בית

בבל , , 21/11/2017

                           

 

הבוקר התעוררתי קצת עצובה, בעיקר כי נזכרתי שאתמול בלילה סיימתי את "תחנה אחד-עשרה" ואין עוד ממעללי העולם החדש עליו קראתי בשבוע האחרון.

״התעוררתי הבוקר עצובה בעיקר כי רציתי עוד אלפי עמודים של מידע על העולם החדש-ישן הזה, רציתי לדעת מה קרה גם מאה שנה אחרי הכל, ולא רק כמה עשורים בודדים. חייתי את העולם שבתוך "תחנה אחד-עשרה" במשך שבוע ושום דבר שנכתב בו לא נראה לי מופרך או בלתי סביר שיקרה, וזה מה שהכי הפחיד אותי בו.
אני לא יודעת אם לקרוא לספר מדע בדיוני, נבואה שחורה או פשוט ספרות טובה מאוד אבל אני ממליצה עליו בחום לאוהבי כל הז'אנרים, יש בו משהו מאוד מחכים על האנושות, משהו ששם לקורא מראה אמיתית (לא שקרנית כמו בחנויות בגדים) מול הפרצוף ודורש שיבהה במה שמשתקף.
ספר מעולה - חמישה כוכבים.״
רעות זארו על ספרה של אמילי סנט ג׳ון ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

ספר מעולה - חמישה כוכבים

"הספר הזה גרם לי לשאת קינה על חיים שעדיין יש לנו ועל הפריבילגיות הקטנות (כלומר, ענקיות) שהן עדיין מנת חלקנו, כי הכול כל כך נזיל ושברירי ולא לעולם חוסן. הספר הזה גרם לי להעריך את כל מנעמי החיים שאנו נוטים לקבל כמובן מאליו, ויותר מכך, הוא גרם לי להעריך את אספקת הצרכים הקיומיים הבסיסיים ביותר, שגם את קיומה אין לקבל כמובן מאליו. תסלחו לי על הדוגמה המביכה משהו, אבל הדמויות בספר חיות בעולם בו אין נייר טואלט. כלום יש דבר בסיסי ומובן מאליו מזה? חשבתם פעם איזה סיוט זה לחיות בלי קיומו של נייר טואלט וללא שום אלטרנטיבה אחרת?
הספר הוא בבחינת נחמה ותקווה להישרדות של הגוף, ולא פחות מכך, למציאת מזור לנפש, בתנאים בלתי אנושיים בעליל, והוא כל כך אנושי ומרגש."
מסמר עקרב על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

כווייה מדרגה שלישית

״קשה להפסיק את הקריאה בספר הזה, שהחוכמה והשנינה מתפקעות ממנו בכל עמוד. וגם קשה להניח אותו בקטגוריית ז'אנר ברורה. הוא מוגדר כקובץ סיפורים, אבל בקלות אפשר היה להגדירו גם כפרקים ברומן שהוא ההפך מרומן חניכה. אם כבר, אולי איזה אפילוג של רומן חניכה שלא נכתב: דיוקן של אישה שכבר סיימה להשתנות, שהבשילה דיה. יש בזה משהו כאוב, אבל גם שלם. מלנכולי, אך גם מאושר.״
יעל גלר על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

מה מסמל ביקור הלווייתן ב"תוגת ההתנגדות"

״ספרו של לאסלו קרסנהורקאי, שהתפרסם לראשונה ב–1989 ועתה רואה אור בעברית, מיטיב לתאר את תחושות המבוכה וחוסר הוודאות שנישאו באוויר עם התפוררות הקומוניזם.״
יניב ניצן על ספרו של לאסלו קרסנהורקאי ״תוגת ההתנגדות״, הארץ ספרים >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>

בהחלט ספר שונה

״אפשר להאשים את התקופה שבה הספר נקרא או את העבר שלי, אבל אני מצאתי את הספר מאוד מעניין. נכון, הוא לא פשוט כי אין בו מתח קלאסי או משהו שיחזיק אותך במתח, אבל הזדהיתי עם כל כך הרבה דברים וזה היה מרתק מבחינתי. בהחלט ספר שונה. הכתיבה מדהימה לדעתי, עם הרבה משחקי מילים וציניות.״
קואלת ספרים על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, בלוג ״קואלת ספרים״ >>>

50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה

״תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל, ״תוגת ההתנגדות" מאת לאסלו קרסנהורקאי ו"התיקנים" מאת יו נסבו - ברשימת ״50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה״.
דור בביוף , איתי ולדמן וניב שטנדל, אתר mako >>>

ספר מעולה -דירוג של חמישה כוכבים

״הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות... הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם...יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.״
יעל הר על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

המתח הבלתי נגמר שבין עונג לכאב

״זהו הספר הרביעי של פלד — קדמו לו שני ספרי עיון על קו התפר שבין פסיכולוגיה לבודהיזם וספר הפרוזה ׳לאורה הצח של המציאות׳ משנת 2013 — אבל לצערי לא שמעתי עליה עד שנטלתי לידי את כריכתו הוורדרדה. בים הספרים המיוחצנים להפליא והמטופשים להחריד, הספר הצנוע והמוצלח הזה היה מבחינתי הפתעה נהדרת. כמה מעט זה קורה, לפתוח ספר (ישראלי!) בלי מידע מוקדם ולהישאב לתוכו בעונג...
הרקע של פלד בפסיכואנליזה ובבודהיזם ניכר ביכולתה להתבונן מן הצד בנימי נימים של רגשות, לתאר את הדיבור האינסופי של התודעה ולהתייחס לכך במידה שווה של חיבה ושל לגלוג. היא דנה בכובד ראש באהבה ובפרידה ובכל הכרוך בהן, ובה בעת גם מפקפקת בדרמה הסוערת של הזוגיות וברצינות התהומית שבה בני האדם עוסקים בה. גם אל מלאכת הכתיבה היא ניגשת מתוך הדואליות הזו, מערבבת בין הרהורים פילוסופיים להתחכמויות לשוניות, בתוך טקסטים שמתחזים לאסופת סיפורים קצרים ולמעשה הם פרקי נובלה עם נגיעות יומניות. התוצאה מרגשת, מצחיקה וחכמה, וגם מרעננת בחוסר הרצינות שבו היא מתייחסת לעצמה.
׳פתח גדול מלמטה׳ מיטיב לתאר את הקונפליקט הבלתי נגמר שבין כאב לעונג ובין חיבור לנתק, והרי המתח הזה הוא לוז האהבה. במילותיה היפות והמדויקות של פלד בפרולוג: ׳הדבר הזה לא מוביל לשום מקום׳.״
יוענה גונן על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, הארץ ספרים >>>

הַבַּארוֹקַאִי

״מרות שהביוגרפיה הזאת לא יכולה היתה להוסיף עוד לחיבה הרבה שאני נוטה לפֶּרֶק ממילא, ואולי אפילו קצת פּגמה בּהּ (אבל רק מעט, בעיקר כי מדרכן של ביוגרפיות מודרניות, יש כאן לא מעט אספקטים שנתפסים על-ידי כרכילותיים). וגם אם עוררה בי מידת-מה של אי-נחת, עד כדי כך שלפרקים תפסתי את הביוגרף כבר-פלוגתא ממש, בכל זאת העשירה מאוד את ידיעותיי על יצירת פֶּרֶק ועל מקומהּ בחיי התרבות הצרפתית והאירופאית במחצית השניה של המאה העשרים. עם כל אלו, התחייכתי למקרא היכרותם של פֶּרק ובת-זוגו המאוחרת— הבמאית, קתרין בינה; וכשהגעתי לעמוד החותם, המתאר את מותו של פֶּרֶק בגיל 46, כחודש ימים לאחר שאובחן לראשונה כחולה סרטן, מצאתי את עצמי גם דומע מעט.״
שועי רז על ספרו של דייויד בלוס ״ז׳ורז׳ פרק, חיים במיליםן״, בלוג ״פרא אדם חושב״ >>>

ספרים בחפצים

״לא פחות משחייו של פרק עשויים ממילים, ספריו של פרק עשויים מחפצים. מאמר זה הוא ניסיון להתחקות לא אחר חייו של פרק, אלא אחר חלק קטן ממאות החפצים הממלאים ספר אחד, החיים הוראות שימוש.״
מוטי פוגל על ז׳ורז׳ פרק ו״החיים הוראות שימוש, אודות - כתב עת למסות וביקורת ספרות >>>

אני זוכר את ז׳ורז׳ פרק

על ז׳ורז׳ פרק וזיכרון, בלוג A-Z >>>

חברה גולה וחולה

״כולם רוצים שחקירת הרצח של שגריר נורווגיה בבנגקוק תגווע והשערורייה תימנע. הספר השני בסדרת הבלש הארי הולה מפגין בוסריות לצד חידוש ורעננות.״
יונתן דה שליט על ספרו של יו נסבו ״התיקנים״,מוסף שבת מקור ראשון >>>

״עיר לבנה, עיר שחורה״ ברוסית

ספרו של שרון רוטברד ״עיר לבנה, עיר שחורה״ רואה אור השבוע ברוסית. הספר יוצא בהוצאת ״אד מרגינם״ המוסקבאית בסדרה בשיתוף עם מוזיאון גראז׳ במוסקבה. >>>

בדידות מרצון

״מכיל כמה תובנות יפות גם אם לא חדשניות לגבי אהבה, ואני משער שגם יחדור עמוק יותר ללבן של קוראות נשים מאשר קוראים גברים.״
דור בביוף עלספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, אנשי הספר >>>

״תחנה אחת-עשרה״ הוא רומן מופתי שכתוב בקלילות ובו בזמן בתחכום מרבי

״זהו רומן מדע־בדיוני העומד בשורה אחת עם יצירות של אייזק אסימוב ורוברט היינלין, אך בשונה מהן, מעבר למעטפת הדיסטופית יש כאן בעיקר סיפור על זיכרון, נוסטלגיה ותשוקה, ועל מלחמתו של האינדיבידואל בים האפלה הרוחנית.״
אלעד זרט על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, ידיעות אחרונות >>>

"תחנה אחת־עשרה": הישרדות לא תספיק

"בספר הזה, שמצטרף בהצלחה לספרי החורבן, שורדת חבורה של לקטים־אמנים־מוזיקאים מגיפה קטלנית ומאמינה שהתקווה טמונה בשימור התרבות וביצירות של שקספיר."
אריאנה מלמד עלספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, הארץ ספרים >>>

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

הדף הקודם

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית