תמונות קצרות

"בין קלחת הגיהנום הרותחת של הצ'ק פוסט למפעלים הכימיים לאורך כביש חיפה-עכו, מותכת הישראליות ליישות אחת, מזיעה, מאובקת, מיואשת ושרוטת ברכיים."
נילי אושרוב על ספרה של כלנית וסר אוחיון "מקום לאהבה אחת", הארץ ספרים >>>

יותר מדי אמת

"כשגמרתי את 'המקרית' הצטערתי שלא קראתי ספרים קודמים של אלי סמית. היא פשוט מצוינת. כתיבתה פיוטית ובעלת עומק רגשי כאחד, והסיפור עצמו קולח ומכיל גם משחקים צורניים כמו שילובי שירים, ראיונות ומלים בודדות השזורים בפרוזה ה'רגילה'. גם התרגום של ארנה קזין מצליח להעביר את המורכבות והעושר הלשוני ולהתמודד עם אתגרי השפה שמציבה סמית."
קציעה עלון על ספרה של אלי סמית "המקרית", הארץ ספרים >>>

תשאירי לי מקום לחבק אותך

"רומן אמוציונלי מאוד, הנוגע בעצבים החשופים של האדם כאדם, מבלי לשייכו לחברה ספציפית. יש בכך שינוי מרענן נוכח הספרות המגויסת, החברתית, הנכתבת בארץ חדשות לבקרים. עוד מוקדם לזהות את קולה של וסר-אוחיון כסופרת, אך כבר ברומן הביכורים שלה היא מניחה יסודות של כתיבה חכמה ורגישה."
יותם שווימר עך ספרה של כלנית וסר-אוחיון "מקום לאהבה אחת", YNET >>>

תאונה במשפחה

"קשה לי לשים את האצבע על מקור ההנאה הגדול מהמקרית ולנסח לעצמי במדויק מדוע אהבתי אותו. יש משהו מלא קסם בכתיבתה של אלי סמית. לא שגרתי, שובר מוסכמות, מקורי ומבריק, אבל עדיין מאד סיפורי וקריא. המקרית מסופר מפי חמש דמויותיו: ארבעת בני המשפחה והזרה. פרק לכל דמות, על נקודת מבטה, לשונה וסגנונה. וסמית מצליחה לסיים את הספר באופן לא שבלוני או מאכזב, אלא מעורר מחשבה."
נעמה כרמי על ספרה של אלי סמית "המקרית", בלוג "קרוא וכתוב" >>>

הסופרת הכי מעניינת שתקראו השנה

"פגשתי את אלי סמית – סופרת נפלאה, באמת נפלאה – בקיימברידג', לשיחה שבאמת לא רציתי שתיגמר. הספרים של אלי סמית זוחלים באיטיות מענגת אל מתחת לעור. כמו מוזיקה מורכבת, שלפעמים נדמה שצלילה נפרעו במידה שמחייבת טלטלה גדולה בראש ובלב.היא מרשה לדמויות שלה לחרוק ולעלילה לצפצף ולכל התערובת הזו להפוך למשהו בלתי צפוי שגולש מגבולותיהן של תבניות ספרותיות מוכרות. סמית היא מספרת סיפורים מצוינת, ויצרנית סדרתית של כורים אטומיים מילוליים, זעירים ומטעים, שהיא מטמינה בין השורות, וממתינים שם לרגע שבו יפער בהם הקורא סדק ואי אפשר יהיה להתחמק מהקרינה."
דפנה לוי משוחחת עם אלי סמית מחברת "המקרית", "עולם מלון" ו"כמו", המדור לאיבוד קרובים >>>

זיבולי שכל

"שנת הגנן של קארל צ'אפק יעשה למוח שלכם בדיוק מה שגנן צריך לעשות לגינה: יחפור, יזבל היטב וישקה בהומור, והכל כדי שיצמחו לכם רעיונות יפים כפרחים."
שרון קנטור על ספרו של קארל צ'אפק "שנת הגנן", וואלה >>>

נביא זעם אירופאי

"הצלב הנוצרי וצלב הקרס הנאצי היו בספריו של תומס ברנהרד לשתי הבשורות האיומות של היבשת האירופית. בזעמו נגד 'הרוח הגרמנית הפושעת', לא היסס להציע שוב ושוב לגרמנים או לאוסטרים 'לארגן התאבדות המונית' כדי לשים קץ לבושה."
לוראן כהן על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", ארץ אחרת >>>

בזבל

"רם קולהאס הופך את הגלריה הלאומית של העיר - ממקדשי המודרניזם - לגראונד זירו שהאדריכלות כולה התרסקה לתוכו. חלל הזבל הגלובלי כבר כאן."
צבי אלחייני על התערוכה "Content" שאצר רם קולהאס בגלריה הלאומית החדשה בברלין, הארץ >>>

זעם כנגד המכונה

"אדוארד אבי היה איש אמיתי שחי עד 1989 ובנה מיתוסים שנועדו לספק את תשוקתו של כל פעיל סביבתי המתוסכל לנוכח מגמות הפיתוח לשם פיתוח."
ערן בן ימיני על ספרו של אדוארד אבי "כנופיית המקלות בגלגלים", הארץ ספרים >>>

הסלוגן הוא המסר

"בין חמדת ואגינות לשנאת מוסלמים, שלל פרובוקציות וריבוא קלישאות, מישל וולבק נותר בכל זאת קופירייטר מבריק של רעיונות."
אירי ריקין על ספרו של מישל וולבק "לצאת מהמאה העשרים", NRG תרבות מעריב >>>

קלי לינק, לא הכול פנטסטי

"היא מושפעת ממדע בדיוני קלאסי אבל גם מלהקות אינדי ומסרטי טראש. בראיון לרגל צאת ספרה "דברים מוזרים קורים" בתרגום לעברית, מסבירה קלי לינק למה היא לא כותבת כבר שנה וחצי, ומגלה מיהו איש הפעלולים עם מסכת הזאב."
אבי שניבאום מראיין את קלי לינק, הארץ גלריה >>>

קלי לינק בלי פניקה

"קלי לינק זוכה להערכה רבה ומוצדקת לחלוטין בחוגי המדע הבדיוני והפנטסיה בארצות הברית. הכתיבה שלה אינה דומה לשום דבר אחר שקראתם. סגנון הכתיבה שלה משלב בין הומור לבין סוג של מלנכוליה קיומית שאינה באמת דכאון. סיפוריה נבנים סביב אנשים רגילים לכאורה שנקלעים לסיטואציות בלתי רגילות בעליל. כמו כן הם נבנים סביב חיפוש – חיפוש אחרי הבנה של מציאות בלתי מובנת, התחקותו של אדם אחרי עצמו, והרבה מאוד רצון בלתי ניתן להשגה באהבה. לאן מובילים החיפושים הללו? ספק אם לינק עצמה יודעת. נראה כאילו עבורה החיפוש אינו רק העיקר, אלא הוא העניין עצמו. זה המרכיב המהותי ביותר בחייהם של בני ובנות אנוש המנסים להתמודד עם המוזר והמשונה הסובבים אותנו."
רמי שלהבת על ספרה של קלי לינק "דברים מוזרים קורים", בלי פניקה >>>

עושים סיבוב על המכונה

מגזין טיימאאוט תל אביב בגיליון מיוחד לשבוע הספר. בכתבה המרכזית, מציעים איתי ולדמן ודרור שר רשימה נאה של "ספרי הקאלט הכי מטורפים שלא בטוח שיש לכם". >>>

על "שלום לך עצלות"

"נמאס לכם מההתנהלות החלמאית במקום העבודה? זהו בדיוק הספר בשבילכם. 'שלום לך עצלות' הוא ספר חדשני, מרתק, מצחיק בדרך הסיפר שלו ועצוב בתובנות הזועקות ממנו. זהו מניפסט אנטי ניהולי וארגוני המעניק לעובד השכיר מדריך הישרדות בפוליטיקה המשרדית."
אדמית פרא על ספרה של קורין מאייר "שלום לך עצלות", עכבר קפה >>>

קצרים בעיקר על אמנים מתחזקים, וולבק החדש ועוד

"בקובץ החדש והמעניין 'לצאת מהמאה העשרים' – הכולל מאמרונים ונובלה – מבטא וולבק במפורש את הסלידה שלו ממדעי הרוח כולם במאה ה-20: מסארטר ודה-בובובאר עד בורדייה ובודריאר."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק "לצאת מהמאה העשרים", מבקר חופשי >>>

העבודה היא לא העיקר, אלא הפעמונית

"חיי הגנן החובב, לפי קארל צ'אפק, אינם פסטורליים כלל וכלל. אמנם תשוקה רומנטית אדירה מניעה אותם, אבל רוב-רובם הם חיי תסכול."
ארז שוייצר על ספרו של קארל צ'אפק "שנת הגנן", הארץ ספרים >>>

ריפוי בפישוק: הרומן החדש של מישל וולבק

"הספר החדש של מישל וולבק, די בסדר - אבל את עמית קלינג מעניין יותר לדבר על האופן בו גיבוריו הם גברים אומללים שמוצאים את האושר במפגש הבלתי אמצעי עם הכוס."
עמית קלינג על ספרו של מישל וולבק "לצאת מהמאה העשרים", נענע 10 >>>

החיים: הוראות שימוש

"כל דמות היא לא רק חלק מפאזל ענק בצורת בניין משותף אלא גם חלק מעצמה, חתיכה שעומדת בפני עצמה, חתיכה שמהווה עולם בזכות עצמה. בעשותו כך הוא מותח ביקורת על הניסיון של ברטלבות' – אנחנו לא באמת יכולים להשמיד את הזיכרון כי הוא תמיד איתנו, תמיד חלק ממי שאנחנו, ולא משנה עד כמה מנותקים נשתדל להסתכל על העולם, הוא תמיד יהיה מורכב מחתיכות קטנות של רגש."
יוני לרנר על ספרו של ז'ורז' פרק "החיים הוראות שימוש", בלוג "והוא פשט את זרועותיו לרווחה" >>>

הפסימיות של האופטימיסטים

"שני יסודות הופכים את 'שנת הגנן' לחגיגת קריאה, המזכירה כי בהחלט אפשר כי שימוש נכון בעושר הלשוני יכול לספק יצירות קומיות מעולות עם אמירות חברתיות נוקבות. האחד, הוא יכולת ההגדרה המדויקת של צ'אפק את התנהגותו של האדם במרחב קיומו. יכולת שתחת עטה המעולה של רות בונדי, מצליחה להעביר את האותנטיות של הדברים. היסוד השני, מגיע בצורת האיורים הפשוטים ומשובבי העין שמעטרים את הפרקים, עליהם חתום האח יוזף צ'אפק."
ליאור אלפרוביץ' על ספרו של קארל צ'אפק "שנת הגנן", טיימאאוט תל אביב ובננות >>>