בית

בבל , , 31/3/2017

                           

 

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

פרק בחייו: שיחה עם דיוויד בלוס, מחבר הביוגרפיה על ז'ורז' פרק

"ז'ורז' פרק - דמות מסתורית, מרתקת, ילדותית, מבריקה וקצת קומית ממרכז השוליים של הספרות הצרפתית - עומד בלב הביוגרפיה הספרותית החדשה "חיים במילים". מבחינת המחבר שלה, דיוויד בלוס, הכתיבה של פרק הייתה בכלל נתיב מילוט מחיים משעממים בקרב סופרים משעממים."
גיא פרחי בשיחה עם דייויד בלוס, טיימאאוט תל אביב >>>

החיים הוראות שיבוש

"הביוגרפיה של פרק עשויה להסביר את התעקשותו למלא את הספרות בנעלמים. כי הרי ממש כאלה היו גם חייו, שהאילוצים היו חלק בלתי נפרד מהם."
מוטי פוגל על ספרו של דייויד בלוס "ז'ורז' פרק, חיים במילים", הארץ ספרים >>>

הביוגרפיה של ז'ורז' פרק: דיוקן מסעיר של אמן נדיר

"כמו חייו של ז'ורז' פרק, גם הביוגרפיה ששמה במרכז את מה שהניע את היצירה והכתיבה של הסופר הצרפתי היא יצירה מסעירה ומורכבת, גם בזכות רגעים מומצאים ונפלאים ששזורים לכל אורכו."
רונן טל על ספרו של דייויד בלוס "ז'ורז' פרק, חיים במילים", YNET >>>

"הגליל": אנדרטה לציביליזציה הברזילאית

"רונלדו קוריה דה בריטו מתאר בספרו הנהדר תרבות, שנוצרה מתערובת של גזעים, ובעיקר מתלות כלכלית במאות אלפי עבדים שהובאו מאנגולה... יצירה ספרותית מעניינת ועמוקה... ספר נהדר, מרתק, כתוב יפה ומומלץ מאוד."
רות אלמוג על ספרו של רונלדו קוריה דה בריטו "הגליל", הארץ ספרים >>>

נישול הבדווים הוא לא רק עניין של טריטוריה

"ספרו היפהפה והעצוב של איל ויצמן, 'סף המדבר, קו העימות', מתמקד במאבקם רב השנים של הבדווים מאל עראקיב לשוב לאדמותיהם, ובהקשרו."
יצחק לאור על ספרו של איל ויצמן "סף המדבר קו העימות", הארץ >>>

חרא הוא עניין פוליטי — אמנות של חיים מחורבנים

"חגיגות הצנזורה בישראל מנסות לנקות את האמנות מביטויים אלימים לכאורה, 
אבל זה מאבק אבוד מראש. האלימות האמיתית תמשיך לבעבע."
תהל פרוש על המאבק העקשני לטהר את המרחב, הארץ >>>

"אהפוך לנציב מלח אם אסתכל לאחור": ריאיון בתנועה עם אילנה ברנשטיין

"אני לא מאמינה בנרטיב סדור, לכיד, שלם, הרמוני - עם התחלה, אמצע וסוף. זה משהו שקיים רק בספרות", אומרת הסופרת המוערכת אילנה ברנשטיין, ולוקחת את כתבנו עמית קלינג לתחנות האירעיות, החשובות - שמרכיבות את חייה בתל אביב.
טיימאאוט תל אביב >>>

ללב שפה משלו

"אילנה ברנשטיין מכירה היטב את חדרי הלב. לעתים היא פוסעת בהם מהוססת, נטולת הגנות, ויש פעמים שהליכתה בהם נמרצת, החלטית, כמי שאוחזת מצפן בידה. אבל מה שבעיקר עושה ברנשטיין בספרה היפהפה "ימי ראשית" זה ללפות את לב הקורא בחוזקה, ולהזכיר לו רגשות שאולי נשכחו ממנו - אהבה למשל. וליתר דיוק - ימי ראשית האהבה, אולי הרגש האולטימטיבי שהיינו רוצים שימשיך להיות נוכח בחיינו."
אסנת בלייר על "ימי ראשית" ספרה של אילנה ברנשטיין, כלכליסט >>>

"ספרה החדש של אילנה ברנשטיין הוא שיר הלל לרגעים הראשונים של האהבה, בהם אנחנו עולים על גדותינו מרוב רגש"

"נותרים רק עם הרגשות. והרגשות הם רגשות של ימי ראשית האהבה: התרוננות הלב והושטת היד אל האחר כדי שגם הוא יחזיר אהבה בדיוק באותה מטבע. זה לא עובד, כמובן, האחר לעולם לא יחזיר לי במטבע שאני נותנת כי רק לי יש את המטבע המדוייק הזה, אבל ההתרגשות והשמחה והתהפכות הבטן ומחיקת כל צרות העולם מפני ההשתוקקות, כולם נמצאים בספר הזה מהשורה הראשונה בו ועד האחרונה. וזה מרגש כמו שרק אהבה יכולה להיות."
מיטל שרון על ספרה של אילנה ברנשטיין "ימי ראשית", מאקו תרבות >>>

100 הספרים הגדולים של המאה ה-21 : 16 שנים בלבד חלפו במילניום הנוכחי, אבל לנו זה נראה כמו זמן ראוי להתחיל בגיבוש הקנון הספרותי ולסמן את הספרים החשובים ביותר שפורסמו במהלכו. ממילא לא נהיה כאן בסופה של המאה כדי לראות אם ההיסטוריה עשתה מאיתנו צחוק

מיה סלע ויובל אביבי בחרו עבור אתר MAKO מאה ספרים שיצאו במאה העשרים ואחת. כמה מהם ראו אור אצלנו:
לימונוב / עמנואל קארר, בבל, 2011
זה אמת או בדיה? יש בכלל דמות כזו, לימונוב, שלחם וזיין ושתה והרביץ וכתב והנהיג? יש בכלל דמות כזו כמו קארר? למי אכפת בכלל. ז׳אנר הביוגרפיה נולד מחדש (לצד גוד נייט ג׳רזי, ע״ע) והעולם לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
עץ עשן / דניס ג'ונסון, בבל, 2007
קרוב לוודאי שמעט מדי אמריקנים קראו את היצירה המסעירה הזו, שמצליחה למצק את מלחמת ויאטנם מעבר לטראומה, מעבר להיסטוריה, מעבר לתו התקן שהפכה להיות. ״הבן של ישו״ שלו אמנם נכתב לפני 2000, אבל וואו, אם אתם כבר בקטע - קנו שניים במסגרת מבצעי פוסט-חוק-הספרים.
כישוף למתחילים / קלי לינק, בבל, 2005
בניגוד למד״ב, הפנטזיה התקשתה להחדיר מרגלים לתוך המעגל הסגור של ״ספרות רצינית״. לינק מצליחה לחלץ את הפנטזיה מקשקושי הז׳אנר על גמדים וגרזנים.
וולף הול / הילארי מנטל, בבל, 2009
ספרות זה דבר רציני. במקום כל המניירות המגניבות, מנטל עשתה תחקיר היסטורי מעמיק כמו פעם, והחייתה תקופה ככה שרצינו להיכנס ולהתיישב בשולחן האבירים לצד תומס קרומוול.
כניעה / מישל וולבק, בבל, 2015
ייתכן שהספר הטוב האחרון שכתב וולבק היה "החלקיקים האלמנטריים", וגם במאה ה-21 "כניעה" אינו הכי טוב שלו, אבל אנחנו לא מזלזלים בחוש לייצור שערוריות, אפילו אם הן קצת בזויות.
השטן בעיר הלבנה / אריק לארסון, בבל, 2003
בלית ברירה, אם מכופפים לנו את היד, כי לרוב היינו מעקמים את אפינו המתנשא מול השוואות כאלה - היינו אומרים שיש מתחרה ראוי ל״בדם קר״ של טרומן קפוטה.
נו לוגו / נעמי קליין, בבל, 2000
הכוהנת הגדולה של האנטי-גלובליזציה כתבה את ספר הקודש של הדת הזו. קצת אחר כך היא כתבה את ״דוקטרינת ההלם״ המופתי כדי להסביר למה רובנו עדיין מסרב להיטבל כמהפכנים.
כלכלה בגרוש / ברברה אנרייך, בבל, 2001
תחשבו מחדש על עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, השומר בקניון. המרחק ביניכם הרבה פחות גדול משאתם חושבים. >>>

משה דור, מחשובי המשוררים בדור הקמת המדינה, מת בגיל 83

משה דור, מחשובי המשוררים בדור הקמת המדינה, מת בגיל 83
דור היה מחברי קבוצת המשוררים "לקראת", היה חבר במערכות העיתונים "למרחב" ו"מעריב" וכתב את השירים "ערב של שושנים" ו"תפוח חינני". בהמשך פרסם ספרי שירה וביקורות ותרגם יצירות, בין השאר את הרומן של גילברט קית' צ'סטרטון "האיש שהיה יום חמישי" שראה אור בספרייה של בבל ב- 2009 >>>

קורא בספרים - השאלון של אילנה ברנשטיין

השאלון עם אילנה ברנשטיין, מחברת הספר "ימי ראשית".
בלוג "קורא בספרים" >>>

השאלון הלוהב עם אילנה ברנשטיין

לרגל יציאת "ימי ראשית" ספרה האחד עשר של אילנה ברנשטיין, השאלון של אתר "הפתילייה" >>>

ימי ראשית - הקליפ הרשמי

ימי אהבה

"ב'ימי ראשית' מותחת אילנה ברנשטיין את כישרונה הפואטי והאמנותי עד הסוף, ומצליחה להזניק מתוך השפה המהפכנית והחושנית שלה את תענוגות הבשר וההתמכרות למגע ולתשוקה."
רן בן-נון על ספרה של אילנה ברנשטיין "ימי ראשית", ידיעות אחרונות ו-YNET >>>

המבט העצמי של אילנה ברנשטיין

"הקריאה בספר "ימי ראשית" מלווה בתחושה מציצנית, לא משום שהמסופר בו נועז או שערורייתי, אלא בגלל הרושם שאנו נחשפים לטקס פרטי."
שירה סתיו על ספרה של אילנה ברנשטיין "ימי ראשית", הארץ >>>

הרטרוספקטיבה על יסקי היא אנטיתזה לאדריכלות שלו

"את מקומו הנכון מקבל מפעל חייו של יסקי ושות' בספרו של האדריכל שרון רוטברד 'אברהם יסקי: אדריכלות קונקרטית' (הוצאת בבל) משנת 2007, שלא מיותר לחזור אליו בעת הזאת. הספר משרטט תמונה מלאה של עבודת המשרד לדורותיו. עוקב אחרי הדרך שעשה מאדריכלות ממלכתית ציבורית לארכיטקטורה תאגידית ויזמית, מאדריכלות הבטון לאדריכלות הזכוכית הבוהקת. פורש את ההקשר המקומי והבינלאומי לעבודתו, את מקורות ההשראה, הרקע הכלכלי, החברתי והפוליטי שבו פעל כבן הדור הראשון לאדריכלי המדינה. הוא מתווה קווים לדמותו של יסקי עצמו וגם להיווצרותה של אליטה אדריכלית חדשה אז, שהפכה כיום לאליטה ישנה, יעד לנוסטלגיה ולביקורת. די גם במעט מהספר כדי להדגים או רוחב היריעה."
אסתר זנדברג על התערוכה "יסקי ושות'" במוזיאון תל אביב (אוצר: דן הנדל) ועל ספרו של שרון רוטברד "אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית", הארץ גלריה >>>

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית