בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

מישל וולבק
michel.jpg

מישל וולבק, פורטרט עצמי, אוגוסט 2005.

Michel Houellebecq
צרפת

סופר ומשורר צרפתי, נולד ב-1958.

חוש המאבק

״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996. >>>

מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור

"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה
הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... >>>

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

 

מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

קליאופטרה 2000

הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>>

כמו וויקאנד ברכב

כמו וויקאנד ברכב,
כמו סרטן ברחם,
המקרים המשתרשרים
לפי תכנית מסתדרים.

ובכל זאת, המגבות הרטובות,
לאורך הבריכות הנבובות,
משמידות את הכניעה
והמוח נכנס לתנועה. >>>

הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

הורדת גיל הפרישה

עד כמה שזה עשוי להיות מכאיב, אין מנוס מלהגיע למסקנה שהמיניות נראית כמשהו שמתגעגעים אליו אחר כך, כנושא שאוהבים לרקום מסביבו וריאציות נוסטלגיות. >>>

 

איגי פופ יוציא אלבום ג'אז בהשראת הספר "אפשרות של אי" של מישל וולבק

"איגי פופ יוציא אלבום חדש, שהוא מגדיר כאלבום ג'אזי, המושפע מהסופר הצרפתי מישל וולבק. האלבום ייקרא 'Preliminaires', ולדברי הזמר, הוא הושפע ישירות מהספר "אפשרות של אי" של וולבק.[...] האלבום צפוי לצאת כבר באפריל או במאי." מאת מיה סלע. הארץ, גלריה. >>>

רוצים להשתתף במפגש קוראים עם מישל וולבק?

מבצע מיוחד של YNET, בבל, ידיעות ספרים, שגרירות צרפת והמכון הצרפתי לרגל ביקורו של מישל וולבק בישראל והשקת הספר "המפה והטריטוריה".
שלחו טקסט בן 150 מילה לכל היותר, ובו הסבר מדוע דווקא אתם צריכים לפגוש את מישל וולבק.
אם זה יהיה משכנע, תוכלו להשתתף במפגש מצומצם של הסופר עם עשרים קוראים ישראלים. >>>

"כניעה" מאת וולבק: המציאות שמעבר לפינה

לקוראיו של מישל וולבק לא צפויות הפתעות בקריאת "הכניעה", שמספר את סיפורה של צרפת הפוליטית, העתידית והצבועה אסלאם. כמובן שאף סצנה לא תרגש אותם, או תגרום להם חלילה להביט בחיים באופטימיות רעננה. האג'נדה המוכרת שולטת בספר הזה, שנדמה שאת הגיבור שלו כולנו מכירים היטב.
עמיחי שלו על ספרו של מישל וולבק "כניעה", YNET >>>

מה מרגישים בתום קריאת חזון האימים של מישל וולבק ?

"'כניעה' (בערבית, זה גם פירוש המלה 'איסלאם'), הרומן האחרון של וולבק שראה אור ב–7 בינואר 2015, שוב עשה כותרות בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט ובמוספים הספרותיים. הרומן הואשם באיסלאמופוביה והמחבר אינו חדל מלהתגונן. גם אם 'כניעה' אינו רומן איסלאמופובי, מדובר בלי ספק ביצירה מטרידה."
ז'יל רוזייה על ספרו של מישל וולבק "כניעה", הארץ >>>

מישל וולבק ו"החלקיקים האלמנטריים" - מסה על היצירה ועל הקשריה האינטלקטואליים

"'החלקיקים האלמנטרים' היא ככל הנראה יצירת הפרוזה החשובה בדורנו ומחברו הוא כפי הנראה הסופר החשוב בדורנו. הרומן, שראה אור בצרפת ב – 1998, נמכר במאות אלפי עותקים והפך את מחברו, מישל וולבק, יליד 1958, לאחת הדמויות המסעירות והשנויות במחלוקת בצרפת ומחוצה לה.
זו יצירת הפרוזה החשובה בדורנו על אף קיומן בדור האחרון של יצירות פרוזה מעודנות ומתוחכמות ממנה, על אף היותה של היצירה הספרותית הזו אנטי-אמנותית מבחינות רבות, ועל אף שהיא מכילה קטעים פורנוגרפיים ללא כחל ושרק שיקשו על שוחרי ספרות טובה רבים את צליחתה."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים", מבקר חופשי, אתר רשימות.
(זהו נוסח מורחב של מאמר שמופיע בגיליון החדש של מגזין "ארץ אחרת", גיליון מס' 54: "גופניות: בין משטור לחופש") >>>

למה מישל וולבק הצרפתי הוא הסופר האהוב ביותר על הקוראים הרוסים

"על חשיבותו של התרגום מצרפתית בתרבות הרוסית, מהתרגום ל"אדולף" של קונסטאן ועד ל"אפשרות של אי" של מישל וולבק. האם "טיפוס האיש הרוסי האמיתי" לא נבנה בעצם מחומרי השירה האנגלית והפרוזה הצרפתית."
מאיה קגנסקיה, הארץ תרבות וספרות >>>

למה מישל וולבק כל כך משועמם?

"בעולם של מוצרים, ייצוגים וגירויים מאלחשים נראה שרק אירועים מבעיתים או פורנוגרפיים יכולים לחבר אותנו בחזרה למציאותי. המבעית, אם כך, הוא התגובה לשיעמום משום שנראה שהוא מצליח - לרגע חולף - לעורר אותנו מהנמנום; והאירוניה נהפכת למפלט האחרון, אולי האימפוטנטי, של האינטליגנציה בפני עולם שמניח לנו להיסחף בחירות חסרת מרכז ומשקל."
אווה אילוז על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", מוסף ספרים, הארץ >>>

הכופר והפילוסוף

"לזכותה של צרפת ייאמר שהיא אולי ל המדינה המערבית האחרונה המתייחסת ברצינות רבה לסופריה. החיסרון היחיד בכך הוא שגם הסופרים הצרפתים נוטים להתייחס לעצמם ברצינות רבה - רבה מדי, למעשה. אמנם מוטב אולי למדינה שגיבוריה יהיו סופרים המתעסקים בעצמם עד זרא, ולא כוכבי רוק העושים זאת בווליום רועש בהרבה, אבל זו כבר שאלה של טעם. מה שברור הוא שמפעם לפעם, מתוך ביצת האגומאניה שבה מתבוסס עולם הספרות הצרפתי, צומח דבר־מה שבכוחו לרתק גם קוראים שאינם חשודים בפרנקופיליה יתרה."
בנג'מין קרשטיין על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", תכלת >>>

אפשרות של עימות

"השניים מעליבים זה את זה (וולבק מכנה את לוי מיד במכתב הראשון "פילוסוף דל מחשבה אבל עתיר קשרים"), מחליפים דעות על ספרות וסופרים, מנסים לרדת לשורשי השנאה שהם מעוררים בסביבתם, מתוודים על יחסיהם עם אבותיהם הביולוגיים ומספרים על ילדותם."
עלית קרפ על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", הארץ ספרים >>>

וולבק על היהדות כנוגדת ניו-אייג'

"וולבק, אנטי-מודרניסט שכמוהו, מזהה בחושיו החדים שחלקים מהמסורת היהודית הם שותפים פנים-מערביים לתפיסותיו."
תומר פרסיקו על "אויבי הציבור", מינים >>>

www.houellebecq.info

האתר של וולבק (רב לשוני) >>>

Night Thoughts

מארק לילה על ספריו של וולבק ב- New York review of books >>>

אתר השינאה למישל וולבק

עמותת האויבים של החברים של מישל וולבק >>>

Depressive Lucidity

על מישל וולבק ב- new republic >>>

Le Provocateur

כתבת הניו יורק טיימס מתארחת בביתו של וולבק באירלנד >>>

אין תנאים לרגש

אירי ריקין על החלקיקים האלמנטריים, מעריב >>>

הסרט

אתר הסרט "הרחבת תחום המאבק" >>>

שונאים, סיפור אהבה

עמיחי שלו על פלטפורמה, YNET >>>

מובטל של אהבה

ביקורת על "הרחבת תחום המאבק" בעתון "תל אביב" >>>

הסופר הצרפתי מישל וולבק, שהתבטא נגד האיסלאם, זוכה מהסתה

ידיעה ב"וואלה" על זיכויו של וולבק >>>

פסוקי השטן, החגיגה נמשכת

רז יובן, תרבות מעריב >>>

המיזנטרופ

נועה מנהיים על "פלטפורמה", עיתון תל אביב >>>

פרויקט ביקורתי, שאפתני, חריף ומעורר התנגדות

עומרי הרצוג על פלטפורמה, הארץ >>>

עיסקת המאה

ספרים וסרטים, מו"לים וסוכנים: המגזין Lire חושף בגליון מרץ 2005 את הסודות שמאחורי המעבר של הסופר מישל וולבק מהוצאת פלמריון לפאייאר. >>>

"כל מה שהמדע יכול לאפשר יתממש"

ה"לה מונד" בראיון חגיגי עם מישל וולבק לרגל יציאת הרומן החדש שלו "אפשרות של אי" ב- 31 באוגוסט (התרגום העברי עתיד לראות אור בהוצאת בבל). וולבק מדבר על הרומן החדש העוסק בשיבוט בני אדם ובגזע ניאו-אנושי, וגם על נושאים אחרים - ספרות מד"ב, הרומן הקודם, לאבקרפט, שופנהאואר, ניטשה, בודלר, מכוניות, כלבים וכתיבה. >>>

מישל וולבק חוזר מהוואקאנס

אתר ידידי מישל וולבק בעריכת מישל לוי מדווח על מבול של ספרים וארועים הקשורים למישל וולבק וליציאת ספרו החדש "אפשרות של אי": גיליון מיוחד של המגזין "Les Inrockuptibles" בצרוף dvd עם ראיון בלעדי והסרט הארוטי ("הנהר") שביים וולבק עבור רשת קאנאל פלוס; ביוגרפיה (לא מוסמכת) ראשונה מאת העיתונאי דני דמונפיון שעומדת לצאת החודש; ספר נוסף מאת ידידו של וולבק, הסופר הספרדי פרננדו אראבאל, שיוצא במקביל בספרד ובצרפת; כנס באדינבורג שייערך באוקטובר 2005, שיוקדש למכלול יצירתו של וולבק; הופעה של וולבק במהדורת החדשות המרכזית של TF1 ב- 31 באוגוסט ב-20:00. >>>

המיסתורין של וולבק

בכותרת זו יוצא גליון ספטמבר של המגזין LIRE שמוקדש ברובו לדמותו של הסופר השנוי במחלוקת ולרומן החדש "אפשרות של אי".
בגליון ביקורות מהללות וקוטלות על הספר, כתבות, מאמרים וראיון עם הביוגרף הלא רשמי של וולבק שמשחרר סקופים חדשים (שמו וגילו האמיתיים של וולבק). >>>

מישל וולבק, מסע אל סוף האנושות

"סופר נפלא, שחור ומיואש ... זהו הרומן הטוב ביותר שוולבק כתב עד כה". מדור הספרות של "לה מונד" על "אפשרות של אי", הרומן החדש של מישל וולבק. >>>

Contradiction fiction

מישל וולבק מתראיין ל-Guardian לרגל יציאת ספרו "אפשרות של אי" באנגליה ולרגל הכנס האקדמי הבינלאומי הראשון שמוקדש ליצירתו הנערך באדינבורו.
המהדורה העברית תראה אור ב- 2006 ב"ספרייה של בבל". >>>

פרס Interallié למישל וולבק

הפרס החשוב האחרון בעונת הפרסים הספרותיים בצרפת הוענק לרומן "אפשרות של אי" של מישל וולבק. בדומה לפרס Renaudot שנוסד על ידי עיתונאים שחיכו לתוצאות ה-Goncourt, פרס Interallié נוסד על ידי עיתונאים שחיכו לשופטות פרס Femina. >>>

החלקיקים האלמנטריים - בקרוב הסרט

סרטו של הבמאי אוסקר רוהלר על פי הרומן של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים" יוצא אל האקרנים ב- 30 באוגוסט 2006.
הסרט, בהפקה גרמנית ובכיכובם של שני שחקנים גרמנים, מוריץ בליבטרו וכריסטיאן אולמן, נבחר לסלקציה הרשמית של פסטיבל ברלין. >>>

למות, עכשיו הבלוג

ב- 2005, במקביל ליציאת ספרו "אפשרות של אי" ובסמוך ליציאתם של כמה ספרים שנכתבו אודותיו, מישל וולבק העלה לרשת את "למות" ("Mourir"), טקסט אוטוביוגרפי קודר במיוחד.
עכשיו, כמעט מאותה הכתובת, תחת כמעט אותה כותרת (למות 2006), מנהל וולבק בלוג חדש, שבו הוא מביא טקסטים פיוטיים וביקורתיים ודן בנושאים שונים הקשורים בספריו וביחסיו עם הקוראים, העיתונות והביקורת.
הפוסטים האחרונים בבלוג עוסקים בשאלת העיבוד הקולנועי של ספריו, עם יציאת הסרט הגרמני-צרפתי "החלקיקים האלמנטריים".
הבלוג של מישל וולבק, MOURIR 2006 >>>

גודל הריקנות

צופית קרני על ספרו הראשון של מישל וולבק "הרחבת תחום המאבק", הארץ ספרים >>>

"אפשרות של אי" ברשימת 100 הספרים הבולטים של 2006

הניו יורק טיימס בחר ברומן החדש של מישל וולבק "אפשרות של אי" כאחד מ-100 הספרים הבולטים של שנת 2006. הספר, בתרגומה של לנה אטינגר, עומד לראות אור בקרוב בספרייה של בבל. >>>

"רומן טוטלי שמלא בשאלות נוקבות"

מהעיתונות הצרפתית והאמריקאית על מישל וולבק והרומן הרביעי שלו "אפשרות של אי" >>>

מישל וולבק, כרונולוגיה

"כשהייתי תינוק , אמי לא חיבקה אותי מספיק, לא ליטפה אותי מספיק. זה מסביר את הכול... עד יום מותי אשאר תמיד ילד קטן ונטוש, מיילל מפחד ומקור, רעב ללטיפות." (מישל וולבק, למות, 2005). >>>

זוכה פרס Impac היוקרתי: מישל וולבק

"הפרס האירי שעומד על 100 אלף יורו ניתן לוולבק עבור ספרו 'החלקיקים האלמנטריים'."
מרב יודלוביץ', YNET >>>

החיים הם בדיחה עצובה

"ספריו של הסופר הצרפתי מישל וולבק לא מציעים שום נחמה; הם אכזריים, מרושעים, מציגים את החיים כמסכת ייסורים מתמשכת אבל גם כבדיחה. אז איך זה שאי אפשר להניח אותם מהיד?"
דרור משעני ושירה סתיו על ספריו של מישל וולבק "להישאר בחיים" ו"אפשרות של אי", הארץ ספרים >>>

מישל קישקע

"מישל וולבק הוא סוג של פריס הילטון, רק עם יכולות קוגניטיביות. זו ההארה הכי חשובה של נמרוד לין, אולי חוץ מ-'40 הוא ה-60 החדש'."
נמרוד לין על ספרו של מישל וולבק "אפשרות של אי", וואלה >>>

היה מאוס ותהיה אמיתי

"כך ממליץ מישל וולבק לקוראיו בקובץ הרשימות 'להישאר בחיים וטקסטים אחרים'. אבל ברומן 'אפשרות של אי', שגם ראה אור לאחרונה, הקרנבל המלנכולי האלים של סם, זרע ודמעות הוא בעיקר מעייף ."
מאיה פלדמן על ספריו של מישל וולבק "להישאר בחיים" ו"אפשרות של אי", YNET >>>

החיים כסופרמרקט

ערב על מישל וולבק, יום ב', 5.3.07, 19:00, אודיטוריום מנשר לאמנות.
בתום הדיון יוקרן סרטו של פיליפ ארל "הרחבת גבול המאבק" (צרפת 1999) על פי ספרו של מישל וולבק. >>>

אומרים נעורים יש בצרפת

"מה בין 'אפשרות של אי' של מישל וולבק ו'כשהילדים יוצאים מהבית' של חלי ברק?"
עמרי הרצוג, הארץ, תרבות וספרות >>>

הקינה של וולבק

"מישל וולבק הוא אולי אחד הסופרים השנואים ביותר באירופה, ועובדה זו לבדה צריכה להוות ראיה לחשיבותו: בעידן שבו המילה הכתובה כפופה לעריצות התמונה, יש לתת את הכבוד הראוי לסופר שכתיבתו מצליחה לעורר המולת זעם."
בנג`מין קרשטיין על ספרו של מישל וולבק "אפשרות של אי", תכלת, כתב עת למחשבה יהודית >>>

מישל וולבק מביים את "אפשרות של אי"

הבלוג של הסופר הספרדי פרננדו אראבאל מביא צילומים מאתר הצילומים של הסרט "אפשרות של אי". לאחר שהתאכזב מהגירסה הקולנועית של "החלקיקים האלמנטריים" של הבמאי הגרמני אוסקר רוהלר, החליט וולבק לקחת לידיו את עיבוד הרומן הרביעי שלו לקולנוע. אראבאל, ידיד קרוב של הסופר הצרפתי, מגלם את מנהיג הכת האלוהימית. >>>

על מישל וולבק

"אם לאלוהים היה פרצוף, מישל וולבק משוכנע שהוא היה נראה כמו כוס פעור. אם להמשיך את הדימוי, גם היצור האנושי אינו אלא זרג מזדקן שבבדידותו זועק השמימה, שאינו אהוב על איש, שאין לו למה לצפות והוא ממתין למוות. אין פלא אם כן, שהמהומה האחרונה שחולל הסקנדלוז הצרפתי נסובה סביב האל המונותיאיסטי שטוף הדם והקנאי, שלעולם לא צריך היה לחצות את מדבר סיני."
שלומציון קינן על מישל וולבק וספרו "פלטפורמה", החיים הסודיים של אקריות האבק, בננות >>>

אתר הסרט "אפשרות של אי"

לאחר העיבוד הקולנועי המצויין של הבמאי הצרפתי פיליפ ארל לרומן הראשון של מישל וולבק "הרחבת תחום המאבק" שנעשה בשיתוף פעולה עם המחבר, ולאחר העיבוד הגרמני של אוסקר רוהלר לרומן השני שלו "החלקיקים האלמנטריים" שנעשה ללא שיתופו של וולבק, בחר הפעם וולבק לביים בעצמו את הגירסה הקולנועית לרומן הרביעי "אפשרות של אי". צילומי הסרט הסתיימו הקיץ והוא צפוי לצאת למסכים ב- 2008. >>>

הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס

"מישל וולבק, יליד 1958, שבסדרת ספריו החל משנות ה-90, ניסה למפות את הסקס בחברה המערבית, הוא דוגמה יחידאית, כאמור, אבל גם כזו שלא הובנה כראוי. וולבק אינו טוען את הטענה הבנאלית, הנאמרת באנחה ובנוסטלגיה, כנות או כוזבות, 'אח!, אנשים היום מתעניינים רק בגוף ובכסף'. הטענות שלו מורכבות בהרבה, ובניגוד לנימתן הקודרת יש בהן רמז מהוסס לגאולה." אריק גלסנר על ספרות, מיניות והלם ההווה. מעריב, ספרות וספרים ובבלוג 'מבקר חופשי', רשימות. >>>

ילד של אמא

הסופר הצרפתי מישל וולבק מעולם לא הפגין חיבה רבה לאמו, לוסי סקאלדי, רופאה שנהפכה "היפית מנוונת, יצור אנוכי חסר תקנה", כפי שתיאר אותה בספרו "חלקיקים אלמנטריים". אבל בשבוע הבא, סקאלדי, שוולבק אפילו אמר שהיא מתה באחד הראיונות, תשמיע את קולה. האם, בת 83, עתידה לפרסם את ספרה הראשון ששמו, "החפה מפשע", רומז על תוכנו. הארץ, גלריה >>>

כל מה שחושבת אמו של מישל וולבק על בנה

"'אם מישהו שואל את עצמו ממי ירש הסופר הצרפתי מישל וולבק את כשרונו לרצח אופי, התשובה ברורה עכשיו: מאמו'- כך כותבת אסטל שירבון, בין שאר המגיבים בלהט על ספרה של לוסי סקלדי בת ה-83, 'חפה מפשע'." רות אלמוג על ספרה של לוסי סקלדי "חפה מפשע". הארץ, תרבות וספרות >>>

תמצית הסבל האנושי על פי וולבק: דחייה מצד נשים

״מישל וולבק מזכיר את הקשר בין ספרות ובין גברים שלא זוכים להצלחה עם המין הנשי. הוא גם ממחיש למה הפרוזה הרבה יותר נכונה לו מאשר השירה.״
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק ״חוש המאבק״, 7 לילות >>>

הבוקר שאחרי

"בכתיבה צלולה ונוקבת ובעלילה חסרת רחמים מציג מישל וולבק את צדדיה האפלים ביותר של המתירנות המינית. גיבורי ספרו הם מי שהפסידו מהמהפכה: הילדים המוזנחים של גרושים; המכוערים, השמנים וחסרי הביטחון שהמהפכה רק העצימה את עלבונם ואת תסכולם; רווקות מבוגרות הכמהות למשפחה ולילד; ואפילו היפות והיפים, שאף שלכאורה הרוויחו מהמתירנות, הרי שההיחשפות המוקדמת למין הקהתה את רגשותיהם והפכה אותם ליצורים מתגוננים ומנוכרים. המפתיע הוא שקול הנכאים הזה, היוצא בכאב ובזעם מתוך הליברליזם כנגד האָשׁיות שלו עצמו, ושמצא לו תהודה גדולה כל-כך, בוקע דווקא מצרפת - ארץ המסמלת בעיני רבים את השחרור המיני המתקדם. הצלחתו הגדולה של 'החלקיקים האלמנטריים' מעידה על כך שלמרות, ואולי בגלל, הבוטות הגדולה המאפיינת קטעים ממנו ('החלקיקים האלמנטריים' כולל תיאורים ארוכים ומדכאים של החיים בקומונות נודיסטיות, ושל אורגיות), הוא נגע בעצבים חשופים של החוגים המתירניים באירופה."
ניל מנוסי על ספרו של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים", ארץ אחרת, גליון 4, 2001 >>>

מישל וולבק יגיע לביקור בישראל

הסופר הצרפתי יגיע בקרוב ארצה להשקת ספרו החדש, "המפה והטריטוריה", שזיכה אותו בפרס גונקור לשנת 2010. "אני מאחל למדינת ישראל חיים ארוכים", אמר לקראת ביקורו.
מרב יודילוביץ', YNET >>>

מישל וולבק על המפה

"אפשר לדבר על מישל וולבק, בטח שאפשר. הבעיה היחידה היא שכל מה שיש למישהו להגיד עליו הוא בעצמו כבר אמר טוב יותר. בספרו החדש הוא מתאר דמות הנושאת את שמו ואת דמותו, וכך מצליח לתעתע בקוראיו אפילו יותר."
ליאת אלקיים על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, הארץ ספרים >>>

הבוקר שאחרי

"גיבורי וולבק הם מי שהפסידו מהמהפכה: הילדים המוזנחים של הגרושים; המכוערים, השמנים וחסרי הביטחון שהמהפכה רק העצימה את עלבונם ואת תסכולם; רווקות מבוגרות הכמהות למשפחה ולילד; ואפילו היפים והיפות, שאף שלכאורה הרוויחו מהמתירנות, הרי שההיחשפות המוקדמת למין הקהתה את רגשותיהם."
ניל מנוסי על ספרו של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים", מגזין ארץ אחרת >>>

מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש

"בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי 'פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים'. לוי משיב לו: 'למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם'."
אבנר שפירא על "אויבי הציבור", הארץ גלריה >>>

כולנו קצת כושלים, כולנו קצת אמנים

"הציניות הבוטה של מישל וולבק מקפלת בתוכה פגיעות גדולה. העיסוק שלו בביניים, באמצע, מאפשר לו לכוון את הבעיטות המדויקות שלו ישר לתוך הבטן הרכה."
שירה סתיו על ספרו של מישל וולבק "לצאת מהמאה העשרים", הארץ ספרים >>>

האמת הבורגנית

"ספריו של וולבק כונו 'פרובוקטיביים' ו'פורנוגרפיים' על ידי מבקרי הספרות הצרפתיים שהדביקו לו את הכינוי 'הילד הרע של הספרות הצרפתית'. אבל אל לנו לטעות, אטריבוטים אלו אינם שליליים. בעולם שמבזה את הבורגנות ואת היכולת 'פשוט לחיות', יש מקום של כבוד לפסאודו-אמנים כאוטו מיוהל, לפרובוקטורים הצואים. אך עולם זה רוחש בוז לסופרי רומנים 'בורגנים' שפשוט כותבים, על אנשים ש'פשוט חיים'. ז'ד מתאר בתערוכתו את 'המקצועות הפשוטים', האם ישנם מקצועות פשוטים? בין הפורטרטים אותם מצייר ז'ד ישנה זונה, מנהל משרד אדריכלים ומוכר טבק וכן תמונה שמתארת את סטיב ג'ובס וביל גייטס משוחחים על עתיד עולם המחשבים. וולבק כותב את הבורגנות, את החיים הפשוטים. מה יותר בורגני מצייר מוכשר שחיו עוברים ללא קשיים, ולו בשל העובדה שאביו אדם עמיד? אוטו מיוהל, וחבריו האוונגרדיים לא מחדשים דבר. בעולמנו, דווקא כנות שובבה כשל וולבק, נטולת אידיאלים ומניפסטים, דווקא כנות של אדם שמברך על חיים פשוטים ויציבים כלכלית (דבר שלא משפיע לרעה על יצירתו של ז'ד, ואולי אפילו מאפשר אותה), מראה לנו מיהו הגיבור האמיתי."
קובי חוברה על "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק לאור ביקורו בישראל, יקום תרבות >>>

החדש של מישל וולבק

״הנושאים והעמדות מספריו הקודמים של וולבק, כגון ראיית האדם כיצור שמתעניין בעיקר במין ובכסף, חוזרים גם בספר הזה. החידוש העיקרי בו הוא המקום הנרחב שמקדיש וולבק להערות ארס-פואטיות. שם הספר לקוח משם התערוכה שמציג ז'ד: ׳המפה מעניינת יותר מהטריטוריה׳, כלומר האמנות מעניינת יותר מהעולם שהיא מתארת. התחושה היא שוולבק מבקש בספר זה להותיר אחריו צוואה אמנותית, ובאמצעותה לפרש את האני מאמין היצירתי שלו, לאפיין את המרכיבים והסודות של כתיבתו שלו.״
אבי גרפינקל על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, עכבר העיר >>>

על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי

"בלעתי את הספר הזה, טרפתי אותו, למעט הדפים האחרונים, הוא מסעיר ולכל הפחות מעניין. "
אריק גלסנר על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור" >>>

ברכות למישל וולבק

על זכייתו בפרס גונקור לשנת 2010 עבור ספרו "המפה והטריטוריה".
הספר יראה או באביב בספרייה של בבל. >>>

כמה ספרים מעניינים שראו אור לאחרונה שהזדמן לי לקרוא

"זה רומן טוב מאד. לא כמו 'החלקיקים האלמנטריים' או 'אפשרות של אי', אבל טוב, ואולי בעיקר: מושך מאד לקריאה. וולבק מתגלה בו כסופר טוב מאד מן המניין, כלומר לא כקוריוז חולף, לא רק כמבקר חברתי, אלא כמי שהוא גם בעל מלאכה ספרותי מצוין."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", מייסיי >>>

מישל. סיפור אהבה

"לכבוד פרסום הספר 'המפה והטריטוריה' למישל וולבק, מדפדפת ענת רוזיליו בין דפי ספריו ומנסה להסביר מדוע הוא המבקר הכי גדול של הליברליזם, וגם בכלל לא שונא נשים. מסה."
ענת רוזיליו על מישל וולבק, אתר העוקץ >>>

בועט בעזרת העט

"מישל וולבק, אחד הסופרים המדוברים בעולם, נחשב לבוטה, גאון אנטי-ממסדי ופורץ דרך. בעקבות זכייתו בפרס הגונקור: ניסיון לנתח את דמותו השנויה במחלוקת ואת הפיוט וההתרסה בספריו."
שרי שביט על מישל וולבק, YNET ספרים >>>

מישל וולבק: על פורנו שעושה נעים לבורגנים

""קראתי שני ספרים של וולבק. פלטפורמה, והחלקיקים האלמנטריים. שניהם נראו לי קצת כמו אנטי בורגנות לבורגנים. אין בהם חמלה, לפחות לא כזו שאני הצלחתי לזהות. בני האדם הם יצורים בזויים, נחותים, עבדים לתשוקותיהם, ובסופו של דבר אומללים. וולבק כותב מצוין. יש לו תובנות מרתקות – בעיקר אהבתי את האבחנה שלו על הגלגול של מהפיכת השלום והאחווה ההיפית לדקדנס אלים נוסח צ'רלס מנסון. אבל משהו בספרים שלו חלק מדי. הקורא מביט מהצד. הוא לא באמת מוצא את עצמו בחברה הסדיסטית שוולבק מתאר, ובגיבורים הבעייתיים שהוא בורא, מהסיבה הפשוטה שכל העניין לא מציאותי. וולבק נפטר מהמאפיינים האנושיים שלא נראים לו – טוב לב, חיבה, אלטרואיזם, תכונות נדירות אבל קיימות – והתוצאה שטחית משהו. אני לא קונה את זה, כי הוא לא גורם לי לחשוב על זה אחרי. קריאה של ספרי וולבק היא חוויה לא נעימה מצד אחד, שעושה מסאז' לאגו ולאינטלקט מצד שני, ומתפוגגת לה."
נעם רשף על מישל וולבק, יותר מדי סרטים >>>

מגדל של ספרים: לכבוד חגיגות ה-20 של בבל

אלונה קמחי על "אפשרות של אי", אילנה ברנשטיין על "המצב העברי", אסף שור על "דברים מוזרים קורים", אסף גברון על "אנחנו", לאה איני על "המאהבות", דרור בורשטיין על "עיר לבנה, עיר שחורה".
סופרים ממליצים על כותרים בלתי נשכחים מקטלוג בבל. >>>

קראתי את "אפשרות של אי" בחג המולד

"על הספר בוודאי נכתבו ויכתבו עוד ספרים ומאמרים רבים. בעיני הגאונות שלו אינה נופלת מזו של סרטיו המעניינים ביותר של לארס פון טרייר, שבהם היומרה והמגלומניות מתערבבים בצורה הטובה ביותר עם כשרון תיאורי וניתוחי נעלה וכנות חסרת פשרות."
רון ניולד על ספרו של מישל וולבק "אפשרות של אי", חקוק באבן, אתר רשימות >>>

נבואתו של הסופר מישל וולבק התגשמה מהר משציפינו

"ולבק הוא איש כלבבי, סופר שהפרובוקציה היא לחם חוקו, שצדק כשהצהיר שאין דבר שהאיסלאם הקיצוני מתעב יותר מאשר השמאל. שנינו נשנה את העולם."
בני ציפר על ספרו של מישל וולבק "כניעה", ציפרלנד, הארץ >>>

ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה

"ולבק מעמיד מולנו איזו מראת התייחסות כמו בלונה פארק. אמתית ומעוותת. ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה. הוא איננו איש 'טוב' אך את גדולת הסופר שלו אי אפשר לקחת ממנו."
דן לחמן על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", אימגו >>>

הקצה הצמחי של החווייה

"הוא דומה לחיים ולא לאידיאה שלהם: למאבק המתמיד לשימור האובייקט הטוב. ובאסוציאציה לאמריקאים: מעלה על הדעת את ריימונד קארבר. גם אצלו הטוב מסתתר בתוך קונכייה של כאב. אבל אצל קארבר הכאב בחוץ, ואז אתה יודע לאשורו שהאהבה בפנים. אצל וולבק צריך לחפש, בלי וודאות שהיא תימצא. אבל בכל זאת, שלא כחנוך לוין, נדמה שהוא לא הרסני. לא הרסני כי מתעקש שיצירתיות היא עניין נפרד מן השיווק שלה, מן הפרסום המתלווה אליה, מן ההגדרה המוענקת ליצירה וליוצר על ידי העולם. היא קיימת לעצמה. וולבק לא הרסני, הוא מינימליסט; יש מעט מאד דברים שהוא מאמין בהם, אבל הוא עקבי באמונתו. אפילו כנביא זעם של תרבות שוקעת הוא לא הרסני. הוא פוסע על סף התהום, אבל לא נופל; הוא רק מתריע."
אסתי פלד על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", לא ערוך >>>

וולבק נפגש עם גולשי YNET

כמה קטעונים ממפגש מצומצם שערך מישל וולבק עם קבוצת קוראים מצומצמת במכון הצרפתי בתל אביב. >>>

שש נקודות על מישל וולבק, ואחת על "המפה והטריטוריה"

"'המפה והטריטוריה' הוא הניסיון של וולבק לכתוב רומן אמיתי. הוא עושה את זה די טוב, לכן הואילו הצרפתים כנראה להעניק לו את פרס גונקור."
נמרוד פלשנברג על מישל וולבק ועל "המפה והטריטוריה", ,mysay >>>

פגישה עם הסופר מישל וולבק

עשר שנים אחרי המסה המרתקת שפרסם על "החלקיקים האלמנטריים" בכתב העת "ארץ אחרת", חוזר ניר מנוסי לפגוש את האיש שהחזיר אותו בתשובה. >>>

פגישה עם וולבק

אריק גלסנר חולק את רשמיו ממפגש עם מישל וולבק בבית השגריר הצרפתי. מבקר חופשי >>>

ספר מעניין, נוגע בעצבים החשופים של הזמן הזה, כדאי לקרוא

"האווירה בספר מתעתעת, התגלגלות האירועים נמסרת בצורה עניינית, במהלך הקריאה מתקיימות שיחות של פרנסואה עם אנשים בעלי דעות אחרות, וישנה הקפדה לספר את האמת על החיים לפני שהאיסלם שלט באירופה. אלו לא היו חיים מושלמים, לא היה בהם סיפוק תמידי או אושר או רווחה כלכלית מובטחת, פרנסואה לא זוכר איזו שהיא משמעות עילאית לחייו לפני השינויים שהתחוללו. יש רגעים שהוא מנסה להשתכנע שהשליטה האסלאמית היא אוטופיה שמתרחשת, אולם בלבו פנימה הוא מבין שהוא חי בסיוט. 'כניעה' הוא ספר מעניין, נוגע בעצבים החשופים של הזמן הזה, כדאי לקרוא."
קרן אגמון על ספרו של מישל וולבק "כניעה", בלוג "בעיקר ספרים", אתר סלונה >>>

כמה וולבק שרק תבקשו

"הגיבור האמיתי של "המפה והטריטוריה", הרומן המשעשע והמייגע של מישל וולבק, איננו הצייר שעליו מסופר, אלא וולבק עצמו המופיע כדמות-משנה ומשתלט על העלילה.״
דורון קורן על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, YNET >>>

המסר העיקרי והמפתיע ביצירה הספרותית השערורייתית של השנה

"'כניעה' איננו ספר אנטי-אסלאמיסטי כפי שנהוג לחשוב אלא אנטי-פרנקופיסטי, וחצי הלעג של הסאטיריקן המזדקן והעצוב וולבק אינם שלוחים רק אל ערכי הרפובליקה הליברליים המנוונים, שאפשרו לדעתו את השתלטות האסלאם, או אל צרפת המתאסלמת באדישות ובנרפות כפי שהיא מצוירת בספר. החצים החדים והרעילים ביותר נורים היישר אל לב המעמד האינטלקטואלי חסר עמוד השדרה, שאותו מייצג כמובן הגיבור.
בלי לגלות מהעלילה יותר מכפי שרצוי אוכל להגיד רק זאת: רצוי לקרוא את 'כניעה' גם לאור הקונפליקט המתמשך בין שרת התרבות מירי רגב לאמנים, ולהתחלחל מהמחשבה שאם וולבק היה צופה באירועי השבועיים האחרונים כפי שעושה פרנסואה שלו, הוא היה אומר שדרכה של הצנזורה, דרכו של דיכוי חופש הביטוי והיצירה, או במילים אחרות, דרכה של הפאשיזציה של התרבות סלולה – אם הדבר תלוי בכוח עמידתם של האמנים. 'כניעה' הוא ספר עצוב שכתב סופר עצוב ובודד, ויש לשמוח על כך שהוא הפך לרב-מכר בקרב המיליה האינטלקטואלי שעמו נמנית גם אנוכי ואליו מכוון הספר את עיקר הביקורת שלו."
איריס לעאל על ספרו של מישל וולבק "כניעה", מעריב >>>

מדוע מישל וולבק הוא ככל הנראה הסופר החשוב בדורנו?

"ההזיה בהקיץ שמספק וולבק היא מהמצודדות שיש, כולל ההתענגות של הקורא על הייאוש וחוסר ההצדקה של הקיום שחשים הגיבורים הוולבקיים. יש משהו חסר אחריות בגיבורים של וולבק, וזה משחרר."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וובק "כניעה", 7 לילות ובלוג מבקר חופשי >>>

וולבק בדיזנגוף סנטר

רועי צ'יקי ארד צופה במישל וולבק מחלק חתימות בחנות סטימצקי, ומשיק מדיניות טוקבקים חדשה ומרעננת. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית