בית

בבל , , 23/11/2019

                           

 

100 הספרים הגדולים של המאה ה-21 : 16 שנים בלבד חלפו במילניום הנוכחי, אבל לנו זה נראה כמו זמן ראוי להתחיל בגיבוש הקנון הספרותי ולסמן את הספרים החשובים ביותר שפורסמו במהלכו. ממילא לא נהיה כאן בסופה של המאה כדי לראות אם ההיסטוריה עשתה מאיתנו צחוק

מיה סלע ויובל אביבי בחרו עבור אתר MAKO מאה ספרים שיצאו במאה העשרים ואחת. כמה מהם ראו אור אצלנו:
לימונוב / עמנואל קארר, בבל, 2011
זה אמת או בדיה? יש בכלל דמות כזו, לימונוב, שלחם וזיין ושתה והרביץ וכתב והנהיג? יש בכלל דמות כזו כמו קארר? למי אכפת בכלל. ז׳אנר הביוגרפיה נולד מחדש (לצד גוד נייט ג׳רזי, ע״ע) והעולם לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
עץ עשן / דניס ג'ונסון, בבל, 2007
קרוב לוודאי שמעט מדי אמריקנים קראו את היצירה המסעירה הזו, שמצליחה למצק את מלחמת ויאטנם מעבר לטראומה, מעבר להיסטוריה, מעבר לתו התקן שהפכה להיות. ״הבן של ישו״ שלו אמנם נכתב לפני 2000, אבל וואו, אם אתם כבר בקטע - קנו שניים במסגרת מבצעי פוסט-חוק-הספרים.
כישוף למתחילים / קלי לינק, בבל, 2005
בניגוד למד״ב, הפנטזיה התקשתה להחדיר מרגלים לתוך המעגל הסגור של ״ספרות רצינית״. לינק מצליחה לחלץ את הפנטזיה מקשקושי הז׳אנר על גמדים וגרזנים.
וולף הול / הילארי מנטל, בבל, 2009
ספרות זה דבר רציני. במקום כל המניירות המגניבות, מנטל עשתה תחקיר היסטורי מעמיק כמו פעם, והחייתה תקופה ככה שרצינו להיכנס ולהתיישב בשולחן האבירים לצד תומס קרומוול.
כניעה / מישל וולבק, בבל, 2015
ייתכן שהספר הטוב האחרון שכתב וולבק היה "החלקיקים האלמנטריים", וגם במאה ה-21 "כניעה" אינו הכי טוב שלו, אבל אנחנו לא מזלזלים בחוש לייצור שערוריות, אפילו אם הן קצת בזויות.
השטן בעיר הלבנה / אריק לארסון, בבל, 2003
בלית ברירה, אם מכופפים לנו את היד, כי לרוב היינו מעקמים את אפינו המתנשא מול השוואות כאלה - היינו אומרים שיש מתחרה ראוי ל״בדם קר״ של טרומן קפוטה.
נו לוגו / נעמי קליין, בבל, 2000
הכוהנת הגדולה של האנטי-גלובליזציה כתבה את ספר הקודש של הדת הזו. קצת אחר כך היא כתבה את ״דוקטרינת ההלם״ המופתי כדי להסביר למה רובנו עדיין מסרב להיטבל כמהפכנים.
כלכלה בגרוש / ברברה אנרייך, בבל, 2001
תחשבו מחדש על עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, השומר בקניון. המרחק ביניכם הרבה פחות גדול משאתם חושבים. >>>

ספרי השנה של טיים אאוט

מבקרי הספרות של טיים אאוט יובל אביבי ומוטי פוגל בוחרים את עשרת הספרים של 2013, ביניהם "לימונוב" של עמנואל קארר, "הבן של ישו" של דניס ג'ונסון ו"כישוף למתחילים" של קלי לינק. >>>

מנפלאותיה של הספרות:

"לקראת סוף הספר 'לימונוב' של עמנואל קארר, אני מוצא את עצמי רוטן או מאוכזב בעקבות ההוראה הדיקטטורית של ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין להוציא מחוץ לחוק את המפלגה הקטנה שבראשה עומד גיבור הספר, אדוארד לימונוב. אחרי שלימונוב כיתת את רגליו ברחבי רוסיה ואסף לו קהל תומכים קטן, עד שסופסוף הוא מצליח, בא פוטין ומחסל את פרי עמלו בהינף יד כי הוא לא מעוניין באופוזיציה כלשהי. הלב נחמץ. רק אז אני נזכר שבעצם מדובר במפלגה פשיסטית בעלת השם מעורר הפלצות – "המפלגה הנציונל בולשביקית". ככה זה בספרות. בלי לשים לב אנחנו מזדהים עם הגיבור גם אם הוא פאשיסט, מיזנטרופ, חסר כל מוסר, ובנאדם דיי נורא באופן כללי (ע"ע גיבוריהם של דוסטוייבסקי ונבוקוב למשל)."
על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", בלוג קורא בספרים >>>

שר המלחמה של החיים

"הוא רצה להיות מפורסם יותר מכל סופר רוסי שנולד לפניו, אבל נחת באמריקה למציאות כאוטית של פוסט מלחמת העולם השנייה. עמנואל קארר כתב ביוגרפיה סמי-אמיתית על חייו של סופר שהיה גם פוליטיקאי בלתי מנוצח."
עמיחי שלו על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", YNET >>>

ביוגרפיה מרתקת

"'לימונוב' מומלץ לקריאה משום שהתהפוכות שעברו על גיבורו – נדודים בין שתי האופציות הפוליטית-כלכליות הגדולות של המחצית השנייה של המאה העשרים – הופכות את סיפורו ל"סיפור של כולנו מאז תום מלחמת העולם השנייה". ומשום שדמותו של קארר מעשירה את הסיפור הזה."
אריק גלסנר על "לימונוב", ספרו של עמנואל קארר, 7 לילות והבלוג "מבקר חופשי" של אריק גלסנר >>>

הספר הכי גס שכדאי לכם לקרוא

"'לימונוב' הוא ספר לא טוב. הוא מזוכיסט, נרקסיסט, מעריץ את המלחמה וברור שהוא פשיסט. לא רק זאת: הוא כתוב רע, אין האחדה והוא יותר מדי וולגרי. אז למה בכל זאת כדאי לכם לקרוא אותו?"
רונן טל על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", the post >>>

איפה אתם בספר?

"עמנואל קארר נהנה לצעוד על קו התפר שבין ספרות לתיעוד. כמו ב"חלום רוסי", הרומן הקודם שלו שראה אור בעברית, גם ב"לימונוב" הוא מתחקה אחר עבר סובייטי אפל, הפעם באמצעות גיבור אמיתי שהוא "גדול מהחיים" – אדוארד לימונוב. הפלייבוי הכריזמטי נולד בגורקי ב־1943, דילג בין חראקוב למוסקבה, חבר לקבוצות אנרכיסטיות, חי בניו יורק ובפאריס, כתב, נלחם ובעיקר הרגיז. הוא נבר באשפתות אך גם נסק לקוקטיילים מהודרים, ומ־1991 הוא מנהיג את המפלגה הנציונל־בולשביקית ברוסיה ומתגרה בשלטונו הכוחני של פוטין. קארר כותב עליו ביוגרפיה לא שגרתית. הוא מזדהה עם לימונוב אך גם סולד ממנו, ובין השורות פורש מציאות גיאו־פוליטית סבוכה, רווית מתחים בין מעמדות ולאומים. זו כתיבה עכשווית, פופית, נאו־ז'ורנליסטית. לפעמים הרומן מזכיר כתבה ארוכה ומרתקת, ונראה שאין בכך שום דבר רע."
ישראל היום ממליץ על "לימונוב", ספרו של עמנואל קארר >>>

סוג של לוחם חרות

"והנה לכם עוד סוג של לוחם חרות. אדוארד לימונוב, גיבור ספרו של הצרפתי עמנואל קארר הוא סופר בעצמו. בשילוב של רומן וביוגרפיה מגולל קארר את סיפור חייו הסוערים של לימונוב אשר נחשב לאנרכיסט בצעירותו ברוסיה ושיריו נאסרו לפרסום. מאוחר יותר היגר לארצות הברית שם חבר לחוגי השמאל הרדיקלי ועם קריסת ברית המועצות שב לרוסיה והקים שם את המפלגה הנציונל – בולשביקית."
טל גולדשטיין על "לימונוב", מסע עולמי עם שלושה לוחמי חרות, מגפון >>>

עמנואל קארר לימונוב

"לימונוב אינו דמות בדיונית. אני מכיר אותו. >>>

מפגש עם הסופר הצרפתי עמנואל קארר, מחבר "לימונוב"

לרגל צאת הספר "לימונוב" (פרס רנודו ופרס הפרסים הצרפתי לשנת 2011) ייערך מפגש עם מחבר הספר, עמנואל קארר, במכון הצרפתי בתל אביב ביום שישי, ה- 15 בפברואר בשעה 12:00. >>>

אדוארד לימונוב / זה אני, אדיצ`קה

הספר הוא אוטוביוגרפיה של מהגר רוסי, שברח ב-1974 מברה"מ משנאת המשטר והתיישב בניו יורק – רק כדי לגלות ששנאתו לעולם המערבי ול"חוקי המשחק" השולטים בו אינה נופלת כלל משנאתו לקומוניזם הסובייטי. אישיותו המרדנית, האנרכיסטית והשערורייתית של אדיצ'קה (כינוי חיבה לאדוארד) גוררת אותו תמיד אל שולי החברה, ועד מהרה הוא מוצא את עצמו מתגולל בביבים של ניו יורק, חובר אל חוגי השמאל הרדיקאלי וגם אל פושעים סתם.
במרכז הספר עומדת אהבתו המיוסרת והאובססיבית של אדיצ'קה לאשתו שעזבה אותו: הטרגדיה הזאת דוחפת אותו תחילה לנסיון התאבדות, ואחר כך להרפתקאות מיניות סוערות, עם נשים ועם גברים כאחד.
הספר כתוב בכנות מדהימה, מתוך חושפנות חסרת בושה, ובלשון בוטה ומחוספסת: אדיצ'קה לימונוב באמת לא עושה חשבון לאף אחד.
ספרו האוטוביוגרפי של אדוארד לימונוב, היחיד שיצא עד כה בעברית.
באתר הוצאת "עם עובד" >>>

עמנואל קארר פתח דבר‪:‬ מוסקבה, אוקטובר 2006, ספטמבר 2007

עד שחוסלה אנה פוליטקובסקאיה בחדר המדרגות של בניין מגוריה, ב–7 באוקטובר 2006, רק האנשים שהתעניינו מקרוב במלחמות צ'צ'ניה הכירו את שמה של העיתונאית האמיצה הזאת, מתנגדת מוצהרת למדיניותו של ולדימיר פוטין. >>>

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית