בית

בבל , , 31/3/2017

                           

 

כך מנהלת המדינה סכסוך עם הבדואים על המרחב

"'סף המדבר, קו העימות' עוסק במאבק על רקע התנאים הפיזיים שיוצר המדבר, שמנוצלים לטובת עמעום הקשר של הבדואים לאזור ודחיקתם."
צפריר רינת על ספרו של איל ויצמן "סף המדבר, קו העימות", הארץ >>>

לא רק נישול: גירוש הבדואים תורם למדבור הנגב

"צילומי אוויר ומסמכים מהתקופה העות'מאנית חושפים מציאות אחרת בנגב: טרסות, סכרים, תעלות מים וחקלאות של התושבים הבדואים. להתחממות וליובש גורמים דווקא יערות קק"ל שניטעו במקום הכפרים ההרוסים."
תום פסח על ספרו של איל ויצמן "סף העימות, קו המדבר", שיחה מקומית >>>

פינוי בינוי

"איל ויצמן הוא חלום הבלהות של נפתלי בנט. אדריכל ישראלי שחי בלונדון, תומך בתנועת החרם, נשוי לגרמנייה, עוזר לתכנן יישובים פלסטיניים, מבקר את צה"ל ומפרסם מאמרים בגנות הכיבוש. גם הספר החדש שלו, על האלימות שמפעילה המדינה כלפי הבדואים בנגב, לא יהיה מועמד כנראה לפרס היצירה הציונית."
שי זמיר משוחח עם איל ויצמן על ספרו "סף המדבר, קו העימות", ידיעות אחרונות >>>

וולבק על היהדות כנוגדת ניו-אייג'

"וולבק, אנטי-מודרניסט שכמוהו, מזהה בחושיו החדים שחלקים מהמסורת היהודית הם שותפים פנים-מערביים לתפיסותיו."
תומר פרסיקו על "אויבי הציבור", מינים >>>

קודחים מנהרה בעלטה

"קובץ המכתבים בין מישל וולבק לברנאר־אנרי לוי, מספק את הרצון האנושי להפגיש בין שני מערכי מחשבה."
אריאל אוקסהואן על "אויבי הציבור", ישראל היום >>>

על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי

"בלעתי את הספר הזה, טרפתי אותו, למעט הדפים האחרונים, הוא מסעיר ולכל הפחות מעניין. "
אריק גלסנר על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור" >>>

נחיה על האדמה הזו בכבוד או שניקבר בה בכבוד

אתר "העוקץ" מביא קטעים מן הספר החדש ״סף המדבר, קו העימות״, בו בוחן איל ויצמן את עקירת הבדואים מהנגב הצפוני מנקודת מבט ייחודית ומראה כי אידיאולוגיית ״הפרחת השממה״ היתה מאז ומתמיד מטרה מוצהרת, שחרצה את גורל הבדואים שחיו לאורך סף המדבר. >>>

הכופר והפילוסוף

"לזכותה של צרפת ייאמר שהיא אולי ל המדינה המערבית האחרונה המתייחסת ברצינות רבה לסופריה. החיסרון היחיד בכך הוא שגם הסופרים הצרפתים נוטים להתייחס לעצמם ברצינות רבה - רבה מדי, למעשה. אמנם מוטב אולי למדינה שגיבוריה יהיו סופרים המתעסקים בעצמם עד זרא, ולא כוכבי רוק העושים זאת בווליום רועש בהרבה, אבל זו כבר שאלה של טעם. מה שברור הוא שמפעם לפעם, מתוך ביצת האגומאניה שבה מתבוסס עולם הספרות הצרפתי, צומח דבר־מה שבכוחו לרתק גם קוראים שאינם חשודים בפרנקופיליה יתרה."
בנג'מין קרשטיין על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", תכלת >>>

אפשרות של עימות

"השניים מעליבים זה את זה (וולבק מכנה את לוי מיד במכתב הראשון "פילוסוף דל מחשבה אבל עתיר קשרים"), מחליפים דעות על ספרות וסופרים, מנסים לרדת לשורשי השנאה שהם מעוררים בסביבתם, מתוודים על יחסיהם עם אבותיהם הביולוגיים ומספרים על ילדותם."
עלית קרפ על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", הארץ ספרים >>>

מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש

"בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי 'פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים'. לוי משיב לו: 'למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם'."
אבנר שפירא על "אויבי הציבור", הארץ גלריה >>>

ספרו של שרון רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה" נבחר על ידי ה-Architectural Review לאחד מ-10 ספרי הארכיטקטורה הטובים של 2015

מבקר הארכיטקטורה אוון הית'רלי בוחר את ספרי הארכיטקטורה של השנה.
Architectural Review >>>

"אנשים שחיים בביטחון לא מבינים את ישראל"

הסופרת הבריטית הילרי מנטל הקדישה את חייה לכתיבת רומנים תקופתיים ובהם דמויות היסטוריות שהשיגו כוח בלי שנולדו איתו. אחרי שזכתה בפרס מאן-בוקר פעמיים, הספרים שלה כבשו לא רק את בריטניה אלא גם את העולם. ובנוגע לקולות על חרמות תרבותיים בארצה כלפי ישראל, היא אומרת: "המערב לא מבין את התפוצה הרחבה של האנטישמיות בעולם".
עמיחי שלו מראיין את הילרי מנטל מחברת הספרים "וולף הול" ו"הביאו את הגופות", YNET >>>

ספרו של שרון רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה" נבחר על ידי האובזרוור לאחד מ-10 ספרי הארכיטקטורה הטובים של 2015

"הספר מדגים כיצד הקשר החלקלק בין בניינים ופוליטיקה הוא היבט חיוני של הארכיטקטורה".
רואן מור, מבקר האדריכלות של האובזרוור בוחר את ספרי הארכיטקטורה הטובים ב- 2015, The Guardian >>>

הזמנה לאימון קריאה יומי עם יצירה בת 5,000 שנה

"התרגום של 'ראמאינה של ואלמיקי' הוא בבחינת יום חג לכולנו: תלמידי יוגה, אנשים שאין להם אלוהים, הינדופילים וכל יתר הברואים שמבקשים מרפא לנפשם."
נילי לנדסמן על ספרו של סוואמי ונקטסאננדה "ראמאינה של ואלמיקי", הארץ, מוסף ספרים >>>

הודו ואפריקה כאתגר לישראל

"גנדהי טען כי רק אינטגרציה מלאה – בין הפוליטי שיוצא לספירה הציבורית, הקורא לשינויה של החברה, לבין הרוחני הפנימי-אישי, המעמיד את הסובייקט הפרטי כמושא לתמורה – יכולה לחולל טרנספורמציה מהותית בת-קיימא בזירות המרובות המצויות כיום כמושאים לשינוי ואקטיביזם חברתי. הפוליטי ללא הרוחני הוא פעולה ברוטאלית, המותירה צלקות במרקמה הפריך של המציאות, ולרוב לא מצליחה למנף שינוי עמוק ובר קיימא, כפי שאנו נוכחים לדעת חדשות לבקרים. מנגד, הרוחני ללא הפוליטי הוא מודוס פעולה "מרחף" שעלול להיות אדיש למצוקות אישיות וחברתיות בלתי נסבלות. איתור נקודות המגע בין הפוליטי לאישי הוא קריטי ליצירת אקטיביזם מוסרי שמאפשר שינוי שורשי ועמוק. רק כוליות השוזרת באורח הדדי ומודע התבוננות פנימית רוחנית-מוסרית יחד עם פעולות לתיקון-עולם, יכולה לרקום חזון מאחד, כלל אנושי, מהסוג שאנו שואפים אליו בסופו של דבר."
קציעה עלון על שתי תערוכות תל אביבית ועל ספרו של מ"ק גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", העוקץ >>>

המלך אמר

"ספרה התובעני והמפעים של הילרי מנטל, הוא בית ספר לכתיבה."
יעל נעמני על ספרה של הילרי מנטל "הביאו את הגופות", ידיעות אחרונות YNET >>>

ספר מעניין, נוגע בעצבים החשופים של הזמן הזה, כדאי לקרוא

"האווירה בספר מתעתעת, התגלגלות האירועים נמסרת בצורה עניינית, במהלך הקריאה מתקיימות שיחות של פרנסואה עם אנשים בעלי דעות אחרות, וישנה הקפדה לספר את האמת על החיים לפני שהאיסלם שלט באירופה. אלו לא היו חיים מושלמים, לא היה בהם סיפוק תמידי או אושר או רווחה כלכלית מובטחת, פרנסואה לא זוכר איזו שהיא משמעות עילאית לחייו לפני השינויים שהתחוללו. יש רגעים שהוא מנסה להשתכנע שהשליטה האסלאמית היא אוטופיה שמתרחשת, אולם בלבו פנימה הוא מבין שהוא חי בסיוט. 'כניעה' הוא ספר מעניין, נוגע בעצבים החשופים של הזמן הזה, כדאי לקרוא."
קרן אגמון על ספרו של מישל וולבק "כניעה", בלוג "בעיקר ספרים", אתר סלונה >>>

נבואתו של הסופר מישל וולבק התגשמה מהר משציפינו

"ולבק הוא איש כלבבי, סופר שהפרובוקציה היא לחם חוקו, שצדק כשהצהיר שאין דבר שהאיסלאם הקיצוני מתעב יותר מאשר השמאל. שנינו נשנה את העולם."
בני ציפר על ספרו של מישל וולבק "כניעה", ציפרלנד, הארץ >>>

מה מרגישים בתום קריאת חזון האימים של מישל וולבק ?

"'כניעה' (בערבית, זה גם פירוש המלה 'איסלאם'), הרומן האחרון של וולבק שראה אור ב–7 בינואר 2015, שוב עשה כותרות בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט ובמוספים הספרותיים. הרומן הואשם באיסלאמופוביה והמחבר אינו חדל מלהתגונן. גם אם 'כניעה' אינו רומן איסלאמופובי, מדובר בלי ספק ביצירה מטרידה."
ז'יל רוזייה על ספרו של מישל וולבק "כניעה", הארץ >>>

"כניעה" מאת וולבק: המציאות שמעבר לפינה

לקוראיו של מישל וולבק לא צפויות הפתעות בקריאת "הכניעה", שמספר את סיפורה של צרפת הפוליטית, העתידית והצבועה אסלאם. כמובן שאף סצנה לא תרגש אותם, או תגרום להם חלילה להביט בחיים באופטימיות רעננה. האג'נדה המוכרת שולטת בספר הזה, שנדמה שאת הגיבור שלו כולנו מכירים היטב.
עמיחי שלו על ספרו של מישל וולבק "כניעה", YNET >>>

הדף הקודם

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית