בית

בבל , , 19/9/2017

                           

 

המתח הבלתי נגמר שבין עונג לכאב

״זהו הספר הרביעי של פלד — קדמו לו שני ספרי עיון על קו התפר שבין פסיכולוגיה לבודהיזם וספר הפרוזה ׳לאורה הצח של המציאות׳ משנת 2013 — אבל לצערי לא שמעתי עליה עד שנטלתי לידי את כריכתו הוורדרדה. בים הספרים המיוחצנים להפליא והמטופשים להחריד, הספר הצנוע והמוצלח הזה היה מבחינתי הפתעה נהדרת. כמה מעט זה קורה, לפתוח ספר (ישראלי!) בלי מידע מוקדם ולהישאב לתוכו בעונג...
הרקע של פלד בפסיכואנליזה ובבודהיזם ניכר ביכולתה להתבונן מן הצד בנימי נימים של רגשות, לתאר את הדיבור האינסופי של התודעה ולהתייחס לכך במידה שווה של חיבה ושל לגלוג. היא דנה בכובד ראש באהבה ובפרידה ובכל הכרוך בהן, ובה בעת גם מפקפקת בדרמה הסוערת של הזוגיות וברצינות התהומית שבה בני האדם עוסקים בה. גם אל מלאכת הכתיבה היא ניגשת מתוך הדואליות הזו, מערבבת בין הרהורים פילוסופיים להתחכמויות לשוניות, בתוך טקסטים שמתחזים לאסופת סיפורים קצרים ולמעשה הם פרקי נובלה עם נגיעות יומניות. התוצאה מרגשת, מצחיקה וחכמה, וגם מרעננת בחוסר הרצינות שבו היא מתייחסת לעצמה.
׳פתח גדול מלמטה׳ מיטיב לתאר את הקונפליקט הבלתי נגמר שבין כאב לעונג ובין חיבור לנתק, והרי המתח הזה הוא לוז האהבה. במילותיה היפות והמדויקות של פלד בפרולוג: ׳הדבר הזה לא מוביל לשום מקום׳.״
יוענה גונן על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, הארץ ספרים >>>

הַבַּארוֹקַאִי

״מרות שהביוגרפיה הזאת לא יכולה היתה להוסיף עוד לחיבה הרבה שאני נוטה לפֶּרֶק ממילא, ואולי אפילו קצת פּגמה בּהּ (אבל רק מעט, בעיקר כי מדרכן של ביוגרפיות מודרניות, יש כאן לא מעט אספקטים שנתפסים על-ידי כרכילותיים). וגם אם עוררה בי מידת-מה של אי-נחת, עד כדי כך שלפרקים תפסתי את הביוגרף כבר-פלוגתא ממש, בכל זאת העשירה מאוד את ידיעותיי על יצירת פֶּרֶק ועל מקומהּ בחיי התרבות הצרפתית והאירופאית במחצית השניה של המאה העשרים. עם כל אלו, התחייכתי למקרא היכרותם של פֶּרק ובת-זוגו המאוחרת— הבמאית, קתרין בינה; וכשהגעתי לעמוד החותם, המתאר את מותו של פֶּרֶק בגיל 46, כחודש ימים לאחר שאובחן לראשונה כחולה סרטן, מצאתי את עצמי גם דומע מעט.״
שועי רז על ספרו של דייויד בלוס ״ז׳ורז׳ פרק, חיים במיליםן״, בלוג ״פרא אדם חושב״ >>>

ספרים בחפצים

״לא פחות משחייו של פרק עשויים ממילים, ספריו של פרק עשויים מחפצים. מאמר זה הוא ניסיון להתחקות לא אחר חייו של פרק, אלא אחר חלק קטן ממאות החפצים הממלאים ספר אחד, החיים הוראות שימוש.״
מוטי פוגל על ז׳ורז׳ פרק ו״החיים הוראות שימוש, אודות - כתב עת למסות וביקורת ספרות >>>

אני זוכר את ז׳ורז׳ פרק

על ז׳ורז׳ פרק וזיכרון, בלוג A-Z >>>

חברה גולה וחולה

״כולם רוצים שחקירת הרצח של שגריר נורווגיה בבנגקוק תגווע והשערורייה תימנע. הספר השני בסדרת הבלש הארי הולה מפגין בוסריות לצד חידוש ורעננות.״
יונתן דה שליט על ספרו של יו נסבו ״התיקנים״,מוסף שבת מקור ראשון >>>

״עיר לבנה, עיר שחורה״ ברוסית

ספרו של שרון רוטברד ״עיר לבנה, עיר שחורה״ רואה אור השבוע ברוסית. הספר יוצא בהוצאת ״אד מרגינם״ המוסקבאית בסדרה בשיתוף עם מוזיאון גראז׳ במוסקבה. >>>

בדידות מרצון

״מכיל כמה תובנות יפות גם אם לא חדשניות לגבי אהבה, ואני משער שגם יחדור עמוק יותר ללבן של קוראות נשים מאשר קוראים גברים.״
דור בביוף עלספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, אנשי הספר >>>

״תחנה אחת-עשרה״ הוא רומן מופתי שכתוב בקלילות ובו בזמן בתחכום מרבי

״זהו רומן מדע־בדיוני העומד בשורה אחת עם יצירות של אייזק אסימוב ורוברט היינלין, אך בשונה מהן, מעבר למעטפת הדיסטופית יש כאן בעיקר סיפור על זיכרון, נוסטלגיה ותשוקה, ועל מלחמתו של האינדיבידואל בים האפלה הרוחנית.״
אלעד זרט על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, ידיעות אחרונות >>>

"תחנה אחת־עשרה": הישרדות לא תספיק

"בספר הזה, שמצטרף בהצלחה לספרי החורבן, שורדת חבורה של לקטים־אמנים־מוזיקאים מגיפה קטלנית ומאמינה שהתקווה טמונה בשימור התרבות וביצירות של שקספיר."
אריאנה מלמד עלספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, הארץ ספרים >>>

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

פרק בחייו: שיחה עם דיוויד בלוס, מחבר הביוגרפיה על ז'ורז' פרק

"ז'ורז' פרק - דמות מסתורית, מרתקת, ילדותית, מבריקה וקצת קומית ממרכז השוליים של הספרות הצרפתית - עומד בלב הביוגרפיה הספרותית החדשה "חיים במילים". מבחינת המחבר שלה, דיוויד בלוס, הכתיבה של פרק הייתה בכלל נתיב מילוט מחיים משעממים בקרב סופרים משעממים."
גיא פרחי בשיחה עם דייויד בלוס, טיימאאוט תל אביב >>>

החיים הוראות שיבוש

"הביוגרפיה של פרק עשויה להסביר את התעקשותו למלא את הספרות בנעלמים. כי הרי ממש כאלה היו גם חייו, שהאילוצים היו חלק בלתי נפרד מהם."
מוטי פוגל על ספרו של דייויד בלוס "ז'ורז' פרק, חיים במילים", הארץ ספרים >>>

הביוגרפיה של ז'ורז' פרק: דיוקן מסעיר של אמן נדיר

"כמו חייו של ז'ורז' פרק, גם הביוגרפיה ששמה במרכז את מה שהניע את היצירה והכתיבה של הסופר הצרפתי היא יצירה מסעירה ומורכבת, גם בזכות רגעים מומצאים ונפלאים ששזורים לכל אורכו."
רונן טל על ספרו של דייויד בלוס "ז'ורז' פרק, חיים במילים", YNET >>>

"הגליל": אנדרטה לציביליזציה הברזילאית

"רונלדו קוריה דה בריטו מתאר בספרו הנהדר תרבות, שנוצרה מתערובת של גזעים, ובעיקר מתלות כלכלית במאות אלפי עבדים שהובאו מאנגולה... יצירה ספרותית מעניינת ועמוקה... ספר נהדר, מרתק, כתוב יפה ומומלץ מאוד."
רות אלמוג על ספרו של רונלדו קוריה דה בריטו "הגליל", הארץ ספרים >>>

נישול הבדווים הוא לא רק עניין של טריטוריה

"ספרו היפהפה והעצוב של איל ויצמן, 'סף המדבר, קו העימות', מתמקד במאבקם רב השנים של הבדווים מאל עראקיב לשוב לאדמותיהם, ובהקשרו."
יצחק לאור על ספרו של איל ויצמן "סף המדבר קו העימות", הארץ >>>

חרא הוא עניין פוליטי — אמנות של חיים מחורבנים

"חגיגות הצנזורה בישראל מנסות לנקות את האמנות מביטויים אלימים לכאורה, 
אבל זה מאבק אבוד מראש. האלימות האמיתית תמשיך לבעבע."
תהל פרוש על המאבק העקשני לטהר את המרחב, הארץ >>>

"אהפוך לנציב מלח אם אסתכל לאחור": ריאיון בתנועה עם אילנה ברנשטיין

"אני לא מאמינה בנרטיב סדור, לכיד, שלם, הרמוני - עם התחלה, אמצע וסוף. זה משהו שקיים רק בספרות", אומרת הסופרת המוערכת אילנה ברנשטיין, ולוקחת את כתבנו עמית קלינג לתחנות האירעיות, החשובות - שמרכיבות את חייה בתל אביב.
טיימאאוט תל אביב >>>

ללב שפה משלו

"אילנה ברנשטיין מכירה היטב את חדרי הלב. לעתים היא פוסעת בהם מהוססת, נטולת הגנות, ויש פעמים שהליכתה בהם נמרצת, החלטית, כמי שאוחזת מצפן בידה. אבל מה שבעיקר עושה ברנשטיין בספרה היפהפה "ימי ראשית" זה ללפות את לב הקורא בחוזקה, ולהזכיר לו רגשות שאולי נשכחו ממנו - אהבה למשל. וליתר דיוק - ימי ראשית האהבה, אולי הרגש האולטימטיבי שהיינו רוצים שימשיך להיות נוכח בחיינו."
אסנת בלייר על "ימי ראשית" ספרה של אילנה ברנשטיין, כלכליסט >>>

הדף הקודם

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית