותו. עכשיו, כשדממתי לעד, חה חה, בשבילי הכול מילים מילים מילים. עכשיו, כשכבר איני יכולה להושיט יד ולדעת, זה הרצון היחיד שלי, לגעת. >>> איימי ואש, שתי נשים צעירות שהמשיכה ביניהן, כמו המשיכה בין קרח לאש, מרקיעה אל מעבר לגבולות החבויים בין תרבויות, ארצות, משפחות, חברויות ואהבות. סמית שוברת ציפיות בקשר לניגוד בין דמיון למציאות, ומפתה את הקוראים לבחור את משמעות החיים כסיפור משכר של אהבה. >>>
דברים סיפור קצר שראה אור לראשונה בעברית בגליון 13 של כתב העת "המעורר". >>> אאאאאאאאאאאאה איזו נפילה איזו המראה איזו צלילה איזה זינוק אל החושך אל האור איזו נסיקה איזו גלישה חבטה התרסקות איזו הישמטות איזו תאוצה איזו סחיפה איזו בהלה איזו יבבה טרופה מהוסה איזו טיסה עיסה פיסה שבורה שסועה איזה לב בצניחה איזה סוף. >>>
קישורים הסופרת הכי מעניינת שתקראו השנה "פגשתי את אלי סמית – סופרת נפלאה, באמת נפלאה – בקיימברידג', לשיחה שבאמת לא רציתי שתיגמר. הספרים של אלי סמית זוחלים באיטיות מענגת אל מתחת לעור. כמו מוזיקה מורכבת, שלפעמים נדמה שצלילה נפרעו במידה שמחייבת טלטלה גדולה בראש ובלב.היא מרשה לדמויות שלה לחרוק ולעלילה לצפצף ולכל התערובת הזו להפוך למשהו בלתי צפוי שגולש מגבולותיהן של תבניות ספרותיות מוכרות. סמית היא מספרת סיפורים מצוינת, ויצרנית סדרתית של כורים אטומיים מילוליים, זעירים ומטעים, שהיא מטמינה בין השורות, וממתינים שם לרגע שבו יפער בהם הקורא סדק ואי אפשר יהיה להתחמק מהקרינה." "כשגמרתי את 'המקרית' הצטערתי שלא קראתי ספרים קודמים של אלי סמית. היא פשוט מצוינת. כתיבתה פיוטית ובעלת עומק רגשי כאחד, והסיפור עצמו קולח ומכיל גם משחקים צורניים כמו שילובי שירים, ראיונות ומלים בודדות השזורים בפרוזה ה'רגילה'. גם התרגום של ארנה קזין מצליח להעביר את המורכבות והעושר הלשוני ולהתמודד עם אתגרי השפה שמציבה סמית." "קשה לי לשים את האצבע על מקור ההנאה הגדול מהמקרית ולנסח לעצמי במדויק מדוע אהבתי אותו. יש משהו מלא קסם בכתיבתה של אלי סמית. לא שגרתי, שובר מוסכמות, מקורי ומבריק, אבל עדיין מאד סיפורי וקריא. המקרית מסופר מפי חמש דמויותיו: ארבעת בני המשפחה והזרה. פרק לכל דמות, על נקודת מבטה, לשונה וסגנונה. וסמית מצליחה לסיים את הספר באופן לא שבלוני או מאכזב, אלא מעורר מחשבה." "סמית יוצאת מתוך הניכור שיצר הגלובליזם, מתוך עולם שבו האנונימיות היא אבן יסוד, אלא שמבטה הוא מבט אינטימי, מרובד ומחלץ." "הסופרת הסקוטית אלי סמית לוקחת את הבנאלי ביותר והופכת אותו לסוד הכוח של ספרה: חמש נשים שנפגשות במלון מפואר וכל אחת מדברת בלשון אחרת, משהו שהספרות העברית כמעט אינה מכירה."
|
||||